ולמרות הכל, ניצחנו
ניצחנו כי לא שיקרנו, ניצחנו גם בתוצאות היבשות. ומתוך הלקחים המרים צומח הניצחון האמיתי שלנו
קשה לכתוב את הדברים ביום כזה, שבו עשרות משפחות מצטרפות למעגל השכול. אבל חייבים לומר זאת בקול צלול, לנוכח הצהלה שנשמעה בחלקים מהעולם הערבי - וגם בשל הקולות המבולבלים אצלנו. המלחמה הזו (שמעתי ילד אחד שהציע לקרוא לה "מלחמת החופש הגדול", משום שגזלה ממנו את חופשתו ועכשיו תסתיים בדיוק בזמן לבית-הספר...) הסתיימה בניצחון ישראלי. נקודה.
איך מודדים ניצחון? למרות הכאב, הישגיה של מדינה אינם נמדדים בחיי אדם אלא במטרות והישגים לטווח ארוך. החזרתם של החיילים החטופים היא לפיכך דבר חשוב, אבל לא העיקר. גם סבלם של תושבי הצפון - והיה סבל לא מבוטל - איננה סיבה לדיפרסיה המונית, אלא רכיב שיש להבין היטב ולהסיק את המסקנות הראויות.
ניצחנו משום שהעולם כולו מכיר בכך שהמצב בדרום לבנון היה בלתי נסבל, ולכן יש לשנותו. מועצת הביטחון של האו"ם חתומה על מסמך שמבהיר כי ישנן ישראל ולבנון בלבד, וחיזבאללה הוא סוג של יבחוש שאינו קיים כלל. והימים העליזים, בהם כל מיליציונר של הארגון ניפנף בקלצ'ניקוב מעבר לגדר - נגמרו. איטלע יא שבאב.
ניצחנו כי לא שיקרנו. אבידות דווחו באופן הוגן, גם כשהיו קשות. קצין מילואים ששב מהצפון סיפר כיצד נשמעה פרסית שוטפת בקשר של חיזבאללה. חברו את זה לדיווח אודות גופות הלוחמים האיראנים שחשף צה"ל. האם נראה לכם שאי-פעם תשמעו על זה מהצד השני? קדחת, איראן כבר הכחישה. וזה לא השקר היחיד: היו גם ה"טבח" של כנא, ה"עשן הסמיך" של הצלם היצירתי בביירות ועוד ועוד. אנחנו לא משקרים, לטוב ולרע. בעיקר לטוב.
ניצחנו גם בתוצאות היבשות. ספגנו אבידות, טנקים נפגעו, גם סטי"ל - ומסוק הופל. ומה קרה בצד השני? אז זהו, כשהמערכה מתקיימת נגד אויב שהוא שני דברים - גם מעלים מידע וגם שקרן, קשה מאוד לדעת. לכן נסתמך גם כאן על הדיווחים הצה"ליים, שמדברים על אבידות קשות מאוד לכוח הלוחם של חיזבאללה. האופטימיות שבהן אומרות שהוא נמחק למעשה דרומית לליטני, יחד עם מאגרי נשק שנצברו שם במשך שש שנים.
ניצחנו כי למרות גילויי קיצוניות מעצבנים פה ושם, נותרנו מאוחדים. השמאל הקיצוני הצליח לגייס מספר שיא של עשרות מפגינים מול משרד הביטחון, הימין הקיצוני עשה בושות לרב הצבאי הראשי. ובתווך נותרו 99 אחוזים של עם עיקש, שמשדר מסר אחיד: זו מלחמה על הבית, צריך להמשיך. בשבוע שעבר פגשתי את הספר שלי, וראיתי עיגולים שחורים סביב עיניו. הוא סיפר בעייפות שיום קודם לכן, הוא והשותף שלו החליטו לעלות לקריית שמונה כדי לספר את החבר'ה במקלטים ולעשות שמח. הם היו שם עד 2 בלילה. אף אחד לא הכריח אותם או שילם להם, הם פשוט החליטו. ניצחנו בזכות ישראלים כאלה.
ניצחנו כי אנחנו יוצאים מהמערכה הזו מוכים, אבל על הרגליים. ללבנון ייקחו עוד שנים ארוכות להשתקם. גורלו של חיזבאללה הוא לחלוטין בלתי ידוע, ופטרוניתו סוריה כבר לוטשת עיניים לפיתויים שמציע לה העולם. הלוא כל כוחו של נסראללה נמדד בקשריו החשאיים עם דמשק וטהרן, במכות שהיה משגר לעברנו מעת לעת, כמו יתוש. ברגע שהיתוש הפך לפיל, שבעולם כולו מגלגלים את שמו על הלשון - הלכה החשאיות. הלכה התוכנית הגדולה למתקפה אסטרטגית בהיקפה על מדינת ישראל. הלך אלמנט ההפתעה של אלפי טילים שפוגעים בכולנו בלי אזהרה. הכל הלך.
קטונתי מלייעץ, אבל אילו הייתי האייטוללה חמינאי, הייתי מזמן בחודש הקרוב את חסן נסראללה לטהרן, ושם תולה אותו במרכז העיר. אל תטעו: נסראללה עוד ינאם נאומי רהב על ימין ועל שמאל, ויטען לא רק שניצח - אלא שזה הניצחון הגדול ביותר בלבנון מאז שקווין ואן-אריק הפיל את "הרעם השחור". אלא שאז יסקור את מה שנותר בידיו: ארגון מוכה, שהעולם כולו מצפה שיירד במהירות מהזירה, שנאלץ להתמודד עם מסמך בינלאומי שבו כתוב שאסור לו להחזיק בנשק כלשהו או לקבל נשק מכל גוף שהוא. ואז יצטרך לשאול את עצמו שאלות כבדות.
קשה, כל-כך קשה לפזר את עשן המערכה ולהביט בעיניים צלולות במה שקורה. איבדנו את מיטב בנינו. ספגנו כמה חבטות מכאיבות לגאוותנו הצבאית - ובעיקר למדנו לקחים חשובים. והלקח החשוב מכל הוא לקח השאננות: מי שנימנם שנים והזניח את הנעשה מצפון, יאכל יום אחד את מה שבישל. מי שהזניח את המילואימניקים של צה"ל במשך שנים וטיפח חילות "יוקרתיים" על חשבון החבר'ה שצועדים בחול - התבזה ברגע האמת. ומתוך הלקחים האלה, צומח הניצחון האמיתי שלנו. ישראל היא מדינה שטועה, אבל גם כזו שמנתחת את טעויותיה. מבלי להסתיר, מבלי לשקר. הכל חשוף לביקורת, פוליטית ותקשורתית - והכל ניתן לתיקון ושינוי. כן, גם להחליף הנהגה, אם תרצו. וזהו, אולי, סוד הניצחון הגדול שלנו על תרבות השקר של נסראללה. למרות הכל, ניצחון.
מומלצים
