פצצה לא מייבשת ביצה
היה ברור כי להבדיל מהמלאי בימ"חים של צה"ל, מאגר הבתולות הממתין לטרוריסטים הוא בלתי מוגבל
הגברת כושר ההרתעה של צה"ל במלחמה הנוכחית הייתה כרוניקה של כישלון ידוע מראש, ככל שמדובר בחיזבאללה. מדובר בארגון פנאטי, חדור אידיאולוגיה קיצונית ואמונה דתית-אקסטטית, הנתמך על-ידי מדינה חזקה ועוינת כאיראן ועל סיוע צמוד של סוריה; ארגון טרור שמתחשב מעט מאוד בטובתן של לבנון או אוכלוסייתה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהצלחתו לנצל את רגשות הזעם והנקם בלבנון בעקבות הפעילות הישראלית להאדרת מעמדו שם, חרף כל מעלליו והאסון שהמיט על ארץ הארזים. כל האפיונים הללו היו ידועים היטב ערב פרוץ המלחמה, ממש כשם שהיו ידועות כמויות הנשק והתחמושת שבצד השני ויכולותיו.
מידע זה חייב היה להוביל מראש לחיזוי ההתפתחויות הבאות במידה גבוהה של ודאות: לוחמי חיזבאללה יילחמו בדבקות ובהקרבה, מבלי להישבר כארגון נוכח ריבוי אבידותיהם או כישלונותיהם המקומיים בקרבות אלה או אחרים. אדרבא: ככל שמספר הקרבות והקורבנות יתעצם, כן ילך ויתפח מיתוס הגבורה וההקרבה. אבידות צה"ל במלחמה מול כוחות הגרילה יהיו רבות וכואבות. ניתן היה לצפות להפעלת הנשק הרקטי ארוך הטווח נגד ישראל במסות ומבלי להירתע - אולי להיפך - מאופיו הטרוריסטי. חוסר ההתחשבות מצד הארגון בהשלכות מעלליו על לבנון היה כמעט מובן מאליו. התנגדות צבאית מצד צבא לבנון לפעילותו לא נחזתה אף כהלצה.
צפי אלמנטרי זה של ההתפתחויות - אין פירושו הימנעות ממלחמה או השלמה עם פעילות תוקפנית מצד חיזבאללה. ואולם, הוא חייב היה להשליך על הגדרת יעדי המלחמה ועל הקצאת האמצעים להשגתם. כל בר-דעת יכול היה להבין - וכיום אף הממשלה כבר מבינה זאת - כי לא ניתן לחסל את חיזבאללה או את כל ארסנל הנשק שלו. גם לו הגדלנו פי עשרה את מספר הרוגיהם וחיסול חימושם, עדיין היינו "זוכים" למנה דומה של רקטות על ישראל במשך חודשים רבים. אפילו כיבוש שטחי השיגור עד הליטני (בטווח של ארבעים ק"מ) לא ימנע שיגור רקטות ארוכות טווח, אף לא קטיושות. הישגם הגדול הוא משך הזמן והיקף הקורבנות והנזקים, שהוסבו לישראל. וזאת יש לזכור: ראייתם הסובייקטיבית - היא הקובעת מבחינת הישג ההרתעה המצופה. מאידך, אילו התארכה המלחמה, כי אז נדרשה ישראל לשלם במטבעות קשים מנשוא של קורבנות, עוינות בינלאומית ואזורית, עלות כלכלית אסטרונומית ושחיקה גוברת והולכת של... כן, אותו כושר הרתעה אבוד.
כשמצמצמים את אותן מטרות יומרניות וריקות מתוכן של "הרתעה" ו"חיסול", נותרים עם יעדים ריאליים יותר, ראייה מפוכחת יותר וקצת פחות התלהמות ותגובות מ"הבטן". אם רצינו להוכיח, כי ישראל לא תעבור לסדר היום לנוכח פגיעה בגבולותיה ובביטחונה בגבולותיה הבינלאומיים המוכרים - הוכחנו זאת. אם רצינו להכות בחיזבאללה מכה כואבת ובלתי נשכחת - עשינו זאת. אם רצינו להביא להשמטת הקרקע (תרתי משמע) בלבנון מתחת לרגליו של נסראללה - הדרך לכך ודאי איננה בהפלת הממשלה הנוכחית, שהיא המתונה והנוחה ביותר לישראל בנסיבות הקיימות. אם רצינו להביא להוקעת הטרוריסטים על-ידי האוכלוסייה בלבנון - לא נגיע לכך באמצעות פגיעה ישירה ושרירותית באותה אוכלוסייה.
את הטרוריסטים של האיסלאם הפונדמנטליסטי יהיה קשה עד מאוד - או אף בלתי אפשרי - להרתיע או להכניע. מלאי הבתולות הממתין ללוחמיהם בישיבה של מעלה הוא בלתי מוגבל, להבדיל ממלאים בימ"חים של צה"ל. טעות היא לתלות את אי-השגת היעד המוצהר של הגדלת ההרתעה ב"פאשלות" אלו או אחרות, בהיקף הכוחות שהופעלו בכל שלב, במחדלים מודיעיניים או במהלכים מדיניים שגויים. שומה עלינו להבין כי אין צבא - אדיר ומצויד ככל שיהיה - המסוגל להשמיד כל לוחם וכל חוליה ברחבי לבנון, מה גם שלוחמים אלה התגלו כחדורי מוטיבציה, קנאות ואומץ. השוני בין מלחמה קונבנציונאלית מול צבא רגיל לבין לוחמה מול טרור וגרילה הוא בכך, שהראשונה מגיעה לנקודת שבירה של האויב ברגע מסוים, גם אם לא הושמד עדיין חלק גדול מהכוח הצבאי. לעומת זאת, היעד של החלשת החיזבאללה הוא יעד ריאלי.
זה יושג באמצעות ייבוש הביצה שבה מתקיים הארגון בנחת ובתמיכת הסביבה. במילים אחרות: חיזוק השלטון המרכזי של לבנון (גם בסיוע העולם הנאור, שנרתם למטרה זו באחדות חסרת תקדים) והעמקת השסע בין האינטרסים של האוכלוסייה הלבנונית לאלה של הטרור. ללבנון נחוצה יכולת צבאית לסלק משטחה את בסיסי הטרור; ונחוצה לה גם מוטיבציה לעשות כן. היכולת תושג - יש לקוות - בסיוע הכוח הרב-לאומי. עידוד המוטיבציה יכול להיות מושפע גם על-ידי ישראל, ומחייב מידה מופלגת של חוש מידה וזהירות. בהיעדר הגדרת יעד ברורה, קשה לצפות מצה"ל להיות מגדיר הגבולות והגורם הממתן.
ואם סבור מי מהקוראים, שהגדרת יעדים ועקרונות אלו יפים גם בזירה הפלסטינית, מול החמאס והג'יהאד האיסלאמי - אין הוא בחזקת הוזה.
מומלצים
