לכבוד: שר הביטחון מר עמיר פרץ

בתקווה שמכתב זה יתפרסם, יהיה זה המכתב השני מאלפי מכתבים פוטנציאליים שעדיין לא נכתבו, שפונים ישירות אליך, אל שר הביטחון שלפני כמה חודשים הבטיח תקווה חדשה שהיה קשה לעורר בפלגים רבים מהאוכלוסייה. אולי מספר המכתבים האלה יראו לך כמה אנשים האמינו בך, וכמה אנשים מתאכזבים שוב ושוב ממך.

אני בן 18 וחי בגולה. עזבנו את מדינת ישראל בשנת 1999 כי ראינו שהדרך לשלום ושקט לא קרובה במדינת ישראל, בטח לא אחרי רצח רבין על-ידי מחבל ישראלי. עד הבחירות האחרונות לא הייתי לגמרי מעורב בפוליטיקה, לא היה מתמודד שמשך את תשומת לבי. אהוד ברק אכזב מדינה שלמה והמפלגה שלך עדיין סובלת מההשלכות של תפקודו.

אבל אז אתה הגעת, הצלחת להתגבר על שועל זקן (אולי לוזר, אבל שועל) כמו פרס בפריימריז עם האג'נדה ההומנית שלך. התראיינת לעיתון "הארץ" לפני הבחירות ושכנעת אותי, האמנתי לכל מילה שאמרת, לכל פסיק. לא חדלתי מלהראות את הראיון הזה לכל בנאדם שאני מכיר ולכל בנאדם שלא ידע שפרץ הוא התקווה החדשה והיחידה של מדינת ישראל. חשבתי שאתה הבנאדם שייקח אותנו קדימה ויוציא אותנו מהביצה המלחמתית והחברתית שמדינת ישראל שקועה בה.

הבנתי שאת פרס לא יכלת להשאיר והבנתי שאחרי הכל, מפלגת העבודה לא ניצחה בבחירות ולא יכלת להגשים את כל מה שהבטחת. אפילו קיבלתי את זה שמשרת שר האוצר לא הייתה פנויה והיית חייב ללכת על משרת הביטחון. חשבתי, יחד עם הרבה אנשים, שסוף-סוף יהיה שר ביטחון "אזרחי". טיפה מוסריות ומחשבה ש"מה שלא בא בכוח בא במוח" לא תזיק למדינה שלנו ולצה''ל.

אבל מהר מאוד המיתוס הזה התנפץ. נכון ששיגרו עלינו קסאמים מעזה, אבל התשובה שלך הייתה כוח. תשעה אזרחים שנהרגו בחוף בעזה לא יודעים שהירי לא היה מכוון, הם בטח לא יודעים שאתה עוד העזת להכחיש שהירי בא מצה''ל, וכך גם שאר ההרוגים החפים מפשע בעזה שכבשנו מחדש. איכשהו, הצלחתי לסלוח לך גם על זה. הבנתי שאתה בטח לא ישן בלילה אחרי התקריות האלה, וזה חייב להיות מאוד קשה להתמודד עם מצבים כאלה בלי הרבה ניסיון, עם הרבה לחץ מהגנרלים וישר עם כניסתך לתפקיד.

ואז הגיעה המלחמה הזאתי, שכן, נכפתה עלינו, בדיוק כמו שאנחנו כפינו אותה על עצמנו. התגובה הייתה מקובלת, בפעם הראשונה אחרי הרבה שנים, על כל הציבור. המלחמה הייתה יכולה להסתיים אחרי שבוע אם היית דוחף יחד עם ציפי לבני למשא ומתן שהיה יכול לשנות את פני המזרח התיכון ואפילו את העולם. הסכם עם סוריה ולבנון היה גורם למלחמה הזאתי להנפיק משהו חיובי, ומות החיילים לא היה לשווא. אבל הממשלה המשיכה והתקדמה לתוץ הבוץ הלבנוני, ואני לא אכנס אפילו להרג של האזרחים החפים מפשע וההפקרה של העורף.

הקש ששבר את גב הגמל ולא אפשר לי לישון הוא שתמכת והחלטת (יש אומרים שאפילו שיכנעת את אולמרט) על הרחבת המבצע עד הליטאני, כשכתיבת טיוטת הסכם הפסקת האש (שעליה הממשלה הסכימה מילולית) כבר הייתה בעיצומה. אבל אתה החלטת להראות לנסראללה מי זה עמיר פרץ, החלטת להראות לעולם שצה''ל חזק ומדינת ישראל תניף בגאווה את הדגל בליטאני.  

המבצע הרצחני הזה, עלה לנו ביום אחד ב-24 חיילים ובעוד שבעה למחרת. איך תסביר להורים שלהם שהבנים נהרגו אחרי שכבר הסכמתם מילולוית על הפסקת האש, למרות שהיא לא נכנסה לתוקף? איך תסביר להם שהבנים נהרגו כי אתה והממשלה בה אתה שותף רצתה להראות שצה"ל הוא עדיין הצבא הטוב בעולם, למרות שראינו עד כמה זה לא נכון? אתה תגיד להם שהם נהרגו בגלל הגאווה המצ'ואסטית של הממשלה?

דוד גרוסמן, אביו של אחד ההרוגים שיצא לפני ימים ספורים נגד המלחמה, כתב לאחרונה ספר על שמשון הגיבור ("דבש אריות") , ועל הכוח שדבק בו מבלי שידע להשתמש בו. כנראה שהכוח גם אצלך הוא לא טבעי. כאדם שקורא לעצמו איש שלום הייתי מצפה שתבין שהכוח הוא כלי שצריך להשתמש בו בתבונה ולא לראות בו ברירת מחדל, הייתי מצפה שתבין שלכוח יש מגבלות ושיש לו השלכות חמורות.

אני רוצה להגיד לך שאני כבר לא מאמין בך, לא בך ולא בכל המערכת הפוליטית הדו-פרצופית והאנוכית, וחבל שזה קורה לי בגיל כל-כך צעיר. לא אוכל להיות גאה במדינה שלי כפי שחלמתי, אצטרך להמשיך להתבייש ולהרכין ראש כששומעים פה בגולה שישראל ממשיכה עם הכיבוש ואנשים מסתכלים עליי בבקשה לתשובות.

אני רק מקווה שאולי יש עדיין איזה חיידק שלום חברתי (עם שפם כמובן), שמסתובב אצלך ומחכה להתפזר בגופך ולהוכיח מי הוא. אבל את אמוני שלי ושל הבוחרים שלך (וגם הרבה חברים ממפלגתך), אתה תצטרך להחזיר לבדך בדרך שהבטחת רק לפני כמה חודשים. היום אמרת "לא יהיה מצב שבו ייפגעו חיילי צה"ל ואנחנו לא נגיב; אנו נגיב בכל האמצעים". כוח הוא לא כל האמצעים. תגיב!

• דותן ויסמן, 18