"הגיע הזמן שהתקשורת תיתן את הדין"

בימים הקשים של המלחמה הרגשתי עירום. כל מה שהיה אמור להיות מוסתר או חסוי הוצג בפני כל ולפני האויב בערוצי הטלוויזיה המסחרית. הכתבים השונים, כך נראה, התחרו ביניהם מי יהיה משתף הפעולה היעיל ביותר של נסראללה. הם לא חסכו שום קואורדינטה ושום פרט מבצעי מהאויב.

משכמו ומעלה עמד ללא עוררין רוני דניאל מערוץ 2. אותו רוני דניאל דיווח מאביבים על פעילות הנעשית מעבר לגבול שעה לפני שסיירת אגוז עלתה על מארב. יום אחר-כך צילם אותו ערוץ עם אותו הכתב את התארגנות כוח השריון ב"מקום בלתי ידוע" כאשר השלט אביבים מופיע ברקע. 10 דקות לאחר-מכן נפלו שם קטיושות ופצמרים.

כתבי הטלוויזיה הזריזים דיווחו בהרחבה ובזמן אמת על תוכניות הלחימה, מיקום הפגיעות, סדרי הכוחות, ציודם, גזרתם וכל אינפומציה אחרת הדרושה לאויב. הם צילמו את הפצועים וההרוגים במקום ויצרו בהלה בקרב המשפחות. הם ערערו שוב ושוב על ההחלטות המבצעיות של מפקדי הצבא, תוך כדי לחימה, ובכך ערערו את ביטחון העורף בצבא. ומעל הכל הפכו לשופר של נסראללה כאשר הם משדרים בשידור חי את נאומיו.

אם נשאל את עצמנו, אובייקטיבית, מה היו מטרות המלחמה (לא המטרות הוירטואליות כגון פירוק החיזבלה מנשקו והחזרת החטופים, אלא מטרות שניתן היה להשיגן באופן צבאי), סיימנו את המלחמה עם מספר הישגים לא קטן. יצאנו מהפתעה גמורה והגענו להכרעה צבאית והישג מדיני.

סובייקטיבית, כולנו מהלכים עם הרגשת כישלון. עוד יקומו ועדות חקירה שיתמקדו בתפקוד הצבא והממשלה במלחמה. אבל אני חושב שאסור להתעלם מהתרומה השלילית של התקשורת והסיוע האקטיבי שנתנה לאויב. הגיע זמן שאנשים אלו ייתנו את הדין.

• אלון, מתגורר באזור מעלות