שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המקום בו נגמרת התבונה
    כדאי שוועדת החקירה תתייחס גם לצורבי המוחות שקדמו לדן חלוץ, ושדן מרגלית וחבריו יתפנו ממחוזות השררה והכוח
    במדינת ישראל "הדמוקרטית", בימים של מצוקה, בימים של קבלת החלטות בנושאים של חיים ומוות, זכות הדיבור וההחלטה היא לגברים, לגנרלים ולחבריהם הטובים בתקשורת בלבד. תפקיד הנשים הוא לתת חיים ולבכות את המתים, אך בשאלות מדיניות - לשתוק. אין פלא איפוא שדן מרגלית, חבר של כולם ודובר של כולם (היינו של שרים וגנרלים), קבע ששולמית אלוני - זיקנתה מביישת את נעוריה, וזאת משום שהציעה הצעה אלטרנטיבית לפתיחה המיידית במלחמה בהרס ובהרג.

     

    הצעתי - וחבל שלא האזינו לי - שישראל החזקה והמאיימת (בטרם קרב), אשר החליטה כי ממשלת לבנון אחראית לנעשה על-ידי טרוריסטים בארצה, כולל המתקפה של חיזבאללה וחטיפת החיילים - תחת לצאת מיד במסע של הרס והרג, תציב אולטימטום בן 72 שעות להחזרת החיילים. ממשלת לבנון, שידעה פעמים הרבה את כוח המחץ של צה"ל, ואשר מוראו הילך עליה אימים, הייתה מתייחסת ברצינות עליונה לאולטימטום שכזה. באותן 72 שעות אפשר היה להפעיל את המתווכים היעילים ביותר, בהם נשיאי צרפת וארצות-הברית (האחרון נתן יד להקמת ממשלתה החדשה של לבנון וציפה לבניית הדמוקרטיה שם) וכן את מועצת הביטחון, וזאת כדי להביא את הפרשה לסיומה המוצלח.

     

    הנימוק של "פגיעה בריבונות שלנו" לפתיחת מלחמה ברוטלית והרסנית, שעלתה לנו רק במחיר הנשק במיליונים רבים של דולרים, שלא לדבר על חיי אדם וההרס הפיזי והכללי בעורף - לא עומד בביקורת. נכון שב"כיבוד הריבונות" אין לזלזל. אלא שישראל, מסתבר, לא כל-כך מחשיבה עניין זה של כבוד הריבונות, שהרי מספר רב של פעמים פגענו והרסנו את ריבונותה של לבנון הן על-ידי פלישת צה"ל לגבולה, והרבה מעבר לו, וכן על-ידי התקפות פרועות על תשתיתה כולל "ענבי זעם" הידועים לשמצה. מה היינו מפסידים אילו הצבנו אולטימטום כאשר עדיין תדמיתנו בלבנון ובעולם כולו כמדינה בעלת צבא בלתי מנוצח, פעיל, יעיל, זריז, מחסל וחושף במחי פעולה מהירה ומדויקת?

     

    אלא שבישראל אין מאזינים לדברים הנאמרים על-ידי נשים. הנה יושבת בממשלה אישה נבונה. בתקופת הפגנת השריר המאצ'ואיסטי סתמו את פיה. החביאו אותה. אילו הקשיבו לה מראשית המעשה, ייתכן שהיו נוהגים ביתר תבונה. אבל כדי להקשיב לה צריך מידה של תבונה, ואילו אצלנו במקום הראשון מציבים את הכוח, ועוד כוח, ועוד כוח. זה עובד נפלא על הפלסטינים. שם, מול חסרי האונים אפשר להפוך כל יישוב למחנה מעצר. אפשר לבוז לכל הנהגה ולעצור ממשלה שלמה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות, להרוס בתיהם כדי לצרוב את מוחם, כדברי מי שהיה רמטכ"ל בוגי יעלון.

     

    מרוב צריבת מוחם של אחרים, שכח שהצבא קיים לא רק לצורך התעללות בפלסטינים במחסומים ולצורך חיפוי על מתנחלים
    העוקרים עצים וגוזלים אדמות ומים. גם הוא וגם הרמטכ"ל שקדם לו ושהיה לשר ביטחון, מר מופז, אחראים למה שנתגלה כיום: לרשלנות באימוני הצבא ובדאגה לצרכי החיילים ואנשי המילואים, למודיעין טוב ולשכל ישר. היוהרה וההתנשאות העבירו אותם על דעתם, ועם מלוא חוסר האמפתיה שלי לרמטכ"ל דן חלוץ, אי-אפשר להאשים אותו בכל הפאשלות ובכל ההזנחה. יש לקוות שוועדת החקירה תתייחס גם לשני הגברים המתנשאים שקדמו לו, צורבי המוחות והורסי תשתיות, בלא התייחסות אנושית לבני אדם, אזרחים, נשים זקנים וטף.

     

    אני מקווה שדן מרגלית וחבריו, המתייצבים בפטריוטיות עליונה ליד השררה וליד הכוח, יתפנו קצת לדברים שבתבונה. בחברה המתיימרת להיות דמוקרטית לא חייבים מיד לקפוץ לדום לנוכח החלטות פזיזות של ראש ממשלה ומתקפה חסרת עכבות של צה"ל על ביתם, רכושם ואורחות חייהם של אזרחי מדינה אחרת ועם אחר. גם אם ליהודים הכל מותר, אין חובה לנצל היתר זה יתר על המידה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "המקום בו נגמרת התבונה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים