מי אמר שההרתעה נהרסה
במקום להתהדר בהישגיו הצבאיים, נאלץ נסראללה לתדרך שיפוצניקים ולהזהיר ספסרי מלט מהפקעת מחירים
האיסור החמור שהטיל שר ההגנה הלבנוני אליאס אל-מור על ירי רקטות לעבר ישראל הוא השתקפות נאמנה של מה שמתרחש בדרום לבנון שאחרי המלחמה. זקני המתואלים, הכינוי לשיעים של הלבנון, מתקשים לזכור השתוללות ישראלית כזו כבמלחמה האחרונה. "תג'ננו אל יהוד", היהודים השתגעו, הם מודים.
אחת לכמה שנים נגזר על התושבים הללו לארוז את מטלטליהם ולנוס על נפשם צפונה לביירות. במרס 1978, עם תחילת מבצע ליטני, עשו זאת כמאתיים אלף איש. עם פרוץ מלחמת של"ג (82') הייתה שוב בריחה המונית דומה, שהסתיימה מיד כשהציבור הבין שלא הוא יעד המלחמה, אלא אש"ף. מאוחר יותר, ב"דין וחשבון" (93') וב"ענבי זעם" (96), כשצה"ל תקף את חיזבאללה, שבו ועלו תושבי צור, בינת ג'ביל ובנותיה צפונה כבתרגולת מוכרת וצפויה: נוטלים את הציוד ההכרחי לשבוע-שבועיים, מתארחים אצל בני משפחה, לנים בגן ציבורי או בכנסיה ועם שוך הקרבות שבים לאותו בית מוכר ונעים בדרום.
הפעם זה היה שונה. מלחמת לבנון השנייה הותירה מאה וחמישים אלף איש ללא קורת גג. חמישה עשר אלף בתים נהרסו, ונזקים ללא תקדים בנפש וברכוש מתחילים לצרוב בבשרו של הציבור השיעי. התמונות שראו הפליטים על מסכי הטלוויזיה מביירות הזעיקו אותם במהירות אל אחוזותיהם בדרום. מי שהופתע מכך שהציבור הזה שב בהמוניו דרומה בחיפזון בלתי מובן וחרף אזהרות כרוזי צה"ל, פשוט לא מכיר את המתואלים. אין דבר החשוב להם יותר מביתם ומפאת השדה בה מגדלים הם ירק פרי או טבק. כן, מבלי שהתכוונה לכך, יצרה ישראל הרתעה אמיתית כלפי תושבי דרום לבנון. בל נטעה, ההריסה הסיטונית של הבתים מתפרשת כהענשה מכוונת, והרג עשרות האנשים בכפר כנא ובמרוואחין מתפרש כירי בכוונה תחילה כלפי האוכלוסיה. ישראל, על פי הבנתם, שינתה כיוון.
העיסוק האישי של נסראללה בשיקום בתי הדרום מצביע על עומק הבעיה. במקום להתהדר בימים אלה בהישגיו הצבאיים במערכה מול צה"ל, הוא נאלץ לתדרך שיפוצניקים לבנוניים ולהזהיר ספסרי מלט מפני הפקעת מחירים. קשה לו עם הנזקים שהוא גרם למתואלים, בשר מבשרו וצאן מרעיתו. זה עשרות שנים מתלוננים תושבי הדרום על הזנחתם החברתית והפקרתם הכלכלית על-ידי הממשל הלבנוני המרכזי. את החלל הזה ניצל חיזבאללה ביעילות, והצליח לקדמם במחיר של שיתוף פעולה אידיאולוגי וביטחוני. והנה עתה, דווקא מנהיגם הנערץ נסראללה הוא זה שהשיב אותם שנות דור לאחור. הוא זה שלא צפה נכונה את התנהגותה של ישראל והוא שגרם במו פיו והחלטותיו לאסון בקנה מידה גדול כל-כך לתושבי הדרום.
דומני שהלקח הופק. המשמעות העיקרית של סיטואציה זו היא שמעתה ואילך תילקח האוכלוסיה בדרום לבנון, השיעית ברובה, כגורם שיש להתחשב בו. השימוש של חיזבאללה בתושבים כבבני ערובה ובבתיהם הפרטיים כבמחסני תחמושת עשוי להיפסק. חיזבאללה, מורתע יותר על-ידי צה"ל ורחמן יותר כלפי תושבי הדרום, ייאלץ לבחון דרכים חליפיות לאיים על ישראל. בקריית שמונה עדיין חוששים מהתלקחות מחודשת, אבל בבינת ג'ביל עוד יותר.
משה אלעד שימש מושל נפת צור ובינת ג'ביל
