הדור הצעיר, שאיבד את זהותו היהודית, מתקשה להבין את המלחמה הקיומית המונעת במניעים דתיים, ומתרצן בשאיפות ביו-כלכליות של האויב כגון צורך בשטח. לכן הלם המלחמה הנוכחית - שלא ניתן להסבר במיתוס הכיבוש - הוא כפול"
לפני שנות דור נערך בקיבוץ משמר העמק דיון בשאלה, מדוע הבנים אינם חוזרים. יעקב חזן הישיש דחה את הסברות שנחוץ שיפור בתנאים הפיזיים, וסיכם במשפט אחד: "נכשלנו בניסיון להקים חברה יהודית חילונית". אני נזכר בחזן כאשר עולה בארץ השאלה מה קרה לנו, וכיצד הגענו למצב שבו אפילו מטרות מלחמה מינוריות אינן מושגות. הכשל המנהיגותי של המדינאים, שהנחו את פעולת הצבא, הוא תוצאה של שבר תודעתי ציבורי שבו צריך לדון.
תהליך שיבת ציון הוא היפוך ההיסטוריה, הוא לא יכול להיות מונע בכוחות של התהליכים המוכרים בטבע הביו-כלכלי. הדבר היחיד שהיה משותף לשבי ציון, שבאו מכל קצוות תבל, היה הזהות היהודית בלבד. יהודים שבאים לארץ ישראל מתוך בחירה חפשית, עשו ועושים זאת למען הגשמת ייעוד שאין בו שום יתרון חומרי - המערב מציע הרבה יותר. הייעוד היה ונשאר הקמת מסגרת מדינית שבה יוכל עם ישראל לממש את זהותו באמצעות קיום חברה מודרנית על פי ערכיו בצורה המלאה ביותר. לכן, תנאי היסוד לקיומו של המפעל הציוני הם קיום הזהות היהודית. שותפות הייעוד איפשרה סולידריות ויכולת מאבק משותף להגשמתו חרף קיום יריבויות אידיאולוגיות חריפות.
בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות", מחדד הפסיכיאטר הווינאי ויקטור פרנקל את השאלה, מה היה ההבדל בין אלה שלאחר שבועיים-שלושה באושוויץ קרסו, לבין אלה שבאותם תנאים שרדו עד ליום השחרור. תשובתו היא מילה אחת: הייעוד. מי שמכוון את חייו לפי ייעוד שאינו חלק מן הצרכים הביו-כלכליים, מוצא כוחות נפש להתגבר על קשיים נוראיים. ללא הייעוד, כל קושי הופך להיות מכשול בלתי עביר.
בשנות השבעים של המאה הקודמת עבר מן העולם רוב הדור הראשון של הציונות החילונית. זה היה דור שנהנה מפריבילגיה בלעדית: שמירת זהות יהודית מובהקת למרות קיום אורח חיים חילוני, שאינו תומך בזהות זו. אולם, בתהליך חילופי הדורות אבדה פריבילגיה זו. הניסוי שנעשה על-ידי דור א' להנחיל לדור ב' זהות ישראלית כתחליף, או לחילופין זהות יהודית חדישה, נכשל, והחברה הישראלית איבדה את מקור כוחה במאבק הקיומי.
את הייעוד היהודי הציוני החליף ייעוד ישראלי נורמלי, שהוא ברירת המחדל הטבעית. ראש הממשלה הנוכחי ביטא אותו היטב בנאום ליל הבחירות שלו: "חיים נורמליים, במדינה שכיף לחיות בה". וכך את מקומן של האליטות המשרתות בדור א', שהלכו לאור הייעוד היהודי-ציוני, תפסו בדור ב' האליטות המנצלות והופיעו התופעות הניווניות.
כך נוצרה תופעה חסרת תקדים של ציבור אזרחים שוחרי נורמליות, שזהותם היהודית מטושטשת, והם כלואים בתוך גטו ענק
של מדינה יהודית בלתי נורמלית מעצם הגדרתה. זוהי סתירה בלתי נסבלת, שהולידה הצעות לפתרון שעיקרן - כפיית הנורמליות על הגטו כולו. תהליכי נורמליזציה קיימים בכל קהילה יהודית בעולם, אלא ששם הם נקראים התבוללות. דוגמה אופיינית היא ספרו של א. ב. יהושע "בזכות הנורמליות", בו הוא מקדם בפעל את רעיון הפיכתה של ישראל ל"מדינת אזרחיה", כלומר: יישום הנורמליזציה ומחיקת הייעוד היהודי.
הדור הצעיר, שאיבד את הזהות היהודית, מתקשה להבין את המלחמה הקיומית המונעת במניעים דתיים, ומתרצן בשאיפות ביו-כלכליות של האויב כגון הצורך בשטח. לכן הלם המלחמה הנוכחית - שלא ניתן להסבר במיתוס הכיבוש - מהווה הלם כפול לבני הדור הזה.
המפעל הציוני יהיה תמיד מפעל בהקמה, מפעל ללא אנרציה קיומית. כל דור צריך לקבל על עצמו מחדש את הייעוד היהודי-ישראלי, כמו כל אורגניזם המעביר את השרביט לדור הבא. דור שלא יקבל זאת לא יוכל להתמודד עם המציאות שהביאה אותנו למשבר. חשבון הנפש הנחוץ עכשיו הוא קודם כל סיום המלחמה בין היהודיות לישראליות, וקיום דיון משותף של הכוחות הציוניים להסכמה על ייעוד יהודי ישראלי. חשוב לזכור את התובנה העמוקה של חזן הזקן, שראה את התהליך מתחילתו. הכישלון של מדינת ישראל בשנות החמישים לקיומה הוא כישלון הניסיון להקים חברה חילונית-יהודית. יש מקום לפלורליזם בקיום הפרקטיקה היהודית, אך הוא יהיה בר-קיימא לדורות אך ורק אם מרכז הכובד שלו יהיה זהות יהודית מובהקת. זהו הנושא המרכזי שצריך לעמוד בתהליך חשבון הנפש בעקבות המועקה הגדולה שירדה על הציבור לאור מלחמות הדת החיצוניות והפנימיות.
פרופ' אלישע האס חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי
