"התקליט הזה יתקן לכם את החיים"
גלעד כהנא נמצא בעיצומן של חגיגות הדיסק החדש של "ג'ירפות". וזה הזמן להסביר מה השתנה במוזיקה שלו ("אני ממש לא מעוניין לספק את אותה הסחורה"), מה משחק אצלו האלכוהול ("מנטרל מחשבות נוגדות אילתור"), ולמה אנשים חושבים שהכתיבה שלו מקודדת ("תפיסת המציאות שלי היא מעוותת ושרוטה"). סיור מודרך
מה שמשותף לי, ל-600 איש שהגיעו לבארבי בסוף השבוע האחרון ול-200 שחיכו בחוץ, הוא שכולנו מאוד היינו רוצים לדעת מה לעזאזל קורה בראש של גלעד כהנא. זה נראה כמו מסיבה. מסיבה שנערכת על ספינה שמפליגה מכאן עם הרבה אנשים מעניינים על הסיפון. אם קיוויתי שאת התצפית הברורה אני אקבל כשאני קצת אתקרב, גם אחרי הראיון הזה אני נאלצת להסתפק בנפנוף
מהנמל ואולי בזריקה של קצת קונפטי, אבל בערך זהו.
מתלה של בד ופתאום יש חדר ומי שצריך לגור שם הוא מי שמקשיב לשיר, לא אף אחד אחר. הוא כבר מאכלס את החדר בהתאם לאישיות שלו. זה היופי בשירה, וזאת הסיבה ששירה שורדת, כי לכאורה עם התרבות של היום זה נראה לא כל כך רלוונטי".
הסינופטית".
יש בו, בכהנא, משהו שדורש פיצוח. אותה התכונה שגורמת לילדים קטנים לפרק את הטוסטר לגורמים כדי למצוא את הכוח הפנימי שמניע אותו. את הליבה הפועמת שמייצרת את החומרים שהוא מנפיק בהופעות ובאלבומים. זה לא עוזר. ניסיתי לחפור עמוק אבל נדמה ששכבות נוספות נוצרו מעצמן כל הזמן. אל תבינו לא נכון, כהנא הוא לא אניגמטי או מסתורי, הוא גם לא הודף נסיונות לפרשן אותו. להיפך, הוא מתמסר, מוכן לספק הסבר לכל שורה שאי פעם שחרר, אבל זאת השריטה שלכם, לא שלו. מבחינתו הוא פנקס פתוח והיד שלו לא מפסיקה לרשום.
האלבום החדש של "ג'ירפות" מוצא את כהנא (35) טובע בים של אהבה. סולד אאוט. בשבע השנים שעברו מאז האלבום הראשון של הג'ירפות הוא הספיק להתגרש (מטל כהנא-ליפשיץ, לצאת עם מלא בחורות ולמצוא אחת קבועה); לאבד את שני ההורים שלו; להוציא שלושה אלבומי סולו וספר ולהיחלץ בפוקס מתאונת דרכים קשה ("אני לא חושב שזה היה הרס עצמי, אלא כתם סולר, שזה משהו הרבה יותר פשוט"). ואם בסוף כל רשימת המלאי הזאת הייתם מצפים למצוא בנאדם זועם או לא מסופק - תחשבו שוב, או פשוט תרכשו את האלבום החדש, "גג". זה כדאי.
"מי שיש לו חיים לא טובים זה התקליט בשבילו. תקנו אותו הוא יתקן לכם את החיים. אם החיים שלכם טובים הוא יהרוס אותם. האלבום הבא, אגב, יהיה באמהרית. סתם, לא יודע למה אמרתי אמהרית. אבל אם הוא היה באמהרית הייתם קונים, נכון?" (כהנא מתחמם בפתיחת ההופעה)
"ההבדל העיקרי בין 'משוחח עם כסא' לאלבום החדש הוא שבחדש יש נוכחות גדולה מאוד ל'אין'. אנשים עולים לגג, עשו טעות, משה עולה לגג כדי להיעלם, היא עולה ופתאום לרדת. הדיבור יותר ישיר באלבום הזה, הטקסטים פשוטים יותר. זה כמו ציר בקר, שמבשלים, אבל זה ציר כאב.
"מצד שני יש בו הרבה יותר מלודיות והעיבודים הרבה יותר עשירים, יש בו משהו יותר חם. אני יכול להגיד שהאלבום הראשון הוא שוטטות בתוך עצמי, בתוך נבכי הנשמה שלי, והתקליט השני הוא יותר שוטטות חיצונית, עם יותר רגישות לאנשים. זה תקליט אחר לגמרי, כמו שאני משער שהשלישי יהיה ממש אחר".
טוב שאתה אומר שיהיה שלישי.
"ברור שיהיה. אני כבר כותב טקסטים. השלישי יבוא הרבה יותר מהר, זה לא ייקח שבע שנים, את זה אני יכול להבטיח".
הכתיבה שלך השתנתה, בדרך כלל זה אומר משהו על הבנאדם. מה קרה אצלך?
"בכל זאת שש שנים עברו, את יודעת. זה המון זמן".
התעייפת ממילים באיזה שהוא מקום?
"ממש לא. להיפך".
מה בחיים שלך הביא לשינוי?
"אני משער שקראת על זה אלף דברים, לא?"
לא מוות סלש פרידה, לא דברים בחוץ, איפה השתנית אתה.
"אני לא יודע, זאת שאלה נורא קשה. אתה מה שהחיים שלך והם השתנו".
והקהל שלכם, איך הוא אוכל את השינוי הזה?
"אני חייב להגיד לך שכשסיימנו את התקליט והיה ברור מי 11 השירים ששרדו את התהליך, היה לי ברור שזה תקליט לגמרי שונה. ידעתי שיש הרבה אנשים שאהבו את הראשון והיתה לי הרגשה שהם יקחו את זה קשה, כי הם מצפים לעוד 'רמי מואשם' ולעוד 'וואו' והם לא יקבלו את זה. זה גם קצת מדליק אותי, ההרגשה הזאת, אני מודה, כי אני ממש לא מעוניין לספק את אותה הסחורה".
בכוח?
"לא, אבל זה מה שקרה. ואז הגיע התקליט, משהו שונה לגמרי, ואלה שירים שאני נורא נורא אוהב, אני לא מכניס אותם סתם. אבל היתה לי הרגשה שישאלו איפה הסאטלה, איפה ההתחכמויות".
לאו דווקא התחכמויות, אבל הכתיבה היתה יותר מטאפורית, היה יותר הומור. זה היה פחות פשטני.
"אני לא רואה את האלבום הזה כפחות פשטני מהקודם, אבל ידעתי שהרבה אנשים יגידו 'היי, למה אי אפשר אותו הדבר כמו הקודם, רק עם שירים טיפה שונים?'. ולמרבה הפלא אני חייב לומר שהתגובות פשוט מעולות עד עכשיו. האלבום מכר 2,000 עותקים לפני פרומו. הוצאנו הוצאה מוקדמת כי ידענו שיש ביקוש בחנויות, וזה מכר. המלאי נגמר".
סוג של יחסי מין נפשיים
"מוות לרמי מואשם!" (כהנא מעודד את הקהל לפני השיר שלמשך שתי דקות נאסר לשידור ברדיו)"הטייק של 'רמי מואשם' שנכנס לאלבום היה הראשון שאי פעם עשינו לשיר, כולל אלתור של דקה בסוף. אחר כך הגענו לאולפני די.בי והקלטנו הכל עוד פעם ועוד פעם, ולאט לאט נהיה ברור שזה פשוט פאקינג לא הולך. לא הצלחנו להביא את השיר לרמה של ה-A טייק המגוחך ההוא, שהקלטנו על קסטת כרום. אי אפשר היה לשחזר את הרגע הזה בזמן".
למה?
"זה חמקמק, חד פעמי. המטרה בתקליט היא לא רק לבצע שירים בצורה נורא טובה ומדויקת אלא שבכל שיר יהיו מלא רגעים מלאים בנשמה".
זה קשור לזה שאתה כותב בקודים?
"הקודים נראים לי נורא ברורים. זה שבחוץ תופסים אותם כקודים תמיד מפתיע אותי. באמת, יש לי רגעים שאני מרגיש 'יוהו, עוד שנייה אני בוכה מרוב שאני חשוף פה'. ואנשים קוראים לזה קודים. יש איזה נטייה, בעיקר בביקורות, להגיד 'מתי הוא יכתוב בלי מסיכות'. אני מבחינתי מעולם לא כתבתי עם מסיכה. לא חשבתי שהשירים מורכבים או לא פתורים, ואגב, לכל אחד מהם יש לי הסבר מאוד פשוט. זאת תפיסת המציאות שלי, זה שתפיסת המציאות שלי היא מעוותת ושרוטה, מה לעשות".
אמרת בראיון ב"7 לילות" שכתיבה לא פתורה זה דווקא טוב.
"אני אוהב את זה שאפשר ב-12 מילים לייצר נפח עצום, שכל מילה היא כמו
שני סיפורים מהספר של גלעד כהנא
תכנון להתאוששות מאסון / גלעד כהנא
"תכנון להתאוששות מאסון" הוא ספרו הראשון של גלעד כהנא, סולן ומחבר הטקסטים של להקת "ג'ירפות". בספר מופיעים 35 סיפורים שעוסקים, באופן זה או אחר, בעולם ובחברה שלאחר אסון גדול, שלא תמיד מבואר עד סופו אך תמיד כרוך בשינוי התודעה של מי שמתוודע אליו. להלן שני סיפורים
הספר שלך היה סיפורים שכתובים לפי חוקים של שירה.
"הנפח שאני מדבר עליו הוא כמו בשירה, גם אם הסיפורים לא כתובים בשפה שירית. גם כשזה רק דיאלוגים או תיאור מינימליסטי, סביב חוסר ההבנה מתחיל להירקם עולם. בגלל זה גם הסיפורים האלה הם צירים. ואני מספר את הציר, לא את כל המבנה. הרווח של אי ההבנה הוא המקום שנותן לך להיות יצירתית, את יכולה להתחיל ליצוק פנימה תכנים משלך. אנחנו בעצם מקיימים פה סוג של יחסי מין נפשיים, רגשיים".
אני מרגישה ששירים עושים יד אחת עם הרגשות שלי, מאחורי הגב שלי, כדי לעקוף את השכל.
"זה העניין, לעקוף את השכל זה דבר שאני מחפש בחיים שלי וגם ביצירות. השכל הוא כלי עבודה מצוין, אבל הוא לא יותר מזה".
אתה בנאדם של מילים?
"אני בנאדם של לחנים ושל מילים. אם הייתי חייב להחליט בסוף רק על דבר אחד, הייתי עושה שירים. מילים ולחן".
כלומר, "אם הייתי צריך להחליט על דבר אחד אז הייתי עושה שניים".
"לא, זה דבר אחד, וזה היופי. בגלל זה אני יכול להרשות לעצמי שבאלבום הזה יהיו שירים עם מילים יותר מינימליסטיות ופשוטות כי הלחן משלים אותן. אין כמו מילים שמתיישבות במוזיקה, זה עוקף-שכל הכי טוב שיש".
"כשאתה עצוב אתה חרא"
"יש לי משהו משמעותי להגיד לכם (צורח בכאב) - לעצור את המלחמה! סליחה, זה היה גזים, אני מרגיש יותר טוב".זה נשמע כמו דרך לדלג על המקום השבלוני של הבנאדם השני ולדבר ישר לתודעה ה..
"אני לא מדבר ישר לתודעה - אני מדבר ישר ממנה. זה לא מודע. אני חושב שלאנשים חושבים יש מכשלה מאוד גדולה, כי תכלס, מי השקרן הכי טוב? זה שיודע להמציא את הנרטיב הכי מדויק שיוביל לנקודה שאליה הוא שואף במודעות המיידית שלו, ואלתור זאת הדרך להשתחרר מזה, כי כשאתה מאלתר אתה לא יודע מה אתה הולך להגיד. זה מה שמחזיק אותי על הבמה, העובדה שאני בוודאות חד משמעית יודע שאין לי מושג מה הולך להיות".
איפה הסיכון מבחינתך?
"כשאתה מאלתר אתה זורק את עצמך למקום הזה שאתה יכול לצאת בו אידיוט טוטאלי, בגלל שבסך הכל עוד אין לך מה להגיד, אתה מגבב ופתאום זה בא. אבל אתה חייב להאמין בשלב הזה, ולשחרר ולהרפות. כדי לתת בהופעה אילתורים מכורים מראש בשעה מסוימת, אתה צריך להתכוונן לשם כל הזמן. להתכוונן לרגע הזה ולהיזרק לתוכו באמונה שלמה ולקוות שזה יעבוד. ויש התרסקויות, ברור. ואז אתה מלך או כלום, שזה אותן אותיות רק הפוך. זה גם חלק מהעניין באלתור, שאין לו אמצע, כי האמת לא נמצאת בבינוניות".
היא בקצוות?
"קצוות לא רק במובן של קיצוניות אלא של שינוי, לתת לרוח לנשוב במפרשים ואז אתה עף לשם או לשם, אבל אתה לא נשאר במקום. אני חושב שאנשים לא משחררים מהרבה סיבות, אחת מהן היא העובדה שהם..."
רוצים שליטה.
"לא רק, יש גם את האשליה בתרבות שלנו שיש משהו מעבר לעכשיו - יש את אתמול, יש מחר, יש עוד שעה, אלה כלי עבודה, אבל הם לא קיימים בסופו של דבר. אם אתה באמת רוצה להגיע להישגים אתה חייב להתנהל ברגע הנתון, והרגע הנתון הזה הוא חמקמק. אלתור זה להיות ברגע, לא בשום מקום אחר. אתה לא מתרפק על נצחונות עבר, אתה לא מתחרט על הפסדים. אתה לא מתעסק בפספוסים או מתכנן כיבושים עתידיים. אתה פשוט שם. יש בזה באמת משהו מאוד לא כוחני שנולד ממנו כוח חדש".
"זה שיר מרגש ולמה להרוס אותו בצחוקים? בואו נהיה מבואסים לרגע. אני רוצה להגיד לכם שג'ירפות מחבקות אתכם. מזיזות לכם את התלתל הזה מהמצח ושמות אותו מאחורי האוזן, ושולחות יד ומוציאות לכם את החוטיני מהתחת".
"שירים הם בשבילי מזון בסיסי, שאם לא יהיה אותו אני פשוט אקמול ולא תהיה לי שום הבנה מדוע אני אמור להזדקן ולמות בכבוד. זה מה שמונע ממני לצעוק לכולם "תפסיקו, תפסיקו, מה אתם עושים? יש פה בעיה! אתם כולכם הולכים למות ולא יישאר מכם כלום. כלום!!"
שירים של מי אתה אוהב?
"כשהיתה לי אהבה ראשונה גדולה מאוד הייתי בטוח שהיא תהיה לנצח. הייתי בן 13 והיינו יחד שנתיים וחצי, זוג לכל דבר. מבחינתי זאת היתה אם ילדיי. וכשנפרדנו נשבר לי הלב באופן מאסיבי בפעם הראשונה, ואז הסמיתס... הרגו אותי, מוריסיי הביא את השירה הכי רגשנית על טקסטים ציניים, ופתאום הבנתי איזה כיף זה להיות עצוב. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב באמנות, שהיא לוקחת חרא ויכולה להפוך אותו לזהב".
למה חרא?
"כי כשאתה באמת עצוב אתה חרא. זה ממש לא יפה, זה חרא, פשוט חרא. אבל היצירה מזיזה את זה בשתי מעלות ופתאום וואו, זה פלאי, עמוק ומרגש ופיוטי. לוקחים משברים ודברים מביכים ואנשים מתוסבכים עם שריטות נפשיות ובתנועה קלה של 'אני מספר על זה', זה הופך למשהו נשגב. וכשאנשים כותבים על חוויות ספציפיות שלהם ולא על קשקושים בנאליים שאתה לא מבין על מה הם מדברים, אני מאוד מתרגש".
האלכוהול מוריד את רמות האכפתיות
"בירה לבמה!" (כהנא מנחה את הקהל להנחות את הברמנים לספק לו אלכוהול).עוד לפני שפצח בקריירה מוזיקלית כבר ניהל כהנא מערכת יחסים עם הבמה מהצד של הצחוקים. יחד עם עוד כמה חברים טובים (ביניהם יאיר קז מ"ג'ירפות") הוא הריץ את מופע הנונסנס "בוב קורדרוי מת", על בימת ה"קאמל קומדי קלאב". ההחלטה לעבור למוזיקה ניידה אותו אל חלון הראווה של ה"קאמל" ("החלון היה בעצם סוג של גמילה"), שם הוא ירד על ערסים מזדמנים ועל באי המועדון, ומשם חזרה לטריטוריה הטבעית שלו, עם הרכב פרה-ג'ירפות שנקרא "בנות יפתח". אחר כך הגיעו הג'ירפות וכהנא חזר אל הבמה והמשיך לזרום באינטלקט, תודה.
לא צריך להיות מאבחן בחסד כדי להבין שכהנא חי על הבמה. מאז שגילה ש"נורא כיף להיות מוגבה ב-20 סנטימטר. או במילימטר. במה זה עניין של הכרזה. היא לא חייבת להיות גבוהה, היא חיייבת להיות", הג'ירפות מופיעה אחת לשבוע (למעט פאוזה של שנה ב-2000), הופעות במהלכן כהנא ממשיך לספק את האמירות האקטואליות, הרגשיות והמאולתרות. דוגמה? הוא סיפר את עצמו, בהחלטה של רגע, עם מספריים שהיו לו בתיק. "זרקתי את השיער לקהל" הוא משחזר, "זה היה כיף לא נורמלי".
הייית שיכור?
"כן, אבל השכרות לעומת האנרגיה של הקהל היא באמת כמו סיגריה לעומת הירואין".
מה הקטע של האלכוהול בהופעות?
"מבחינתי ברגע שעולים לבמה שום דבר לא חשוב חוץ מזה שדברים יקרו, שיהיה בלאגן. האלכוהול עוזר לי לעקוף המון דברים שנכנסים ביני לבין החופש שאני צריך - כמו 'הגיעו 600 איש בקהל', או המשפחה - כלומר, כשהיתה לי משפחה - וההורים באים להופעה ראשונה וזה מלחיץ, או בזמנו כשיצאתי עם מישהי בפעם הראשונה והיא באה, ויש גם את הלהקה ויש דברים שיכולים לפגוע במישהו, ובגלל שאני כן בנאדם נחמד האלכוהול מוריד לי את רמות האכפתיות".
עושה אותך פחות לחוץ.
"בואי נגיד שהוא מוריד את מינון המחשבות שנוגדות אלתור. היו לי גם הופעות לא שיכור עם אלתורים ואני לא חושב שחייבים את זה, ממש לא. אבל גם בסחיות אני רואה סוג של טירוף, ובגלל שאני עובד הרבה מאוד סחי אני יודע שזה לא בריא שם".
פעם אמרת שלפני הופעה אתה נתקף במרה שחורה, עכשיו אתה עושה טקס.
"אני עובר סוג של טקס שמכוון אותי לזה שאנחנו הולכים לקראת משהו מאוד מיוחד. אני לא מוכן לראות את הקהל לפני, לא אוכל לפני, אני לא מדבר לפני. זה הטקס היחיד בחיים שלי ואני חושב שזה מספיק, גם ככה זה הורס לי את החיים (צוחק)".
הורס?
"החיים שלי מתכווננים סביב ההופעות. כשיש הופעה זה כאילו יש הוריקן במפה
דודי כהן על אלבום הסולו של כהנא
מוזר ומעניין
דודי כהן
גלעד כהנא כבר מזמן לא עושה חשבון להיבט מסחרי כזה או אחר. בתקופה האחרונה הוא שלח את ידו בכמה פרויקטים בו זמנית, ולא רק במוזיקה. בשנה האחרונה הוא ממשיך להופיע עם ג'ירפות, הוציא אלבום סולו ראשון באנגלית (ושני בכלל) The Promised Landing וכן את ספר הביכורים שלו "תכנון להתאוששות מאסון"
טוב, זה בטח גם כיף.
"כיף זה משהו כמו אחד חלקי תשע מההופעה. קחי את כל החיים שלך ותמחצי אותם לתוך רגע נתון, לא בטוח שכיף זאת המילה שתתאר את זה. זה מאוד מאוד עוצמתי, וככל שיש יותר אנשים העוצמות עולות, למרות שמשלב מסוים הן מתחילות לרדת. 5,000 איש זה לא כמו 600, 600 הרבה יותר חזק".
יצא לך לשיר מול 5,000?
"כן, בצמח. זאת חוויה יותר מנותקת. 600 עד 1,000 איש זה אידיאלי, אלה חוויות אינטימיות המוניות. באיזה מקום השאיפה שלי היא באמת לשכב עם כל מי שאפשר. מעבר לנשים, שזה טבעי לכל הגברים, אני רוצה לשכב עם כולם, אבל לא מינית אלא יצירתית. שדרך ההופעה אני אגיע לאינטימיות עם המון המון אנשים בבת אחת. זה או להיות זמר או להיות שייח, ושייח אני כבר לא אהיה".
כל הופעה היא כמו עוד אלבום בעצם. אין לך צורך לתעד את זה?
"חלק מתועד, אבל בדרך כלל לא. בכל מקרה, זה לא נעשה למען הדורות הבאים, זה נעשה בשביל שמי שהגיע להופעה ירגיש שהוא חווה משהו חד פעמי. ובגלל זה אנשים חוזרים. יש גרעין גדול של קהל שחוזר ולא שבע. זה נובע מזה שבהופעה יש שירים חדשים שאף אחד לא מכיר, כולל אנחנו. מהבחינה הזאת ההופעה היא משהו שנפרש בפנינו אז ווי גו".
אתה בנאדם אחר על הבמה?
"בואי נגיד שמי שלא מכיר אותי בחיים חושב שאני בנאדם אחר לחלוטין".
את ההופעה הבאה של "ג'ירפות" אפשר לתפוס ביום שישי הקרוב, ה-25 באוגוסט, בקיבוץ בארי.
כהנא. עוקף את השכל
מומלצים
