אמנות לחימה נשית: הן מסתובבות עם סכינים
אמנות לחימה לא שייכת רק לגברים. לא מאמינים? תשאלו את נעמי שקמה נחמקין או את נועה שרמיסטר. רק תעשו את זה בנימוס, יש לכל אחת מהן סכין שמוכן לפעולה
"אשת חיל מי ימצא?", זעק שלמה המלך בתסכול, בעודו עובר על רשימת אלף נשותיו. 3000 שנה אחרי, קאנטרי אזורי חן בתל-אביב, ובמרתף, במרכז 'ארניס',
מתאמנות כמה נשות חיל, שהיו גורמות למלך להצטער על שרצה. עם הנשים שמתאמנות בארניס, אומנות הלחימה הפיליפינית, לא היינו ממליצים לכם להתעסק. אם חס וחלילה יאיים מישהו על ביטחונה של נועה שרמיסטר או של ילדיה, תשלוף היא סכין מתקפלת מחזייתה, ותשיב מלחמה שערה.
כדאי לכם גם להישאר בצדה הטוב של נעמי שקמה נחמקין. לא תמיד היא עם סכין, אבל מקל הברזל הקטן, הקובוטן, שמחובר למחזיק המפתחות שלה, טומן בחובו המתכתי את היכולת לגרום לכל תוקף להצטער על הרגע שבו החליט לפסוע בדרך הפשע. או שהמקל פשוט יכול לקרוע לו את הצורה.
"תראה איזו סכין נשית", ליטפה נעמי את הסכין הקטנה ששלפה מחגורתה. גם אם תנסו בכוח, לא תצליחו לשכנע אותה שהארניס גזל ממנה את הנשיות: "אני אפילו באה לאימון מאופרת, עם קצת מחשוף. אני נשית ומשתמשת בזה גם בארניס".
- זה סקסי בעיניך?
"מהתגובות שאני מקבלת – מאוד. אני לא יודעת למה, אבל ראיתי את זה בתרגילים שהייתי צריכה להפיל את בני הזוג לרצפה. קלטתי פתאום שגברים מסתכלים עלי ב'וואו'. ואם גברים רוצים להידלק מזה, אין שום בעיה, אני אנצל את זה".
"יש כל מיני סוגים של תגובות", מסבירה נעמי, "מי שיש לו ביטחון עצמי חושב שזה דבר נפלא. מי שיש לו פחות ביטחון, עסוק בלהגדיר אותי – ואז אומרים שאני קשוחה, מפחידה. אבל זה רק בראש שלהם, אני ממש לא כזאת".
לארניס הגיעה נועה בשל חיבתה ללהבים. לאביה היה את אחד מאוספי החברות הגדולים בארץ. "בגיל 6-7, בשביל דמי כיס הייתי מנקה להבים", היא מגוללת, "הגעתי לארניס מתוך האהבה ללהבים ונשארתי בגלל האהבה לאומנות". האומנות שיפרה לה את הקואורדינציה, היכולת הפיזית, הביטחון העצמי, ואפילו סייעה לה בהפרעת קשב טורדנית.
נעמי מצידה, הגיעה לארניס לאחר שנים של עיסוק באומנויות לחימה, ונשבתה בקסמה החד של האומנות הפיליפינית. "מבחינה פיזית, מסת השרירים שלי נמוכה, והכוח שאני יכולה להפיק קטן יותר אפילו מגבר במשקל שלי", היא מסבירה את היתרון הסכינאי. "השאיפה שלי היא ליצור יתרון יחסי, וזה בעזרת כלים, וכך לפצות על היעדר הכוח. ככה אני מערימה על הקטע הביולוגי".
כשרואים אותה להטטת באוויר עם סכין קטנה אין ברירה אלא לתהות האם הייתה מוכנה לחצות גבול קשה כל-כך, ולשסף אדם חי ונושם. "זה עניין של סיטואציה", היא אומרת ביבושת, "אני חושבת שזכותו של אדם לשמור על חייו ועל חיי היקרים לו. זו זכות להגנה עצמית, ואדם צריך להגן על עצמו ולעשות הכול בשביל זה".
- ממה את מפחדת?
"בעיקר מג'וקים".
פורסם לראשונה 16/08/2006 00:06
לפנייה לכתב/ת 
לוחמה נשית
צילום: שי רוזנצוויג
מומלצים
