שונא מתנות יחיה, אנחנו בעד צ'קים
אולי מי שטבע את הביטוי הזה לפני אלפי שנים רצה בעצם להזדהות עם החתן והכלה של שנות האלפיים, והתכוון למתנות כמו סיר לפסטה או מתלה למגבות - מתנות מהסוג שבא לכם לשבור עם פטיש כשאתם מקבלים אותן לחתונה
חכם סיני אמר פעם, " את הכסף סופרים במדרגות". וזה מה שבא לכם לעשות עכשיו, כשאחרון האורחים מתניע את רכבו ונעלם באופק. לספור את הכסף. מדרגות או לא מדרגות, אתם רוצים לראות כמה הביאו לכם הדודים, הסבים, החברים והחברים של ההורים - ולחקוק את הסכום בליבכם לעד.
החתונה היא, בסופו של דבר ( ואולי בעצם כבר מתחילתו), כמו כל דבר בעולמנו הקפיטליסטי והחביב, עסק כלכלי. כששילמתם לעיצוב חופה 500 דולר ולמנה 45 דולר, ידעתם, גם אם רק בתת מודע, שאתם עתידים להחזיר לעצמכם את רוב הכסף, ואולי אפילו בעזרת השם (ודודה ציפורה מאמריקה) להישאר עם עודף.
טקס ספירת הכסף הוא אחד המשמעותיים ביותר ביהדות
מי שחשב עד היום שטקס החופה הוא שיאו של אירוע החתונה - טעה. ספירת הכסף היא למעשה שעת השיא, שאמנם נוכחים בה מעטים, אבל כאן אתם יודעים סוף סוף מי אוהב אתכם באמת.
טקס ספירת הכסף הוא אחד המשמעותיים ביותר ביהדות, והוא מגלם בחובו רגשות עזים. האסוציאציה שעוברת בראש כשאתם שולפים צ'ק אחר צ'ק במתח עז ומקריאים בקול את שם בעל הצ'ק ואת הסכום שנתן היא של תחרות האירוויזיון בעת ספירת הנקודות ( "דוד לאון - 350, מוטי ורוחמה 550"). גם כאן וגם שם רואים מי סתם אנטישמי.
במשך הטקס מתפתחים סוגי רגשות שונים כלפי האורחים שרק לפני כמה שעות קיבלתם בחיוך שרק שתי האוזניים שלכם הצליחו לעצור:
חיבה - "איזה מתוקים עדנה ושאול, 700 שקל".
גועל - "אכלו כמו חיות והביאו רק 350".
קנאה - "לאורן ופזית הם הביאו 600".
תדהמה - "אני לא מאמינה שהוא הביא רק 300".
ונקמה - "אין בעיה, 200, אני עוד אראה לה".
מומלץ להקדיש מעט זמן לקריאת הברכות
על מנת לטשטש את תאוות הבצע הפורצת מכם, מומלץ להקדיש מעט זמן לקריאת הברכות המצורפות למעטפות. יש ברכות קצרות וסטנדרטיות בסגנון " מזל טוב. מברכים דוד ושושנה", אבל יש גם כאלה עם שאיפות אמנותיות, פיוטים בנוסח "מזל טוב לזוג הנשוי / הנה לכם מתנה עם כיסוי / שיהיה לכם רק באושר ועושר / ושתמיד תשמרו על כושר", המסתירים מאחוריהם תסכול עז על שהדבר לא יצא לפועל. ותמיד, אבל תמיד, יהיה גם מתחכם שיכתוב ברכה עם ציטוט של חליל ג'ובראן, או מהמרובעים של עומר כיאם.
טעויות ברישום יכולות להשפיע על חייכם וחיי משפחתכם
דבר חשוב לא פחות מהספירה הוא הרישום בפנקס השחור שלכם. על אף הזעזועים, המאמץ הנפשי וההתרגשויות המלוות את טקס הספירה, אתם חייבים לשמור על קור רוח וריכוז על מנת לבצע רישום נטול טעויות. טעויות ברישום עכשיו יכולות להשפיע על חייכם וחיי משפחתכם באופן הרסני.
בואו נניח שגילה ומשה הביאו 350 שקל. עייף ומלא התרגשות אתה רושם בטעות 850. שנה מאוחר יותר, כשמגיע מועד החתונה של גילה ומשה, אתה עתיד לזרוק לפח, אם להשתמש במילים עדינות, משהו כמו 600 שקל. לא חבל? זה עוד כלום!
עוברות שלוש שנים, ואמא שלך מתקשרת לשאול כמה דודה לאה הביאה לך לחתונה. מבט חטוף בטבלה, ואתה אומר לאמא "300 שקל". חמש שנים של ברוגז משפחתי, שכוללות קללות שהנייר איננו סובל, תסכולים ומרמור אישי, היו יכולות להימנע אילו היית מרוכז יותר בטקס הספירה ורושם את הסכום הנכון שדודה לאה נתנה: שלושת אלפים שקל, טבין ותקילין.
אבל הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות הוא שפשוט תפספס מישהו בעת הרישום. ההורים מקריאים את שמו של אחד מנתוני המתנות. אתה באותו רגע מנקר מרוב עייפות, או שהעט שלך פסק לרגע מלכתוב, והופ... אחד מנותני המתנות לא נרשם בפנקס. כשאתם מגלים כי הנ"ל לא נתן לכם כביכול שום דבר, אתם מפתחים כלפי החוצפן שנאה עזה ומבטיחים לרדוף אותו עד מוות. הנ"ל, מצדו, לא מבין מדוע הפסקתם לחייך אליו, ומדוע אתם מתלחששים בכל פעם שאתם רואים אותו. השיא, כמובן, מגיע באירוע שלו או של מישהו ממשפחתו. אתם מחליטים לנהוג באותה הדרך ולא לתת לו כלום. חברות של שנים יורדת לטמיון בגלל שניה של חוסר ריכוז.
אז למרות שמדגדג לכם באצבעות, מומלץ לקיים את טקס הספירה ביום שאחרי, אחרי שינה בריאה, מקלחת חמה וארוחת בוקר טובה. אמא שלכם, ששום דבר כבר לא מעניין אותה חוץ מלהוכיח לאבא שלכם שהמשפחה שלו היתה ונשארה קמצנית, תיאלץ להמתין עוד כמה שעות.
אלה מכם שממש לא יכולים לחכות, יכולים לבחור באופציה הגרוזינית: פתיחת המעטפות באירוע עצמו והקראת הסכום בפני כל שאר האורחים. בדרך זו אתם משיגים לפחות שני דברים: האחד: כבר אחרי החופה אתם יודעים אם כיסיתם או לא. השני: לפחות עשרה אורחים יחזרו לאוטו להביא עוד איזה 150 שקל, כי לא נעים.
- רועי גזית הוא מחבר המדריך "חופה מהסוף להתחלה" והעורך הראשי של פורטל החתונות www.Hnet.co.il
