"האויב חטף ולא הבין מאיפה זה בא לו"

זה היה אחד המבצעים המרשימים במלחמה נגד חיזבאללה. עשרות מחבלים נהרגו, אמצעי לחימה רבים, בהם משגר קטיושות בן 24 קנים, הושמדו ואיש מחיילי צה"ל לא נפגע. חטיבת המילואים "חוד החנית" של הצנחנים - שהייתה ממשחרריה של ירושלים, צלחה את התעלה, לחמה במלחמת שלום הגליל ובמבצע "חומת מגן" - הספיקה רגע לפני הפסקת האש להפתיע את חיזבאללה ולהכות בו.

מפקד החטיבה, אל"מ איתי וירוב, סיפר ל-ynet לראשונה על הקרב, שהחל ביום שישי והסתיים בבוקר יום ב' עם כניסת הפסקת האש לתוקפה. "רוב האויב שחטף שם לא הבין בכלל מה קורה לו, הם חיפשו מי יורה אליהם מכיוון ישראל בזמן שתקפנו מצפון".

"החטיבה ביצעה למעשה פעולה שהיא התכוננה אליה זמן רב: יכולת לדלג על 'רצועת החיכוך' ולהצליח להעביר סדר כוחות משמעותי אל העורף הטקטי של האויב כדי להתחיל לטפל בו מצפון לדרום", הסביר וירוב, "בפועל, ביצענו מהלך הטעייה גדול לצורך משיכת מחבלים לשמורת טבע, ובמקביל הטסנו כוח בסדר גודל של גדוד, מאות לוחמים, אל תוך עורף האויב".

במקביל לכוח המוטס, עשו דרכם כמה מאות לוחמים נוספים יחד עם וירוב עצמו, ברגל במשך 12 שעות הליכה מאומצת. "זו אחת ההליכות הקשות בחיי, במהלכה טיפסנו מצוק והגענו להר הכי גבוה בלבנון. נכנסנו לתוך הסבך וחברנו לחיילים שהגיעו במסוקים. עקפנו את בית ליף דרך שיפוליה, וככה התעוררנו בבוקר - כמעט אלף לוחמים מעברו השני של נהר הצלחאני".

וירוב ממשיך לספר בגאווה על פועלם של החיילים בעומק שטח האויב. "מצאנו את עצמנו יושבים בעורף חיזבאללה, בתוך אזורי השיגור גם של יעטר, בית ליף, מעל זבקין וצדיקין וצור ופעלנו שלם במשך יותר משלושה ימים. הפעלנו אש בתוך הסבך, פגענו במשגרים, במשאיות תחמושת, בקבוצות חמושים וביצענו ציד של עשרות מחבלים".

"לא היה ציר גישה אלינו והחיילים צעדו עם משקלים עצומים של 35-40 קילוגרמים כל אחד", סיפר המח"ט על הקושי הלוגיסטי של המבצע, "האספקה הוצנחה והיינו שולחים קבוצות עם תרמילים לתוך שטח האויב כדי להצטייד במים ובמעט מזון. האויב ידע שצה"ל שם אבל לא העריך את הכמויות ואת היקף אמצעי הלחימה שסחבנו איתנו".

"המחבלים היו עם הגב אלינו"

המח"ט הסביר כי העדיף שחלק הכוח יעשה את המסלול ברגל וחלק במסוק כדי להיות בטוח שהמבצע לא יירד לטימיון. "פחדתי לשים את כל הביצים בסל אחד. אם מאמץ אחד נכשל, אני מצליח עם המאמץ השני. לא רציתי הסתערות מוסקת ארוכה מדי מחשש לשלום המסוקים. ביום השני למבצע, במרחק 150 מטר ממני, נפגע היסעור. אני הנחתתי אותם וראיתי את הטיל פוגע, מחזה לא פשוט".

"זו הייתה תוכנית עם הרבה סיכוי אך לא מעט סיכון. המחבלים מאוד הופתעו. הם חיפשו אותנו אבל היו עם הגב אלינו. הם חשבו שיורים אליהם מכיוון ישראל וגם העמדות שלהם היו מופנות לכיוון דרום. בשלב מסוים זיהינו משגר בן 24 קנים במרחק 500 מטר מאיתנו, נוסע כאילו שהוא באמצע תל אביב. הם נסעו בתנועה לא מבצעית, על קו רכס, מתוך מחשבה שאף אחד לא רואה אותם. השמדנו את המשגר עם טיל ושני האנשים שבתוכו נהרגו".

על חיילי המילואים שהשתתפו במבצע יש לווירוב רק שבחים. "אין כאלה חיילים נחושים בצה"ל. בשנה האחרונה הם ביצעו תעסוקות באיו"ש ואחר כך אימונים מלאים באש על המתווה הזה. כל גדוד גם תירגל הסתערות מוסקת, תנועה במשקלים בשטח סבוך והמרמור היחיד היה 'למה לא הופעלנו יותר?'. המוטיבציה מרקיעת שחקים".

לדברי וירוב, "יש להם יכולת גופנית גבוהה. אף חייל לא קיטר, נשבר או הפסיק באמצע. אחד נקע רגל בעלייה והמשיך עם רגל חבושה עד למעלה. אחרי אסון המסוק חיילי אחד הגדודים, בחירוף נפש ותחת אש, הצליחו לאתר את גופות החללים".

אתמול יצאו החיילים למסע הרגלי חזרה. הוא החל ב-19:45 והסתיים הבוקר בתשע. "יש תחושת סיפוק אדירה", סיכם המח"ט, "גם ביצענו את המשימה וגם חזרנו ללא נפגעים".