בנו של הסופר דויד גרוסמן נהרג בלבנון

סמ"ר אורי גרוסמן, בן 20, ממבשרת ציון נהרג בשבת באחד מימי הקרבות הקשים בדרום לבנון, לאחר שהטנק בו היה ספג פגיעה מטיל נ"ט בחירבת כסיף. יומיים קודם לכן במסיבת עיתונאים שכינס הפציר אביו הסופר דויד גרוסמן, יחד עם סופרים נוספים, בממשלת ישראל לפעול להפסקת אש. 

משפחת גרוסמן הסתגרה בביתה מרגע שקיבלה את הבשורה המרה על דבר נפילתו של הבן אורי בשעות הבוקר. במשך שעות ארוכות ניסו בני המשפחה לאתר את אחיו, יונתן, השוהה בקולומביה ואת הוריו של דויד, ששהו ברומא.

בהודעה שפרסמה המשפחה נכתב: "אורי גרוסמן נולד ב-27/8/85. היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-21 בעוד שבועיים. אורי למד בבית הספר הניסויי בירושלים. הגיע לשריון והגשים את שאיפתו להיות מפקד טנק. עמד להשתחרר בנובמבר הקרוב, לצאת לטייל בעולם ואחר כך ללמוד תיאטרון. ביום שישי בערב הוא שוחח בטלפון מלבנון עם ההורים ואחותו. הוא שמח שהתקבלה החלטה על הפסקת אש. אורי הבטיח שאת ארוחת ליל השבת הבאה הוא יאכל בבית. אורי, בן לדויד ומיכל ואח ליונתן ולרותי. היה בעל חוש הומור משגע, הייתה לו נשמה גדולה ומלאת חיים ורגש".

יומיים לפני שבנו נהרג טען גרוסמן כי ישראל מיצתה כבר מזמן את זכות ההגנה העצמית שלה. "הטיעון לפיו נוכחות ישראלית בליטני תמנע ירי טילים על ישראל, הוא אחיזת עיניים. גם הטיעון שאומר שאסור לתת לחיזבאללה הרגשה של ביטחון הוא כבר מזמן לא אקטואלי. חיזבאללה רוצה להעמיק עוד ועוד את השקיעה שלנו בביצה של לבנון. ההסתבכות שלנו היא סם החיים של חיזבאללה, זו סיבת הקיום שלה שבגללה התהוותה ונוצרה התנועה הזו".

אחרי שנכתוש את שארית לבנון ואת עצמנו

גרוסמן כינה את שקיעתה של ישראל בלבנון "מצב אסוני" ואמר: "אנחנו מוכרחים להביט שלושה צעדים קדימה ולא לכיוון הרגיל, לא לתגובה האינסטינקטיבית המוכרת של צורת הלחימה בישראל - שמה שלא הולך בכוח, יילך בהרבה יותר כוח. כוח, במקרה הזה, ילבה את השנאה לישראל באזור, בעולם כולו ואולי חלילה דווקא המצב שניצור יביא עלינו את המלחמה הבאה ויידרדר את המזרח התיכון למלחמה אזורית כוללת", אמר גרוסמן.

גרוסמן דיבר על חרדה קיומית, זו שגבתה ממנו ומבני משפחתו את המחיר את הכבד מכל. "חלק מהתחושה הטרגית היא שעדיין לא הצלחנו להגיע למצב שבו מדינת ישראל היא בית על כל המשמעויות המהותיות של המילה. ישראל היא סוג של מקלט, לא כל כך מוצלח, אבל עדיין איננה מקום שמצליח להעניק תחושת ביטחון שבית צריך לתת", אמר גרוסמן.

"כולנו כאן חרדים למשמעות של חוסר הכרעה ישראלית והחרדות האלה, הקיומיות, הן לא רק נחלתם של אלה שרוצים להעמיק את המעורבות שלנו במלחמה, וגם לא נחלתם של אלה שפעם אחר פעם מסבכים אותנו במהלכים שהם אך ורק כוחניים. אני מאמין שלישראל הייתה כל הזכות המוסרית להגיב את ההתקפה של חיזבאללה, לנקוט פעולה של הגנה עצמית ואז לשבת לשולחן המשא ומתן. מיצינו מזמן את זכות ההגנה העצמית, כעת זה נראה כמו ההיפוך הגמור, כמו סיכון הולך וגובר על ישראל, חיזוק חיזבאללה ואיום בפירוקה של מדינת לבנון".

גרוסמן הוסיף ואמר: "אם האינטרס של חיזבאללה להשקיע את ישראל בביצה הזו, אולי האינטרס של ישראל הפוך. לו היו מציעים לנו את ההסדר של סניורה בדיוק לפני חודש ויום, האם לא היינו מקבלים אותו בשמחה ובתרועות ששון? לא נקבל הצעה טובה יותר מזו, גם לא אחרי שנכתוש את שארית לבנון ואת עצמנו. הסדר שכזה הוא הניצחון שישראל רוצה. מנהיגים חייבים לזהות את הרגע שבו הם יכולים להשיג את מירב ההישגים לעמם. מתוך דאגה לעתידה של מדינת ישראל, למקום שלנו כאן, ליחסים שלנו עם שכנינו, לכוח ההרתעה שלנו שהולך ונשחק מיום ליום, עצרו את הלחימה ותנו סיכוי למשא ומתן. תמיד יהיה זמן להמשיך במלחמה ותמיד יהיו לה כאן סנגורים. זה הרגע האחרון לדבר בכדי להציל את עצמנו".