קשישים שאושפזו בעת המלחמה ננטשו במוסד
מספר קשישים שהועברו במהלך המלחמה למוסד גריאטרי בפרדס חנה, נשארו בו גם לאחר סיומה - בני משפחותיהם הותירו אותם במוסד כדי "שהמדינה תדאג להם". מתאמת מערך האשפוז: "לפני המלחמה זו היתה עובדה קיימת שההורה בבית וצריך לטפל בו, ופתאום ראו שיש אפשרות אחרת"
הושלכו לעת זיקנה: מספר קשישים שפונו מבתיהם בצפון הארץ במהלך המלחמה, נותרו נטושים במרכז הגריאטרי שוהם בפרדס-חנה. בני משפחותיהם סירבו לקחתם חזרה לבתיהם או לטפל בהעברתם למוסד לשהות קבע.
אחד מהם הוא קשיש סיעודי כבן 90 מקריית-שמונה, שביתו נפגע מפגיעת קטיושה ואין לו לאן לחזור. במקרה אחר נשארה במוסד קשישה בשנות ה-80 לחייה, שחיה עם בתה בת ה-50, עד שפונתה מביתן שבמעלות.
תמר ארסטר, מתאמת מערך האשפוז במרכז שוהם, הסבירה: "הבת הודיעה שהיא בטראומה מהמלחמה ולכן נשארת בבית של קרובים בתל-אביב, היא לא מוכנה לקחת את אמה, והיא מעוניינת שהמדינה תדאג לאמא שלה. הקשישה מבינה מה קורה, אבל היא חסרת אונים. היא סיעודית, היא לא יכולה להיות לבד בבית".
ארבעה קשישים נותרו במוסד שוהם, לשם פונו במהלך המלחמה על ידי רשויות הרווחה ועל ידי משרד הבריאות, לאחר שהביעו רצון להתפנות או במקרים שבהם היה חשש שיתקשו לרדת למקלט בכוחות עצמם.
"המלחמה יצרה כל מיני מצבים שאנחנו צריכים לפתור", אמרה ארסטר. "המשפחות אמורות לטפל בקשישים, אבל לרדוף אחרי המשפחה זו בעיה".
במוסד הגריאטרי נותרה גם קשישה ממושב בגליל המערבי. עד למלחמה טיפלו בה ששת ילדיה והיא שהתה כל פעם בבית של אחד מהם. "הם הודיעו לנו שהם לא לוקחים אותה ושמעכשיו היא נשארת פה", אמרה ארסטר.
קשישה כבת 80 מכרמיאל נותרה אף היא במוסד. בשנים האחרונות טיפל הבעל באשתו שסבלה מאלצהיימר בשלב מתקדם. לאחר שפונו למרכז שוהם התלבט הבעל והתייעץ עם הצוות המקצועי באשר לאפשרות שאשתו תישאר במוסד גם לאחר המלחמה. "בוקר אחד התברר לנו שהוא נסע ופשוט השאיר אותה פה", אמרה ארסטר.
אישפוז במוסד כרוך בעלויות כספיות ובסידורים ביורוקרטיים, שבני המשפחה אמורים לנהל. השהייה בשוהם אפשרית הן במימון פרטי והן ב"סידור מוסדי", כאשר משרד הבריאות או משרד הרווחה שותפים למימון.
ארסטר הסבירה שבני משפחותיהם של הקשישים, שעד למלחמה נשאו בנטל הטיפול בהם, זכו בחסות המצב הביטחוני ל"חופש" וכעת הם מתקשים לחזור לשגרת הטיפול בהוריהם. "יכול להיות שהמלחמה העלתה אצל הילדים קשיים שהיו גם קודם. לפני המלחמה זו היתה עובדה קיימת שההורה בבית וצריך לטפל בו, ופתאום הם ראו שיש אפשרות אחרת".
ארסטר ציינה שהיו מקרים רבים שהילדים ביקשו להשאיר את הוריהם במוסד לעוד זמן קצר וההורים נתקפו בחרדה והתעקשו לחזור לבתיהם. "היתה אשה שהתחננה לחזור הביתה והילדים שלה ביקשו, 'תחזיקי אותה עוד שבועיים, אנחנו עסוקים'. האשה, בת 78 ומוגבלת מאוד, ממש התעקשה אבל הילדים ניסו לדחות את חזרתה. לא היתה לי ברירה, שמתי אותה במונית ושלחתי אותה הביתה".
במרכז הגריאטרי שוהם הדגישו כי הרשויות טיפלו היטב בהעברת הקשישים ובהחזרתם וכך גם רוב משפחות הקשישים. המקרים עליהם דווח הם יוצאי דופן. ד"ר יהושוע בן-ישראל, מנהל המרכז הגריאטרי שוהם, אמר: "למרות כל התופעות האלה אנחנו משתדלים לעשות כל שביכולתנו כדי לטפל בתושבי הצפון שאין להם לאן לחזור".
שר הבריאות, יעקב בן-יזרי, אמר בעקבות הפרסום ב-ynet שידאג שהקשישים יקבלו את הטיפול הראוי "ומשרד הבריאות יספוג את העלויות הכרוכות באשפוזם".
לפנייה לכתב/ת 
