ועדת חקירה להפרטת הרווחה
מחדלי הטיפול בעורף הם הזדמנות לשים גבולות בפני שאיפת האוצר להקטין ככל האפשר את מחויבות המדינה לאזרחיה
אומדנים שונים ומספרים רבים הופרחו לחלל האוויר בניסיון לאמוד את נזקי העורף ואת עלות המלחמה. קריאות רבות לחקירת המוכנות למלחמה - בחזית ובעורף - מופנות מכל צד, ומתעצמת המחאה כנגד מה שמכונה מחדלי הפיקוד הבכיר בניהול הלחימה ובציוד הלוחמים. ברם, אט-אט משתכחת לה העובדה שאת מקומה של הממשלה במתן פתרונות לעורף בעת מלחמה מילאו פילנתרופים למיניהם ועמותות וקרנות ציבוריות ופרטיות.
נשאלת השאלה, האומנם לפנינו כישלון נקודתי של הממשלה, שלא השכילה לתת מענה אמיתי ונכון לתושבים בזמן אמת, או שמא מדובר במדיניות מכוונת שמונהגת על-ידי פקידי האוצר, ומטרתה להקטין ככל האפשר את מחויבות הממשלה בנושאי רווחה ובריאות ולהעביר הנטל לכתפי עמותות הבאות בנעליה ומגישות את הסיוע לתושבים.
האומנם אין בתקציב המדינה הסכומים שהוצאו על-ידי התורמים והעמותות לסיוע לתושבי הצפון? ובכן, לא התקציב הוא הבעיה, ואפילו לא היכולת הארגונית להיערך לפינוי התושבים ולפיצוי נאות. התקציב קיים ותוכניות החירום מוכנות במגירה. ואולם תפישת העולם, הגורסת שהמדינה צריכה להקטין את מעורבותה ברווחת הפרט, היא שהביאה למצב בו הפתרונות שהועמדו לרשות תושבי הצפון היו ברובם הגדול מגורמים וולונטריים.
נכחתי במספר כינוסים של עמותות שנטלו חלק במפעל הגדול של פינוי התושבים והדאגה למחסורם. קריאות רבות נשמעו שלמעשה זוהי חובתה של הממשלה, וראוי לבחון בבג"ץ את מידת אחריותה ומחויבותה של המדינה למילוי הצרכים, במקום לחזר על הפתחים ולאסוף תרומות למילוי החסר. התשובה שניתנה לאותן קריאות הייתה שזוהי עת לעשות ולא לעתור, עת לסייע ולהתנדב ולא לבוא בטרוניות למדינה. והתוצאה: העבודה נעשתה בצורה מעוררת כבוד בעמותות השונות, אבל הממשלה שוב התנערה מאחריותה.
יש בכך משום קו רצוף בהתנהלות היומיומית של המדינה: בתחילה מפריטה הממשלה שירותי רווחה שאמורים להינתן על ידה, בטענה שגורמים פרטיים ועמותות ינהלו זאת טוב יותר, כאשר היא מצידה מתחייבת לתקצב את השירותים שהופרטו. בהדרגה מצטמצם ונשחק התקציב שהממשלה מעמידה לרשות העמותות כדי לספק את צורכי התושבים, וראו זה פלא - מגיע הרגע בו העמותות הן הכתובת הראשונה והבלעדית לשירותי הרווחה. מצב זה גורם לכך שהן נאלצות להתדפק על דלתות הציבור בבקשה לתרומות - בדרכים שונות ומשונות - כדי לעמוד ביעדים שלכאורה הממשלה היא שחייבת לממנם.
ראוי היה שסוגית תפקודן של העמותות וחלקן במתן מענה לצורכי הציבור תיבחן לעומק. העמותות הוקמו מתוך רצון לשפר את שירותי הבסיס שאמורים להינתן על-ידי הממשלה ולהעשיר את השירותים במתן "אקסטרות", שתכליתן להיטיב עם השכבות החלשות. אלא שכיום הציבור נדרש לכסות בתרומתו את בסיס השירותים שהמדינה מחויבת בהם. ההיחלצות למען העורף במלחמה הינה רק דוגמה לכך.
יאמר מפורשות: אנו מברכים על התנדבות הציבור, על התרומות ועל הרצון הטוב לסייע. ואולם כל זאת אמור לבוא בנוסף, ולא במקום הממשלה. כאשר מדברים על ועדת חקירה ממלכתית, ראוי שתחקור לעומק גם תפקוד הממשלה במתן השירותים לעורף וההזדקקות של הציבור לתרומות ולפתרונות וולונטריים. אולי בחקירה זו ניתן יהיה לשים גבולות בפני שאיפת האוצר להקטין ככל האפשר את מחויבות המדינה לאזרחיה.
שמעון צוריאלי, מנכ"ל עמותת איל"ן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים
לפנייה לכתב/ת 
נשענו על עמותות במקלט
צילום: רויטרס
מומלצים
