שתף קטע נבחר

הוכחת בגידה באמצעות הטכנולוגיה

הנישואים אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע". מה בכל זאת אפשר לעשות?

ד' ו-ר' היו נשואים 20 שנה. בשנתיים האחרונות לנישואיהם החל ד' לחשוד שאשתו מנהלת מערכת יחסים אינטימית עם גבר אחר. על מנת לאושש את חשדותיו שכר חוקר פרטי, אלא שזה לא הצליח לספק הוכחות לחשדות. האשה, מצידה, הכחישה את החשדות מכל וכל, וגם הדיינים בבית הדין הרבני, שם הגיש הבעל תביעת גירושים, הבהירו לו כי אין לו הוכחות לטענותיו החמורות.

 

ד' החליט לעשות הכל כדי לאמת את חשדותיו. לצורך מימוש תוכניתו הודיע לאשתו מבעוד מועד שהוא נוסע לשבוע סקי עם אחד מחבריו, איתו אכן נהג לנסוע מעת לעת. אבל למעשה, הוא לא יצא מהארץ, אלא המתין לשעת כושר להוכיח לעצמו ולעולם שהחשדות שלו אינם מופרכים. באחד הלילות בהם אמור היה לשהות בחופשה, נכנס הבעל לבית יחד עם שני חברים טובים, שהיו מצוידים במצלמות וידאו.

 

עד שהתעשתה וכיסתה את עצמה, הספיקו החברים לצלם 

מיד כשנכנסו הבין ד' שהפעם הגיע בזמן. הוא מצא את אשתו ערומה, בזרועות גבר אחר. עד שהתעשתה וכיסתה את עצמה, הספיקו החברים לצלם. הבעל הגיש את החומר המצולם לבית הדין, שקבע כי ד' הוכיח טענותיו וקיבל את תביעת הגירושים שלו.

 

וסיפור נוסף: מ' החלה חושדת שבעלה מנהל מערכת אינטימית מחוץ לנישואים, מאחר שנהג להסתגר שעות בחדר המחשב ולהצטרף אליה לחדר השינה רק לאחר שנרדמה. משהתופעה לא חלפה, אלא החריפה, החליטה לגלות מה עושה בעלה מדי לילה. היא חיטטה במחשב ומצאה תכתובת אימיילים עם אשה אחרת, שלא השאירה הרבה מקום לדימיון או לספק.

 

מ' הפגועה מיהרה להגיש תביעת גירושים, בטענה שבעלה בוגד בה, וצירפה תדפיסים של האימיילים המפורשים כדי להוכיח את טענותיה. בית הדין שדן בעניינה של מ' לא קיבל את החומר הראייתי שהגישה, בנימוק כי חומר שהושג תוך הפרה של חוק הגנת הפרטיות פסול ולא יוכל לשמש כראיה. מ' היתה המומה. כעת נחשפה העובדה שהיא יודעת על הרומן מחוץ לנישואים, ובעלה נקט משנה זהירות, מה שלא אפשר לה להשיג ראיות נוספות.

 

אז מה בעצם אומר החוק?  

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הכיר במפורש בזכות חוקתית לפרטיות. סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות, בין השאר צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, וכן העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד פרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב.

 

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם ביהמ"ש התיר מטעמים שירשמו להשתמש בחומר".

 

מ' לא הבינה. "הרי זה בעלי", טענה, "כיצד יכול להיות שחוק הגנת הפרטיות חל על היחסים בינינו?"

 

אז כדאי לדעת, שהנישואים אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו.

 

היא המשיכה והקשתה: "אני לא מבינה, הרי זה בעלי, האדם לו נישאתי, איתו ישנתי ועשיתי ילדים. הוא זה שבגד, מעל באמוני, איך יכול להיות שאינני יכולה להשתמש במיילים שהעביר לאשה אחרת?"

 

בית המשפט העליון נדרש לשאלה דומה, כאשר בעל הגיש קטעים מיומן אישי שכתבה אשתו כראיות נגדה. באותו מקרה פסק בית המשפט העליון כי החשיפה של קטעי היומן שכתבה האשה פוגעת בפרטיותה ואין לקבל אותם. מפסיקות בית המשפט העליון ניתן להבין, כי קריאת מכתבים אישיים כמוהם כקריאת יומן פרטי. גם במקרה זה חשיפתם פוגעת בפרטיות הכותב, וברוב הפעמים מצורפים מכתבים נבחרים בלבד, ומתוכם בוחר הצד המגיש את המכתבים לצטט ולהדגיש רק את הפרטים התואמים את עמדותיו. ואפילו מכתבים אלה אינם מהווים הוכחה לשום דבר, שהרי זכותו של אדם להעלות על הכתב מהרהורי לבו, בלי להיות מחויב לתיעוד נאמן למציאות.

 

"אבל אני הבעלים של המחשב, איך יכול להיות שהפרתי את חוק הגנת הפרטיות, זה כאילו שבעלי הניח את האימיילים האלה אצלי בארנק, לא?" שאלה מ'.

 

זהו, שלא בדיוק. גם אם הצד המגיש את המכתבים לבית המשפט הוא בעליו של המחשב, אין לו זכות לפרוץ לדואר האלקטרוני של מאן דהוא. מכתבי הדואר האלקטרוני מצויים באינטרנט ולא במחשב האישי. כלומר, קבצי המכתבים מאוחסנים במחשב שרת האינטרנט, המצוי בשליטתן ובבעלותן של החברות המספקות שירותי אינטרנט. המחשב האישי, לצורך דואר אלקטרוני, משמש מסוף בלבד - כמו מכונת כתיבה מודרנית. אין כל חשיבות למחשב בו משתמשים, שכן לדואר האלקטרוני ניתן לגשת מכל מחשב המצוי בכל מדינה על פני כדור הארץ, בתנאי שאותו מחשב מחובר לאינטרנט. חשבון הדואר האלקטרוני הוא חשבון אישי ופרטי ולא קולקטיבי. גם אם אנשים שונים משתמשים באותו המחשב כדי להיכנס לתוכנת הדואר האלקטרוני, לכל אחד מהם יש שם משתמש אישי וסיסמה משלו. הבעלות על מחשב, לעניין שימוש באינטרנט ובדואר אלקטרוני, זהה לבעלות על מכשיר טלפון דרכו נעשות שיחות. והרי לא יעלה על הדעת שאדם שהוא בעליו של מכשיר טלפון יוכל לצותת לכל שיחה הנערכת באמצעות המכשיר הנ"ל, להקליטה ולהגיש את תוכנה לבית המשפט. חדירה לדואר האלקטרוני זהה במובן זה.

 

עוד דבר שמ' צריכה לדעת הוא, שבית המשפט ייקח בחשבון בשיקולים שלו אם קיימת אפשרות להוכיח את האמת באמצעות חומר שהושג בלי פגיעה בפרטיות, או באמצעות חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות, אך שפגיעתו בפרטיות קלה יותר. הפרת הפרטיות מוצדקת רק מקום שקיומו של הליך שיפוטי תקין מחייב פגיעה כזו; כל חלופה קיימת המאפשרת קיום משפט תקין בלא פגיעה בפרטיות ראויה למיצוי.

 

בעניין זה כדאי לדעת כי באחרונה הובאה בפני בג"ץ השאלה אם תמונות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות יכולות לשמש ראיה בהליך גירושים. בג"ץ השיב בשלילה, תוך שהוא קובע תמונות מסוג זה מהוות פלישה להוויה האינטימית ביותר של האדם, ואין פגיעה חמורה מזו. במסגרת דיון אחר שהתנהל בפני בית המשפט העליון, בו בין השאר הציג אחד הצדדים תמונות זוג נאהבים שאחריהם עקב שתינו אהבים בחורשה, קיבל בית המשפט את עמדת בית המשפט המחוזי וקבע שצילום בחורשה של בני זוג במצב אינטימי בעקבות מעקב אחריהם והפצת תמונותיהם מהווה פגיעה בפרטיות, וכי אין לאפשר לחוקר פרטי או לכל אחר לחדור למתחם האינטימיות של בני זוג המתנהלים באופן פרטי בלי לפגוע בזולת או לעבור עבירה כלשהי.

 

אם כך ודאי נשאלת השאלה כיצד קיבל בית הדין את הראיות המצולמות שהגיש לו ד'? יש גם מקרים בהם אנשים עשו שימוש במיילים שהיו להם או בצילומים שצילמו וזכו להוכיח כך את בגידת בן/בת זוגם. העניין הוא שערכאות נמוכות מבית המשפט העליון או בג"ץ מקבלות ראיות, שבהגיען לדיון בפני בית המשפט העליון נדחות מחמת הפגיעה בחוק הגנת הפרטיות. במקרים אלה יחזור התיק לערכאה שנתנה החלטה על סמך אותה ראיה פסולה לדיון מחודש, מבלי להיזקק לאותה ראיה שהינה פסולה. מכיוון שלא כל תיק מגיע לשלבי ערעור משיקולים שונים, ניתנות לא פעם החלטות שייתכן שבערכאה הגבוהה ביותר היו נדחות.

 

לכן, מי שחושד בבן/בת זוגו בבגידה צריך להיות מודע לפסיקות הקיימות וכן לחוק הגנת הפרטיות, אחרת הוא עלול למצוא עצמו במצב ביש. מצד אחד, הראיות שהשיג לא יתקבלו בבית המשפט/בית הדין - ומצד שני הוא עלול למצוא עצמו מואשם בביצוע עבירה פלילית. כך קרה לגבר שגילה באמצעות האזנת סתר כי אשתו בוגדת בו. לא רק שהראיה לא התקבלה, הוא מצא עצמו נאלץ להתגונן בהליך פלילי בגין האזנת סתר.

 

אז איך אפשר להוכיח בגידה? 

זה לא קל, ובכל זאת, מספר עצות: 

  • אם אתם חושדים, נסו לאסוף ראיות לחשדותיכם, למשל באמצעות צילומים במקום שאינו בגדר רשות היחיד. אולי כדאי בשלב זה לפנות לחוקר פרטי. אמנם בית המשפט העליון הרחיב את הגדרת רשות היחיד וצמצם את אפשרות השימוש בצילומים, אבל יש לא מעט טוענים כנגד פסקי הדין המרחיבים את הגדרת רשות היחיד ואומרים שכל מה שיכולה לראות עין בלתי מזוינת וללא אמצעי עזר ומבלי להסיג גבול, אפשר גם לצלם ולהשתמש בו. כלומר, אם זוג מתנה אהבים ברכב ומצולם, אין בכך, לפי אסכולה זאת, פגיעה ברשות היחיד, ויש לקבל את הראיות. לכן, אם שיש צילומים שנעשו במקום שאינו רשות היחיד ניתן יהיה לעשות בהם שימוש.

 

  • עוד דרך לנסות ולהוכיח הבגידה היא הקלטה של שיחה של בן הזוג המחפש את ההוכחות, עם הבוגד/ת עצמו, או עם המאהב/ת. אם הם יודו בבגידה ניתן יהיה להשתמש בקלטת, כיוון שבמקרה זה, בו הצד המקליט הוא שותף לשיחה, אין מדובר בהאזנת סתר.

 

  • כדאי גם לדעת שלעיתים עצם ההוכחה, גם אם אינה קבילה בבית המשפט, מספיקה כדי להביא לסיום ההליכים, מכיוון שבן הזוג הבוגד מעדיף שה"כביסה המלוכלכת" תישאר בבית פנימה. מנסיוני, זה קורה לא פעם ולא פעמיים. כך קרה במקרה של י', שהיה מצויד בקטעי יומן שכתבה אשתו, שם פירטה את מועדי הפגישות שלה עם מאהביה. כשהטיח בה את המידע שיש בידיו, מיהרה להודות בבגידות עליהן ידע, כמו גם על בגידות נוספות. היא הסכימה להתגרש מבלי שהיה עליו לעשות שימוש אמיתי בחומר שבידיו (שכנראה לא היה עובר את משוכת בית המשפט).

 

 

האתר של ליהיא כהן

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הבעל המתין לשעת כושר להוכיח את חשדותיו
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים