מלחמת המינים: חשיפת סודות האויב
כדי שיהיה איזשהו סיכוי לאופק מדיני במלחמת המינים, צריך אחד הצדדים לעשות את הצעד הראשון. לחשוף את עצמו, את מנגנוניו הסמויים ביותר, את המניעים העמוקים ביותר להתנהגותו. אז הנה, אני מתנדב
אחת מנקודות המחלוקת העיקריות עליהן נסבה מלחמת המינים, היא, ללא ספק, סקס. אם להציג זאת בפשטות, שלא לומר בפשטנות, הגברים רוצים סקס - כמה שיותר מגוון וכמה שיותר מהר. הנשים, לעומת זאת, רוצות שלעניין יתלווה רגש, קשר. כמובן, זו הכללה גסה: ישנם גברים שמשאת נפשם משחר נעוריהם היא חבילת הערוצים הכוללת משפחה, אהבה, זוגיות ובית בכפר, וישנן שרלילות שכל מה שדרוש להן כדי לחזור לשיגרה לאחר זיון הוא תיקונים קלים בליפסטיק. אבל לא באלה ולא באלה עסקינן. במלחמה הזאת יוצאות ויוצאי הדופן מתפקדים בתור העורף האדיש: מדי פעם הם שומעים בחדשות על נפגעים, אבל זה לא ממש נוגע להם.
כמובן, במצב העניינים דהיום, זה נראה בלתי אפשרי. במלחמה, כמו במלחמה, נאלצים הצדדים לעשות מניפולציות ולטשטש כוונות אמיתיות. כמו במלחמה, ויתור על מניפולציות ועל טישטוש כוונות פוגע דווקא בוותרן, מה שמחזק את הקיצוניים ומבטיח שההתפתחות היחידה האפשרית היא הסלמה (ובמלחמה הזאת אין אמריקאים שילחצו, והתחמושת, כנראה, לא תאזל לעולם).
יאמרו הביצ'יות שעצה זו יפה גם להרחקת מניאקים, שלא מוכנים לחכות יותר מדי (כלומר, לפגישה שנייה ומעלה). אני אישית מכיר כמה מניאקים שאין להם שום בעיה לבלות מספר ערבים נעימים בחברתה של בחורה נעימה ואינטיליגנטית (גם סרט או מסעדה זה נורא כיף) בטרם יזכו לקטוף את רימוני אהבתה.
לפעמים אני חושב שזה באמת נכון מה שאומרים על אכזריותו של הטבע. הרהורים נוגים אלה עולים במוחי לאו דווקא מפני שאני נזכר בסרטי טבע בהם קורעים נמרים בשיניהם החדות איילות ענוגות או בגור חתולים חולה שנזנח לגווע, אלא דווקא בגלל שבהבדל הקטן הזה, שהכניס הטבע בין גברים לנשים, הוא הפך את מה שיכול היה להיות גן עדן לשדה קרב בו מוטלים לבבות שותתים לאין ספור, וזעקות תסכול, כאב וזעם עולות בו מכל עבר, כמו בסצינה קשה במיוחד מסרט של קורוסאווה.
כי כשחושבים על זה, אז באופן בסיסי, הקטע הזה של המינים הוא באמת רעיון נפלא: הגבר משתוקק לגעת באשה, לחדור לתוכה. האשה רוצה שהגבר ייגע בה ויחדור לתוכה. סליחה על המיסיונריות, אבל הגבר מתאווה לחוש את האשה מתחתיו, והיא חפצה להרגיש את משקלו מעליה (לפחות לפי מילן קונדרה). כך ברא אותנו הטבע. איזה יופי, כמה פשוט. אז למה הוא היה צריך להוסיף לזה את כל הבוג'ארס של רגשות, משפחה וזוגיות, חתונה וקייטרינג ודיג'יי וצ'קים?
תחשבו על חיות אחרות: מזדיינות עם מי שמתחשק להן, ואחר כך אף אחד לא חייב כלום לאף אחד, ואף אחד לא דורש כלום מאף אחד - וזה הכי בסדר בעולם. כשבא לה היא מסמנת לכל הזכרים בסביבה באופן הכי ברור, וכשלא בא לה, אין שום סיכוי שבעולם שאיזה זכרכר ייגש אליה וינסה לפתות אותה. סקס הוא בסך הכל כלי להמשך קיומו של המין, גם אם מהנה ביותר. אבל אצלנו? אצלנו הכל חייב להיות מסובך.
פתאום הולמת בי ההכרה (אני מתאר לעצמי שאני לא הראשון, אבל אנא אל תלעגו לי, אני פשוט קצת איטי), שמה שקרה בעצם הוא, שבכל הקשור למין, עברו הנשים עדכון גירסה, המכילה כל מיני פיצ'רים מתוחכמים של קשרים רגשיים מורכבים ביותר (ועוד עם המון באגים), בזמן שהגברים היו בתור לשירותים. תארו לעצמכם שמישהו ינסה להריץ תוכנת ווינדואוז אקס.פי. פרופשיונל על מחשב אקס.טי. 286 קדמוני. פלא שכל הזמן יש קריסת מערכות?
רגע של פנטזיה
רגע של פנטזיה: תארו לעצמכם שלרוב הגברים ולרוב הנשים היו רצונות דומים, פחות או יותר: שרוב הנשים היו רוצות סקס כמה שיותר מגוון וכמה שיותר מהר, או לחילופין, שרוב הגברים היו חווים סקס כחלק ממכלול גדול יותר, שיש בו גם רגשות והיקשרות. תארו לעצמכם שהתקשורת בין המינים היתה מאפשרת בדיקה ישירה של העניין מהצד השני. למשל, שגבר היה יכול לגשת לאשה ולבדוק אם במקרה גם לה לא בא לישון לבדה הלילה מבלי להסתכן בסטירה או גרוע מזה, בהעוויית פנים נגעלת, ואשה היתה יכולה לקבל תשובה כנה לשאלה אם הוא מעוניין במקרה בהיכרות שהיא מעבר להחלפת נוזלים מבלי שתתוייג אוטומטית כלחוצה. סוף הפנטזיה. בחזרה למציאות.
מצד שני:
אני מניפה בזאת דגל לבן
מונה וולף
חברים ובני משפחה אנחנו מכבדים על אף היותם שונים מאיתנו, מדוע לא בני זוג פוטנציאליים? אולי במקום להאשימם שהם לא כמו שהיינו רוצים שיהיו, ננסה לראותם כפי שהם ואז לבדוק אם הם מתאימים לנו? חיילת ותיקה המחפשת את השלום בתוך עצמה מצטרפת לקריאתו של יועד לוסטיג
אבל קיטורים לא יפתרו את הסיכסוך. כדי שיהיה איזשהו סיכוי לאופק מדיני, צריך אחד הצדדים לעשות את הצעד הראשון. לחשוף את עצמו, את מנגנוניו הסמויים ביותר, את המניעים העמוקים ביותר להתנהגותו.
אז הנה, אני מתנדב. אני רוצה לספר לכן, בנות, על אחד מהמנגנונים הבסיסיים המובְנים בפסיכולוגיה שלנו, הגברים (או לפחות בפסיכולוגיה שלי). הערה לקוראים ממין זכר: בהמשך הרשימה ינוסחו הפניות בלשון נקבה, פשוט כי אתם כבר אמורים להכיר את החומר.
שנפ"ס, או שערוך נתונים פוסט סקסואלי
אז ככה: כשגבר מכיר אשה, התפיסה שלו אותה, מיקומה בעולמו הרגשי, הדמות שלה הנוצרת במוחו, עוברים בדיקה מחודשת לאחר שהוא שוכב איתה בפעם הראשונה. זה לא אומר שאם לפני האקט היא מצאה חן בעיניו אז לאחריו היא בהכרח דוחה אותו; זה לא אומר שאם הוא העריך אותה לפני ששכבו, אז אחרי כן הוא בהכרח מאבד את הערכתו. למעשה, בהחלט ייתכן שדמותה אפילו תישגב בעיניו שבעתיים לאחר האקט. זה כן אומר שדמותה של אותה אשה מסוימת שנוצרה במוחו של אותו גבר מסויים עוברת חישוב מחודש של פרמטרים. או במילים אחרות, שערוך נתונים פוסט סקסואלי (להלן, שנפ"ס). זהו תהליך אוטומטי. הוא אינו נובע מחוסר הערכה לנשים, מחוסר התחשבות ברגשותיהן או מ"מניאקיות". פשוט, ככה זה עובד.
ניתן להבחין במספר גורמים המשפיעים על עוצמתו של השנפ"ס: למשל, רמת חרמנות אלמנטרית (להלן, חר"א) של הגבר ופרק הזמן שחלף מאז הזיון האחרון שלו (ככל שהחר"א גבוהה יותר, או שפרק הזמן ארוך יותר, עוצמת השנפ"ס גבוהה יותר ועלולה להוביל לפער גדול בין הערכת-הקדם להערכת-האחרי). אין ספק שזה קשור באופן הדוק להשפעת החרמנות הגברית על יכולות מנטליות שונות כגון חשיבה או רגשות.
אני בטוח שמומחים בתחום הנוירוביולוגיה האנושית יוכלו להאיר את דבריי ולהיטיב לבסס אותם. אבל גם בלי להבין בדיוק אילו נוירו-טרנסמיטורים וסינפסות מעורבים בעניין, אני רק רוצה להדגיש שוב: מדובר בתהליך אוטומטי - ובהחלט לא זדוני! – המתרחש תוך פרק זמן קצר ביותר, ושבסיומו רואה הגבר אשה חדשה. זו עשויה להיות דומה מאוד לקודמתה, אך גם שונה בתכלית.
דיווח מהשטח:
הרווק המצוי - בין פרפר לגולם
אורו פינקי
במחזור חיי האהבה של הרווק ניתן להבחין בעיקר בשני גילגולים: גולם מיובש ומדוכדך מעט, ופרפר מרהיב הפורש כנפיים אל מול השמש (טוב, אולי בעצם סתם לבנין הכרוב). לשלבי הביצה והזחל לא נמצאו מקבילות, אם כי לפעמים הוא בהחלט מתנהג כמו תולעת. בנות, הנה לכן ההסבר לשאלה עתיקת היומין "היה לנו כל כך טוב, אז למה הוא ברח?"
עם כל הפסאודו-מדעיות האופפת את הפיסקה הקודמת, ועם כל זה שהדברים נכתבים במין הומור דקיק שכנראה לא ממש ישעשע נשים, אין ספק שדפוס ההתנהגות המתואר מציב בעיה לא נעימה בפני נשים המחפשות קשר, או לפחות רגש. לא פחות מהבעיות שמציבה הביולוגיה הנשית בפני גברים: מחזור חודשי, שלא לדבר על שערות ארוכות שסותמות את הכיור. כי איך באמת את יכולה לדעת מה מרגיש כלפייך הבחור שמולך, אם כל זה עלול להשתנות ברגע שתיכנסו למיטה? והכי גרוע, זה בכלל לא קשור לשאלה עד כמה הוא מניאק (שאלה נכבדה בפני עצמה). גם אם כוונותיו טהורות כאלו של פרנציסקוס הקדוש, בהחלט עלול לקרות שאחרי האקט, בשל המנגנון האוטומטי של השנפ"ס, יסור חינך בעיניו.
הימנעות היא אכן דרך נאה לפגוע בגבר משתוקק, אך מחירה יקר
נשים הנושאות בגאווה את דגל הביצ'יות יועצות לא פעם לחברותיהן הבוכיות על ליבן השבור: אל תשכבו איתם! ייבשו אותם! הביאו אותם למצב שהם יהיו עם הלשון בחוץ! אבל עכשיו, בנות יקרות, אם הבנתן את מנגנון השנפ"ס שתואר לעיל, קל לראות שזוהי עצת אחיתופל. הימנעות היא אכן דרך נאה לפגוע בגבר משתוקק, אך מחירה יקר וכואב. ראשית, היא אינה מבחינה בין אויב לעמית, בין אזרח טהור-כוונות לבין מחבל מניאק. שנית, זוהי חרב פיפיות המותירה גם אתכן, הנשים, כשתאוותכן בידכן (ומה לעשות, גם אתן אוהבות סקס). אבל גרוע מכך, גישה זו בסך הכל מרחיקה את רגע המבחן, את הרגע המכריע של השנפ"ס, שכמו טיול תרמילאים במזרח או בדרום אמריקה, אפשר לדחות אותו - לא ניתן לבטלו לחלוטין. האם את באמת מעדיפה לעמוד אל מול פני האמת רק אחרי היכרות של חודשיים?
טוקבק כדורבנות:
גם לנו יש שנפ"ס / הדס, ת"א
גם אצלנו התהליך הוא אוטומטי ואינו נובע, חלילה, מחוסר הערכה לגברים. גורמים המשפיעים על עוצמתו של השנפ"ס:
א. יכולתו של הגבר לענג, או שנגיד במילים פסאודו-מדעיות, הזמן והרצינות שהוא משקיע במשחק המקדים, וסקרנותו הבלתי פוסקת לבדיקת כל מילימטר בגוף האשה.
ולא רק את הפצ"פ - פה/ציצי/פות.
ב. גודלו ועוביו של האיבר המרכזי.
ג. עמדותיו (המוסריות! לפעמים) כלפי נקיטת אמצעי מניעה הקשורים לגומי.
ד. סוג הקבעון בו הוא נמצא - אוראלי |כן| או אנאלי |לא|.
ה. כמות הסרטים הכחולים שראה בחייו ומידת התאמתם למציאות. משמע - רמת המודעות שלו להבדלים בין סרטים למציאות.
ו. כל הפרמטרים למעלה, אפילו והיו חיוביים, יירדו קצת ברמתם אם הוא נשאר לישון אצלך ונוחר כמו טרקטור.
ז.
אז אתה בטח ממליץ לכל הנשים להיכנס בערב הראשון למיטה עם כל גבר שמוצא חן בעיניהן, כדי שלא לבזבז עליו סתם זמן? יאמרו בלעג מושחז לוחמות קומנדו הביצ'יות.
אז זהו, שאני באמת לא יכול לקחת על עצמי את האחריות להמלצה גורפת מעין זו. בסך הכל רציתי לספר לכן קצת על הצד הגברי, כמחווה של רצון טוב.
האימייל של איוון
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
