מקלות וגזרים ללבנון
להתעקש על כל סעיף, להציב אולטימטום, לחטוף קצינים, לדאוג לסיוע כלכלי ולהיפגש עם סניורה - כך נתמודד עם נסראללה, אחרי שהקלף הצבאי בוזבז
בדימוי הלקוח מעולמם של זאטוטים, נסראללה יכול להוציא לשון לכולם ולהגיד: "אני לא מסכים. מה תעשו לי?" כבר יש סימנים שזו בדיוק כוונתו. ובאמת, מה נעשה לו?
נסראללה הודיע שהוא איננו מסכים לסילוק חיזבאללה מהדרום ובוודאי שלא לפירוק הארגון מנשקו בכל לבנון, אלא אולי במסגרת תהליך ארוך של "דיאלוג לאומי" ושילוב חיזבאללה בצבא הלבנוני. סגנו הזמין משא ומתן על חילופי שבויים, כאילו לא הייתה מלחמה ובהתעלמות טבעית מהחלטה 1701, המזכירה את הצורך בהחזרתם המיידית של החטופים הישראלים. מזכ"ל האו"ם הבהיר שהמנדט של יוניפי"ל המורחב איננו לפרז את הדרום ולפרק את חיזבאללה מנשקו, אלא לסייע לממשלת לבנון לעשות זאת. והיא מצידה כבר מפגינה סימנים שהגיעה לגבול ההתעמתות עם חיזבאללה. הגבול הסורי-לבנוני פרוץ לחימושו מחדש של הארגון באספקה סורית ואיראנית, ושר החוץ הצרפתי כבר קרא לישראל להסיר את הסגר הימי-אווירי. מה יכולה ישראל לעשות? האמת, לא הרבה.
ראשית, כבר אין לנו אמצעי השכנוע העיקרי - הפעלת כוח. אף אחד לא חושש מתקיפה ישראלית מחודשת אם החלטה 1701 לא תיושם. המועקה הציבורית והניהול הכושל של המלחמה (הפקרת העורף, המיסמוס הקרקעי) לא יאפשרו לממשלה לחדש תקיפות אוויריות ו/או לגייס שוב יחידות מילואים. שנית, בדרום לבנון אנחנו משדרים רצון לסגת מתא השטח המאוד קטן שתפסנו, ברגע שיגיעו כוחות יוניפי"ל סמליים. כלומר, גם קלף קרקעי כמעט ואין לנו. שלישית, לסוריה אין מה לחשוש מאיתנו. תוך כדי המלחמה זיהינו משאיות אספקה סוריות, פרסמנו זאת ברבים, אולם נמנענו מתקיפת מחסנים או משאיות בסוריה. ולבסוף, בהחלטה 1701 לא מוזכרים מנגנוני אכיפה, או סנקציות על אי-קיום, או זכותה של ישראל לנקוט צעדים ממשיים בגין אי-מימוש. על הנייר ההחלטה היא אולי הישג. בפועל, בגלל ניהול כושל של המלחמה והדיפלומטיה, יש לישראל מעט מדי אמצעים להביא ליישומה.
מה אולי כן ניתן וצריך לעשות?
ראשית, על בסיס הצהרתו הנחושה (והממוסמסת) של אולמרט מתחילת המלחמה - "עד כאן" - על ישראל לקבוע עקרון יסוד, בהכרזה מעין זו: "אם ממשלת לבנון תתייחס להחלטה 1701 כפי שהתייחסה להחלטה 1559, ישראל תראה עצמה חופשית לנקוט צעדים חד-צדדיים כדי לממש את ההחלטה ולמנוע את היווצרותו מחדש של האיום הביטחוני על גבולה הצפוני". אסור לישראל לעבור לסדר היום על מיסמוס סעיף זה או אחר, ואסור לה לקיים את הנדרש ממנה בלא שלבנון עושה את שלה.
שנית, על בסיס עקרון זה, על ישראל לעצור את נסיגת כוחותיה מדרום לבנון עד אשר יהיה ברור שהפירוז אכן יבוצע. בדומה, יש להודיע שהסגר הימי-אווירי לא יוסר עד אשר יוחלף בפיקוח של יוניפי"ל המורחב הן על הגבול הסורי והן על נמלי ים ואוויר בלבנון, כמתחייב מהחלטה 1701. המטרה: להבהיר לממשלת לבנון את תג המחיר.
שלישית, יש להציג למספר חברות במועצת הביטחון את הוכחות המודיעיניות לגבי המשך האספקה הסורית. במקביל, יש להעביר אזהרה לדמשק (קודם שקטה, ואם יש צורך - גם פומבית) שישראל תתקוף בשטח סוריה את מקורות ותובלת האספקה, אם זו תימשך. ובכלל, יש לקבוע פומבית שהכנסת נשק איראני ללבנון מהווה קאזוס בלי. בעבר, החל מ-1970, ישראל הבהירה שכניסת צבא זר לירדן מהווה עילה למלחמה. כיום טילים איראניים ארוכי טווח בלבנון מהווים איום דומה, ולכן מוצדק לקבוע מדיניות דומה.
רביעית, מכיוון שהחלטה 1701 הזכירה שחרור "מיידי" של חטופים, ישראל צריכה להודיע שהיא מצפה ממשלת לבנון לשחררם תוך מקסימום 30 יום (פרק הזמן שניתן למזכ"ל האו"ם לגבש תוכניות לפירוק חיזבאללה מנשקו ולגבי חוות שבעא). אפשר אולי להתפשר על העברת החטופים לידי ממשלת לבנון. זהו צעד שגם ביירות וגם הקהילה הבינלאומית יתקשו להתנגד לו; אחרי הכל, כולם מדברים על חיזוק ריבונות הממשלה. מכיוון שלא תהיה תזוזה בנושא, ביום ה-31 יש לחטוף מספר קצינים לבנוניים, רצוי ספציפיים: מפקד הצבא הפרו-סורי הגנרל סולימאן, קצינים שיעים בכירים, קרובי משפחה של מנהיגים נוצרים, דרוזים וסונים. המטרה: לקבוע טריז בין המרכיבים ה"פטריוטיים" בממשלת לבנון לבין חיזבאללה.
במקביל לעמידה על יישום מלא של 1701, יש לדרבן את הקהילה הבינלאומית להזרים מיידית סיוע כספי לממשלת לבנון עבור שיקום הדרום, כדי שחיזבאללה לא ישתלט על הפרויקט (בהקשר זה, יש למצוא דרכים ליירט, טכנולוגית ופיזית, העברת כסף מאיראן לחיזבאללה). אפשר להציע רשמית ופומבית פגישה בין ראשי ממשלת ישראל ולבנון, ולצרף פיתוי בדמות הבטחה לנדיבות בסוגיית חוות שבעא במידה והמשא ומתן על כך ייערך באופן ישיר בין המדינות. משא ומתן ישיר או חצי-עקיף עם סניורה יחזק את הממשלה על חשבון חיזבאללה, ויתקע טריז בין לבנון לסוריה שאיננה מוכנה לוותר על ריבונותה שם. בצד צעדים חד-צדדיים, יש להתמקד בדינמיקה הפנים-לבנונית, משום שהיא נקודת המפתח בעימות הזה.
ד"ר רוני ברט, חוקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, לשעבר קצין שריון בדרגת אלוף-משנה
להציע פגישה: סניורה
צילום: רויטרס
מומלצים
