סוניק יות'. "מעולם לא תיארנו שהמוזיקה שלנו תהיה חלק מתעשייה"
עטיפת האלבום החדש עטיפת האלבום
כשהייתי ילד תהיתי איך חבר בלהקה יכול לעשות יותר כסף משאר חבריו בלהקה, אבל אצלנו זה לא קיים - אנחנו להקה אחת. וזה אפשרי להתנהל בצורה כזו כשאתה בלהקה, אבל לא ממש אפשרי להפיץ את השיטה הזו ליבשת שלמה וזה גם ממש לא ריאליסטי"
אנחנו נבלה את השנה הבאה בעבודה רבה ומגוונת, ונשים דגש על הופעות חיות, כי במילא אף אחד כבר לא קונה אלבומים"
ברור שלמוזיקה יש כוח פוליטי רב. המוזיקה בעצם מספקת לאנשים את הידיעה שהם לא לבד. אני לא יכול לחשוב על אף אחד שתומך במלחמה, אבל יש אנשים במערכות פוליטיות שינהלו קרבות רק בשביל לקבל מדליה"
להקת סוניק יות' האגדית מצליחה להוות אלטרנטיבה מוצלחת כבר יותר מעשרים שנה. לרגל צאת אלבומם החדש, מדבר סולן וגיטריסט הלהקה ת'רסטון מור על מוזיקה, פוליטיקה ומסחריות. "לא היה לנו כסף שהגיטרות שלנו יישמעו טוב, אז היינו מנסים איתן דברים חדשים"
"אתה על הקו עם ת'רסטון מור", אומרת המזכירה של חברת התקליטים. עכשיו זה רשמי. ת'רסטון מור, סולן וגיטריסט להקת "סוניק יות'" האגדית, שפחות או יותר אחראי על כמה מהמהפכות המוזיקליות בעשרים השנים האחרונות, נמצא מעבר לשפופרת, מוכן לענות על שאלות לרגל צאת אלבומה האחרון של הלהקה, "Rather Ripped".
חברי הלהקה - ת'רסטון מור, הבסיסטית קים גורדון, שהיא גם אשתו של מור, הגיטריסט לי ראנאלדו והמתופף סטיב שלי - החלו את דרכם המוזיקלית המשותפת בשנת 1981 בניו יורק. כבר אפשר להפסיק לספור את כמות האלבומים שהוציאו מאז ועד היום. ולמרות זאת הם הצליחו באופן עקבי למדי לשמור על גחלת האלטרנטיבה לאורך כל התקופה, ולהצדיק את שלל התארים שלהם זכו, כמו "פורצי דרך" או "אבות האלטרנטיבה".
מהשיחה הטלפונית עולה כי מור (48), אגדת הרוק האמריקנית, הוא עדיין אותו חנון-אינטלקטואל שמבין עמוק לליבם של מקצבי הרוק'נרול, כפי שהיה לפני יותר מ-20 שנה. אי שם ממקום מושבו בניו יורק, יממה לאחר שחזר מסיבוב הופעות באוסטרליה וביפן, מור נזכר דווקא בימים הטובים בארץ הקודש. "כשהגענו לפני כמה שנים להופעות בישראל, זה הזכיר לי את התקופה שהייתי ילד וחייתי בדרום פלורידה", הוא אומר, "אותה תחושה קיצית על חוף הים. טיילנו בים המלח ובירושלים וההופעות היו מעולות. זה היה ממש נפלא".
אתה מעודכן לגבי המתרחש בישראל?
"בוודאי, כולם מדברים על המלחמה. ברור שלמוזיקה יש כוח פוליטי רב. המוזיקה בעצם מספקת לאנשים את הידיעה שהם לא לבד. אני לא יכול לחשוב על אף
אחד שתומך במלחמה, אבל יש אנשים במערכות פוליטיות שינהלו קרבות רק בשביל לקבל מדליה מבלי להתחשב באישיות הפועלות. אני חושב שהאמנים חייבים להיות שליחים של שלום, הם האלטרנטיבות האנושיות האמיתיות. כולם מתארים לעצמם שבימינו אנחנו אמורים כבר לחיות בסביבה תקשורתית שלא תערוך מלחמות, אבל מסתבר שזה רק הולך ונהיה יותר גרוע, וגם ייצור מלחמה הפך להיות קל יותר, הטכנולוגיה עומדת גם היא לראשות המלחמה והמחשבה שמלחמת עולם שלישית מרחפת מעלינו מפחידה ממש".
אתם מחשיבים את עצמכם כשליחים של שלום או כלהקה פוליטית?
"כל להקה היא פוליטית באופן מסוים. כי כשאתה חבר בלהקה, אתה בעצם שייך לקבוצת אנשים, אתה משמש דוגמה למשהו. הלהקה שלנו תמיד היתה דמוקרטית - לא הצגנו את הכתיבה באופן פרטי, אלא הכל נכתב יחד על ידי 'סוניק יות''. אני יכול לחבר מילים ולחן לשיר, אבל כשהוא ייצא, הוא יהיה של הלהקה. וככה כל אחד מאיתנו, לא רק אני. תמיד ייחסנו חשיבות גבוהה למודל שאנחנו מייצגים, וכשהייתי ילד תהיתי איך חבר בלהקה יכול לעשות יותר כסף משאר חבריו בלהקה, אבל אצלנו זה לא קיים - אנחנו להקה אחת. זה אפשרי להתנהל בצורה כזו כשאתה בלהקה, אבל לא ממש אפשרי להפיץ את השיטה הזו ליבשת שלמה וזה גם ממש לא ריאליסטי".
אפשר לומר שאתם מתחמקים מכל קשר תעשייתי ומסחרי בתעשיית המוזיקה.
"אני לא חושב שאנחנו מתחמקים, אבל אנחנו גם לא ממש מתכווננים לשם. בעשר השנים הראשונות שלנו כלהקה, מעולם לא תיארנו לעצמנו שהמוזיקה שלנו תהיה חלק מתעשייה. אבל אז זה התחיל לקרות, ממש רגע לפני המודל המצליח של תחילת שנות ה-90', מודל שהביא איתו הרבה רוק ודיסטורשן. תמיד תהיתי איך זה הגיוני שלהקות רוק ירוויחו מיליוני דולרים. הצלחה מסחרית תמיד נראתה לי בלתי אפשרית. הגישה המקובלת של 'אני מכרתי מיליון תקליטים', היא בולשיט גמור לטעמי, וזו גישה שמשמידה הרבה להקות אחרות כי התקוות והחלומות שלהן בנויים על זה. הרבה רק רוצים למכור יותר ויותר אלבומים ולעשות מיליונים".
אולי בגלל זה תמיד זכיתם לתואר של להקה שנשארה אמינה לעצמה. זו שלא התמסחרה ולא שכחה מאיפה היא באה. גם היום יש משהו מאוד בתולי במוזיקה שלכם.
"עבורנו המטרה היא תמיד להיות הרפתקנים ולייצר מוזיקה. אף פעם לא הרגשתי שהמצאנו את הגלגל או שפרצנו איזו מסורת. ככל שהתפתחנו כלהקה במהלך השנים, הפכנו למקצועיים יותר. כשהקמנו להקה בתיכון, קים ואני כלל לא ידענו לנגן בגיטרה, אבל היינו שייכים לקהילה שמאוד תמכה בעשיית מוזיקה, ובמיוחד ברוק ובמוזיקה אקספרימנטלית. ידענו שגם ככה אין לנו מספיק כסף כדי שהגיטרות שלנו יישמעו טוב בהקלטות, אז היינו מנסים איתן דברים חדשים".
ומה הלאה?
"החוזה שלנו עם חברת 'גפן' מגיעו לקצו באלבום זה, ובצורה מסוימת זה מאוד מלהיב ומרגש כי אנחנו נבלה את השנה הבאה בעבודה רבה ומגוונת. נשים דגש על הופעות חיות, כי ממילא אף אחד כבר לא קונה אלבומים. להרבה להקות יש את הזכות לבחור מה הן רוצות לעשות ולהמשיך להיות מאוד יצירתיות, כמו 'פרל ג'אם' ו'רדיוהד'. אלה להקות שלא באמת צריכות להיות חתומות בחברת תקליטים גדולה, הן בעמדה טובה, הן מאוד בטוחות בעצמן".
ומה לגבי אלבום הסולו שלך?
"האלבום ייצא באביב הקרוב. אני רוצה להגיע למוזיקה מכיוונים שונים - לשלב את המוזיקה האקספרימנטלית ואת מוזיקת הפופ הסטרייטית. זה אותו הקו ש'סוניק יות' תמיד יצרה".
