שיקום בקריסה: למה נשלחים פגועי תאונות לבתי אבות?
איך קורה שקופות החולים שולחות נפגעי תאונות דרכים להשתקם בבתי אבות? פשוט מאוד - האשפוז שם זול יותר מאשר במוסדות השיקום הקיימים. "אני קורא לזה 'מחסני שיקום'", מעיד מנהל המרכז הארצי לאורתופדיה אונקולוגית, "אם הפיזיותרפיסט מגיע פעם ביומיים לחמש דקות אז זה לא שיקום. אני מדבר עם הרופא במקום, שואל אותו שאלות מקצועיות ואני רואה שהוא מבין קדחת"
לפי הנחיות משרד הבריאות, מוסד שיקומי מאושר צריך לספק לחולים טיפולים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, חדר כושר, בריכת שחייה לטיפולים במים ושירותים נוספים. כוח האדם במוסד שיקומי מאושר צריך לכלול פסיכיאטרים ופסיכולוגים, עובדים סוציאליים, קלינאי תקשורת ועוד.
בתי אבות: יום שיקום במחיר מבצע
יום אשפוז במוסדות השיקום הטובים בישראל עולה בין 800 ל-1,500 שקל לערך. אבל כאשר קופות החולים וחברות הביטוח מנסות לחסוך בהוצאות הן פונות לבתי אבות המציגים עצמם כמוסדות שיקום, חלקם ללא אישור של משרד הבריאות, שמציעים יום שיקום ב"מחיר מבצע" של 500 שקל בלבד.
במכתב שנשלח לשר הבריאות מתלונן חיים רייזלר, יו"ר עמותת קר"ן (קטועי רגליים נלחמים): "היריעה קצרה מלתאר את כל אותם נכים אשר התגלגלו לכל מיני מוסדות אשר קהילת הרופאים והפרה-רפואיים אינם מכירים ולא שמעו עליהם מעולם. בעת השחרור מבית החולים הכללי, נכים ובני משפחתם מקבלים הסברים שקריים ואולטימטום חד-משמעי אשר לא משאיר בידם ברירה והם נכנעים ונותנים הסכמתם להמשך טיפול במוסד שלא מתאים למצב הרפואי".
איחסון אנשים ולא שיקומם
"אני עושה ביקורים במוסדות האלו ועוקב אחרי המטופלים שלי", מסביר פרופסור יצחק מלר, מנהל המרכז הארצי לאורתופדיה אונקולוגית, "אחרי פעמיים שלוש הבנתי שעוברים שם תהליך לא מקצועי. אם הפיזיותרפיסט מגיע פעם ביומיים לחמש דקות אז זה לא שיקום. אני מדבר עם הרופא במקום, שואל אותו שאלות מקצועיות ואני רואה שהוא מבין קדחת. אני קורא לזה מחסני שיקום. זה משמש לאיחסון של האנשים ולא לשיקום".
"אם הפיזיותרפיסט מגיע פעם ביומיים לחמש דקות אז זה לא שיקום"
פרופסור מלר מספר שחולים שלו ששהו במוסדות לא מקצועיים התלוננו שבאותם מקומות לא עושים אתם דבר. "יש לי מקרה של חולה צעיר שעבר שחזור הירואי ממש של גפה שלמה, עם כל מיני פטנטים. הסברתי במוסד את הייחוד של המקרה, אני חוזר לאותו חולה אחרי חודש והוא אומר לי שעושים ממנו צחוק, כי את כל מה שהוא עשה שם הוא יכול לעשות גם בבית. אם אנחנו לוקחים בחור צעיר בן 20, שמשקיעים בו ניתוח וכימותרפיה ופרוטזות, כל מה שמושקע בו עד ריפוי יכול להגיע למיליון דולר למדינת ישראל. אם לאחר מכן אין לו מערכת שיקומית כוללת קיבלנו נכה שחי על חשבון מדינת ישראל ולמעשה לא החזרנו אותו לחברה".
על איזה שיקום הם מדברים?
באחד המקרים התקבלה לשיקום במוסד בצפון הארץ חנה פרסה (57) מחיפה, לאחר שעברה קטיעה של כף רגלה בשל מחלת הסוכרת. "לפני שהגענו לשיקום אמרו לנו הרופאים בבית חולים כרמל וברמב"ם שרוב האנשים במצבה חוזרים ללכת", אומר בנה יעקב עליון, "אני גם יודע שיש הרבה אנשים אחרים שחוזרים מניתוח כזה והולכים עם מקל. אמא שלי אפילו עם הליכון לא מסתדרת. הפרוטזה שלה מאד כבדה רוב הזמן היא בכיסא גלגלים". לעליון טענות על טיב הטיפול שקיבלה אמו "הייתי מצפה שייחזקו באדם את האמונה ביכולות שלו. אמא שלי אבדה את האמונה בחיים מאז שכרתו לה את הרגל. היא קיטרה כמה פעמים וההרגשה שלי היא שהם לא השקיעו בה מספיק. הם לא דירבנו אותה ולא הסבירו לה. מה שהיא רצתה, פשוט הלכו עם זה. הם לא ניסו להשפיע עליה שכדאי שהיא תהיה עצמאית".
במקרה אחר טופל אדם ששתי רגליו נקטעו בבית אבות שבו אמור היה להשתקם. השיקום לא צלח הוא נשלח לבית לוינשטיין. "הוא שוחרר משם על כיסא גלגלים ואחר כך פנה אלי", מספר מנהל המחלקה בבית לוינשטיין, פרופ' סוראלי איסקוב, "אמרו לו שהוא לא יוכל ללכת, אבל הוא הגיע אלינו לשיקום והוא יכל ללכת. במוסדות האלו רוב היום לא מפעילים את האנשים. הם מעבירים את החיים שלהם בכסאות גלגלים או במיטות. אם אין שם רופאים מומחים בשיקום, על איזה שיקום הם מדברים?"
לא לטובתו של החולה
אותם מוסדות שפועלים ללא אישור או סטנדרטים נאותים הם בדרך כלל בתי אבות ומוסדות גריאטריים. עלות התפעול של מחלקה שיקומית גדולה יותר מהפעלתה של מחלקה גריאטרית, בשל ההשקעה בשיקום החולים ולא רק ב"תחזוקתם". אחד הרופאים שהתראיינו לכתבה מתאר זאת כ"מוסדות שצצים כמו פטריות אחרי הגשם, בתי אבות שפתאום מתברר שתקעו שם נכים צעירים".
ד"ר נחום סורוקר, יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פיזיקלית ושיקום ביקר במוסדות כאלו ומתאר: "המבנה הוא נאה ויש פה ושם פיזיותרפיה. אבל שיקום הוא עבודה על פי עקרונות מסויימים וידע מקצועי מסויים". לדבריו, "המערכת הרפואית נמצאת בלחץ כלכלי חמור ולכן הגורמים שאמורים להפנות את החולים לשיקום מוצאים פתרונות זולים. פתרונות לא ראויים שצריך לשרש אותם, פתרונות שלרוב הם לא לטובתו של החולה. הכסף זה מה שקובע אם חולה יופנה למוסד זה או אחר. זה הופך להיות השיקול העיקרי".
"השיקום הופך ללא רלוונטי"
רופאי השיקום מתקשים לנהל מאבק על העתיד המקצועי שלהם משום שלדבריהם, "בשיקום לא מתים". וקשה להוביל מאבק על ההבדלים, שנראים קלים לכאורה, בין אדם שיושב בכיסא גלגלים לאדם שמתנועע בכוחות עצמו.
לדברי סורוקר: "אנחנו לא חיים בבועה, אנחנו מבינים את המצב הכלכלי, אבל אנחנו לא מוכנים לפגוע בחולים ולתת סטנדרטים פחות טובים. זה כמו שאף אחד לא היה מסכים לעבור ניתוח ולהשתמש בציוד מאיכות לא טובה".
לדברי איסקוב, "אם זה יימשך ככה השיקום יהפוך להיות בלתי רלוונטי ומי שיפסיד זה הנכים".
משרד הבריאות לא תמיד אוכף
מי שאמור לפקח ולקבוע נהלים להפעלת מוסדות השיקום זה משרד הבריאות. המשרד פרסם בעבר חוזר לקופות החולים האוסר עליהן להפנות חולים למוסדות שאינם מאושרים כמוסדות שיקום. אך החוזר לא תמיד נאכף. ראש אגף הרפואה ד"ר מיקי דור הוציא רק לאחרונה מכתב למנהל של מוסד סיעודי באשדוד, שקיבל לשיקום נפגעי תאונות דרכים למרות שלא היתה לו התמחות בנושא.
ד"ר יצחק ברלוביץ', ראש מנהל הרפואה במשרד הבריאות, ממונה על קביעת נהלים ומתן האישורים למוסדות שיקום. הוא מציע לקבוע שהצלחת השיקום תהיה אחד המדדים לבחינת תפקודן של קופות בחולים "הקופות הן גופים כלכליים, שמחזיקות בכסף ציבורי וצריכות לנהל אותו הכי טוב שאפשר. שיקול כלכלי הוא חשוב מאד, אבל במקביל חשוב להקפיד שזה לא יהיה על חשבון האיכות. יש לנו מערכת של מדדי איכות, שבודקת את תפקוד קופות החולים בנושאים שונים, אני בפירוש חושב שאחד המדדים שצריכים להיות הוא מדד של הצלחת השיקום".
משרד הבריאות נותן אישור להפעלת המוסדות ומפקח עליהם אבל לדברי ברלוביץ' "הביקורת והפיקוח לא יפתרו את הבעייה האמיתית והמהותית, שהיא לגרום לכך שהמוטיבציה של הקופות לתת שירות הכי טוב תאזן את הצורך ביעילות הכלכלית".
