לעצור את הסוסים

אם תצלח, עשויה המערכה המתוכננת להביא לשני יתרונות: האחד, טיהור השטח עבור צבא לבנון או הכוח הרב-לאומי. זוהי מלאכה חשובה, שכל גורם אחר יתקשה מאוד לעשותה, ודאי בקריטריונים שלנו. והשני: הרחקה של איום הרקטות קצרות הטווח, אותן ממשיך חיזבאללה להמטיר במאות מדי יום, כאילו כלל לא פרצה מלחמה לפני חודש. אך גם באליה זו טמון קוץ: איש לא יתקע לידינו כי גם כשנתייצב על מצוק הליטאני או מעבר לו, במציאות של המשך לחימה, לא תתחיל מחדש הזרמה של רקטות בינוניות וארוכות טווח מסוריה ללבנון, ששוב תשוגרנה מהצד השני של קו המגע לשטח ישראל.

אמת, כניסת מערכות נשק כאלה ואחרות תקל על חיל-האוויר להסתדר, אך משחק ה"חתול ועכבר" הצפוי אז ימשיך להתיש את תושבי הצפון ויקשה מאוד להחזיר את המפונים/מתפנים הביתה ואת החיים בצפון לסדרם. זאת, אם קשת הטווחים של קטיושות העתיד לא תהיה מאתגרת יותר ותטריד מרחבים מרוחקים אף יותר בעומק ישראל, ששכנו עד עתה לבטח. לצד כל זאת, למהלך הנרחב המתוכנן יש השלכות שליליות רבות משמעות:

• לוחמה ל"ניקוי" הדרום עלולה לעלות במחיר דמים קשה. גם אם יכולותיו הצבאיות של חיזבאללה נשחקו ומצויות היום בגרף יורד (האמנם?), לא יהיה זה עניין של מה בכך. זוכרים כיצד "התגלגלה" מלחמת לבנון הראשונה?

• הסיוט האמיתי: לאחר השלמת המתקפה, הלחימה בצה"ל רק תתעצם. קחו את בינת ג'ביל כמודל: לפני כשלושה שבועות התבשרנו כי היא בידינו, והנה עוד אתמול היא המשיכה לגבות את קורבנותיה, כאילו לא היינו בסביבה בכלל. חיזבאללה, ההופך כל הרוג לשהיד, לא יניח את נשקו בקלות וימשיך לזנב בכוחות צה"ל בכל מקום בו הם ייפרסו.

• יימשך הירי לעבר יישובי הצפון מתוך תא השטח הכבוש. בעוד כוחותינו שוהים בכפר מרכבא, ירתה שלשום חוליית אויב מטח מרגמות שנחת בקריית-שמונה והוסיף עוד פצע למכאוביה. אם הם מצליחים לעשות זאת כיום, כשלוחמינו נמצאים בשטח, מה יקרה כאשר צה"ל יימתח עד קו החזית החדש ועורפו ידלל? תא השטח יהפוך "מסננת" אליה יחדרו לוחמי חיזבאללה מצפון וימשיכו להציק בירי תלול מסלול לעבר יישובינו.

• גם אם המהלך הצבאי יעלה יפה, בל נשלה עצמנו כי עידן חזבאללה יחלוף. לצערנו, הארגון יידע להשתקם בזמן קצר, תוך שהוא נהנה מתמיכה חומרית נרחבת מצד איראן וסוריה, וגיבוי מוראלי נלהב מצד העם הלבנוני והערבי כולו, שיראה בכך הכרח לגיטימי נוכח המתקפה הישראלית וריבוי הקורבנות הלבנונים. לא בכך תשקם ישראל את הרתעתה מול ציר הרשע.

• הסתכנות בהכנסת סוריה לעימות. עד עצם ימים אלה, סוריה הדירה רגליה מהמערכה. אולם, השתלטות על שטחים בעומק לבנון, עלולה להיתפש על ידה כאיום, ולגרום לה להחליט אחרת. זכרו את איומי שר החוץ הסורי בבירות ואת "איכות" קבלת ההחלטות בדמשק. האם יש לנו עניין בכך?! (...ועוד בכלל לא חשבנו איך תגיב לכך איראן).

• מה יהיה על כוחות המילואים? עם ישראל משתבח שוב בהרבה רצון טוב של מילואיו העושים מלאכת קודש ונותנים גיבוי אזרחי-ביטחוני לממשלה. אך גם זה עלול להיות תחום בזמן. אפילו ימשיך גוף זה לשתף פעולה וישא את המטלה על כתפיו, יהיה זה לזמן קצוב, שהרי משפחות האנשים והמשק הישראלי כבר מחכים לשובם בכיליון עיניים.

• מועצת הביטחון שקועה כעת בניסיון אינטנסיבי להגיע להסדר שייתן מענה לאורך זמן. אם ישראל תחליט כעת להרחיב את הלחימה, היא תאבד את הרצון הטוב של הקהילה הבינלאומית, דווקא בעת שאופי החלטתה נוטה עדיין לטובת ישראל. אגב, אם כיום מלחמת ההסברה על דימויה של ישראל היא כמעט בלתי אפשרית, מה יהיה אז?

• לא יהיה במהלך שום תרומה להשגת המטרה הנוספת שהוצבה למלחמה - החזרת החטופים. הוא עלולה רק להקשיח את עמדות חיזבאללה בסוגייה.