האשה הגדולה מהרדיו

השבוע התברר שכנראה לא תחזרי להגיש את תוכנית הבוקר שלך, "יוצאים לאור", בתחנת האם, גלי-צה"ל. רגעים כאלה הם אבות מזון סנטימנטליים ותמרור האטה שמזמין נגיסה הגונה בחתיכת נוסטלגיה, בכל זאת ליווית פחות או יותר את ההתבגרות של רובנו. תקראי לי מנותקת, תקראי לי חסרת עמוד שדרה, תקראי לי בפעם הבאה שהדיסק יקפוץ, לא כל כך אכפת לי מה אמרת ולמה בדיוק הושעית, למרות שמן הסתם הדברים היו חשובים בעינייך. לדעתי המאזינים המסורים שלך, כולל אותי, לא אהבו אותך בגלל או למרות האמירות האלה. תרפרפי על ה"דעות של העם" (או כמו שקוראים להן בלעז, טוקבקים) ותראי בעצמך: התגובות האוהבות כמעט ולא מזכירות את ההצהרות האלה. הן מתענגות על השפה הרהוטה והעשירה שלך, על הקול הנעים, על ההומור, על השנינות.

שדרנים כמו ארז טל ואברי גלעד ומרב מיכאלי וגיל קומר ורון לוונטל וטל ברמן שסגר את הרשימה, מצאו את עצמם לרוב בטלוויזיה, מיעוטם במקומות אחרים. ואת איכשהו נשארת מול המיקרופון. בפינה כלשהיא בלב אני מקווה שלא תלכי לטלוויזיה, שתמצאי בית אחר על הסקאלה. יודעת מה, יותר מזה. אנחנו זקוקים לאנשים כמוך ברדיו. זה אולי קצת אגואיסטי מצדי לצפות שתדחפי את האצבע לחור שבסכר בזמן שבחוץ כולם משתכשכים בדולרים, אבל ככה אני מרגישה. המאזינים שלך, אלה שבאו איתך, גם ילכו אחרייך. לגבי השאר, שמעתי שיש בשבילכם אחלה תוכניות בגלגל"צ, ואם תסתכלו החוצה תראו שהשקיעה פשוט מה-מ-מת.

• למכתבים נוספים לחצו כאן