הישג מדיני היסטורי - אבל תנו לנצח
החלטה 1701 היא מהבולטים שבהישגי ישראל לדורותיה, אבל עוד נדרשת הכרעה צבאית
החלטה 1701 של מועצת הביטחון היא הישג מדיני לישראל, אולי מהבולטים בתולדותיה. הניסוח המדויק שלה פחות חשוב מהעובדה שהיא מאשרת שורה ארוכה של טענות יסוד מוסריות וקיומיות של ישראל. מנגד, אין בהחלטה ולו צל צילו של גינוי לפעולותינו הצבאיות בלבנון (התוקפן המוזכר בה הוא חיזבאללה, לא ישראל), ויש בה מלוא ההכרה בזכותנו לתגובה צבאית מוחצת. והכי מכריע: המדינות הערביות המאוגדות בליגה הערבית סמכו את ידיהן על ההחלטה, ונציגיהן הצביעו בעדה.
אם ההחלטה תמומש ככתבה וכלשונה - כולל החזרה קרובה וללא תנאי של החטופים שלנו - היא תעניק יתרונות אסטרטגיים גדולים לישראל. אבל כדי שתמומש, צריך לתת לצה"ל לנצח. וצה"ל, שידיו נכבלו מקודם, עוד יכול לנצח. לא לברוח. הגיע הזמן לנפץ אחת ולתמיד את האגדה האומרת שצה"ל כצבא סדיר לא מסוגל להביס את "כוחות הגרילה" כביכול של חיזבאללה. הוא יכול והוא מביס. צריך שתהיה הכרעה. אם לא מלאה, לפחות מספקת.
כדי לבחון את מה שקרה בחינה אובייקטיבית, ראוי לערוך השוואה בין מצבנו כיום לעומת 12 ביולי 2006, לאחר שנסראללה פתח במתקפת פתע על ישראל. נכון, הצפון שלנו הרוס מרקטות ומטילים ויש לנו הרבה הרוגים, פצועים, נפגעים. נכון, חיזבאללה איכשהו שרד. אבל: צה"ל נמצא כיום בעומק דרום לבנון, חיזבאללה חוטף מכות צבאיות מתמשכות שלא חלם עליהן, ומועצת הביטחון קיבלה פה-אחד החלטה השולחת ל"ארץ חיזבאללה" בלבנון 15 אלף חיילים. אין כאן עוד נסיגות וויתורים ישראליים חד-צדדיים, יש פה "קח ותן" עולמי חדש: לבנון היא צד להסכם והערבים הם צד להסכם.
ממשלת אולמרט-פרץ עשתה המון שגיאות, חלקן בלתי-נסלחות, ב-48 השעות הקריטיות שבין יום רביעי בלילה ליום שישי בלילה. ייתכן מאוד שהציבור הישראלי ישלח אותה הביתה. כך פועלות הדמוקרטיות, ואשרנו שאנחנו דמוקרטיה. אבל כעת, דווקא אחרי ההחלטה 1701 של מועצת הביטחון, כשישראל והאו"ם נמצאים לפתע באותו הצד של המתרס - גורלי לתת לצה"ל לנצח.
עוד בבלוג: הנה הכסף לפיצוי הצפון
מאותו הצד של המתרס
צילום: רויטרס
מומלצים
