איזה מין עם
זה עם צמא דם, עם שמשוגע על התפל - עם שצריך את הראש של מישהו. תשפילו אותו, תבעטו, תלו בכיכר העיר. רק שנוכל להגיד שניצחנו
זה עם שחייב אקשן. עוד לא יבשה הדיו על הסכם הפסקת האש, וכבר צצות ועולות פרשיות העבר הלא רחוק: רמון, הנגבי, קצב, אומרים שפריניאן מתכנן קאמבק. עם כאלה כותרות, מה הפלא שאנחנו זקוקים מדי פעם למלחמה אמיתית?
זה עם צמא דם. אם לא מחיזבאללה, אז אחד מהשני. עוד לא שבו המילואימניקים משדות הקטל בסלוקי, וכבר פורצת מיני מלחמת גנרלים - מי ידע, מי הזהיר, מי ישלם את המחיר.
זה עם שמשוגע על התפל, והפעם מהזן הנחות ביותר: כן או לא דיבר עם הברוקר, כן או לא ידע שהמדדים יצנחו. אולי הפרשה חמורה, יש הטוענים כי היא על גבול הפלילי, אבל האם בזה צריך לעסוק עכשיו? הגענו אל המנוחה והנחלה, שבו חטופים לגבולם, ובקריית-שמונה חי איש תחת גפנו ותחת תאנתו?
זה עם של כאן ועכשיו, עם של זיכרון קצר. רבות כבר נכתב על שש שנות ההפקרות מול חזית הצפון, האם עכשיו ננהג אחרת? האם יום-יום נקרא בעיתון על הפריסה של חיזבאללה, על החימוש של נסראללה, על מיגון המרכבה, על האפוד הקרמי שלא בא, על הצפון (וגוש קטיף) שלא פוצה? אנחנו הרי נהפוך דף, כבר לפני ההלוויות הפכנו, ובארון השלדים שלנו תצטבר עוד פרשה: פנחס לבון, בר-און-חברון, לבנון-צפון. אפשר לישון.
זה עם חזק שבטוח שהוא חלש, וחלש כשבטוח שהוא חזק. בנחיתות גמורה הוא מנצח ברית בין-ערבית, בעוצמה אדירה הוא יוצא בתיקו מוזר מ"כנופיית טרור" (לשון מפקד חיל-האוויר, כשעוד חשב שאפשר).
זה עם שצריך את הראש של מישהו, יהיה מי שיהיה. תנו לנו אותו, תבעטו, תשפילו, תלו אותו בכיכר העיר. שנוכל להגיד שניצחנו. לפני שתולים חצי מדינה, כדאי לזכור שזאת עדיין ישראל, לא סוריה. ועד שיוכח אחרת, כאן מחליפים אנשים בקלפי, לא בהתנקשות לאור הירח. רציתם הנהגה אזרחית, כתבתם טורים ושיבחתם - עכשיו תעמדו מאחורי הפתק הזה. דווקא כשרע. ואם מאוד רע, צאו להפגין, נסו להקדים את הבחירות - ותחליפו. בלי ועדות עורפות. גם אם הם טעו, בתום לב טעו, לא מתוך כוונת זדון. כנ"ל הוגי ההתנתקות.
זה עם נבחר, עם מוזר, עם שעוד צריך כל בוקר להזכיר לעצמו שהוא עם. לחיי העם הזה, שקצת חבל שהוא כזה.
גיא רונן, עורך ב-ynet
עם של כאן ועכשיו
צילום: איי פי
מומלצים
