א'

אמצעי מניעה

שיטה שמטרתה לנטרל מראש פיתויים קולינריים סביבתיים, ומתאימה במיוחד למקרים שאת נאלצת לצאת למסעדה. בנויה על סדרת מהלכים מקדימים, שבמסגרתם את מטלפנת מראש לבעלי השמחה, מבררת איפה בא להם לאכול ומנתבת אותם למקום שמגיש בעיקר אוכל שאת שונאת. עדיפות: מסעדת בשרים לבחורה צמחונית. במקרה שהחוגגים מודאגים מה תאכלי, את מרגיעה אותם בטיעון הפילנתרופי "זה האירוע שלכם".

ב'

ביס אחרון

כל עוד הקרם ברולה נשאר בצלחת, זה אומר שלא ממש טחנת אותו, אלא רק טעמת ממנו, ואף היית מספיק אצילית להותיר ממנו שארית. במילים אחרות, הביס האחרון הוא צל"ש שקט על חזירות מרוסנת. תפקידו לשבת בצלחת, ולענות אותך בדממה.

במקום

משוואה מתמטית ייחודית, שהולכת ככה: אם את שותה עוד וודקה-רדבול הערב, זה חייב לבוא במקום ארוחה מחר בבוקר. מצד שני, אם תשתי עוד שני וודקה-רדבול הערב, סביר להניח שזה יבוא במקום ארוחת הערב שנועדה להיום, כי פשוט תקיאי - כלומר תרוויחי בחזרה את ארוחת הבוקר של מחר. מצד שלישי, תהיה לך כזאת בחילה מחר, שרוב הסיכויים שלא תנצלי את האופציה של ארוחת הבוקר - מה שאומר שיש סיכוי אמיתי שתאכלי מחר צהריים.

בצד

אשליה נפוצה שגורמת לך להאמין שאם תשלטי על האוכל שלך, תצמצמי את הנזק הקלורי שלו. כלומר, אם תשימי את 500 הקרוטונים בסלט במו ידייך - זה יהיה פחות משמין מאשר כשהטבח יעשה את זה.

בשלנות כפייתית

איזה יופי שבאתם, בדיוק תיקתקתי שרימפס עם טקילה ושמנת, ספגטי בולונז, פאי לימון, פירה עתיר חמאה, שוק טלה ושלושה סוגי מאפינס. בתיאבון לכולם. לא, זה בסדר, אני כבר אכלתי.

ג'

גועל נפש, אפקט ה-

תקווה נסתרת ומלאת תשוקה שמשהו מספיק יגעיל אותך במהלך הארוחה, ככה שתפסיקי לאכול באמצע. יכולה להתממש בתנאים הבאים: כשאת אוכלת מול סרט אימה; מול שידורים חוזרים של "ד"ר פלסטיק", העונה השנייה; מול החדשות; מול דודו טופז; כשאת מחליטה לעשות סדר במקרר ומגלה שלמלפפונים יש קנדידה (למשקיעניות בלבד).

ד'

דוגמת

אישה שלא אכלה ארוחה מלאה מאז יולי 72', כשהיתה בת שלוש וגמרה מהצלחת. מבלה את חייה הבוגרים בנשנוש מתמשך, המעניק לה תחושה שהיא לא באמת אוכלת. מתקיימת מאוויר, סיגריות וביסים חטופים ממנות של אחרים, שאותם היא מגבה בטיעון "זה רק בשביל הטעם".

דיכאון

פתרון מופלא, יציב ובלתי מתכלה להימנע מאכילה. לא ניתן להוכיח אותו, לא ניתן להתווכח איתו ואין לדעת מתי הוא ייגמר. יכול לשמש גם כתירוץ נפלא להתבלמסות, אלא שאז יעריכו אותך הרבה פחות.

ה'

הסחת דעת

בימים כתיקונם את מיזנטרופית מושבעת, אבל לפני ארוחה דשנה את מגלה לפתע פן רחום ואוהב אדם שהסתתר בך כל השנים. לדוגמה: את מתנדבת להגיש ולהוריד בליל הסדר, רק כדי להתחמק מלהסב לשולחן עם כולם. לחלופין, את מציעה לשלושת אחיינייך המנוזלים סיבוב משולש של "טאקי חיות", בדיוק כשגיסתך מגישה עוף בתנור.

הפרידי ומשלי

פירוק מאכלים משמינים לגורמים וצריכתם באופן חלקי בלבד, לשם יצירת פסאדה של מזעור נזקים. למשל: ניכוש הקשה של הלחם, או להפך; סינון הקצפת של המילקי, או להפך; לעיסת הטופינג של הפיצה, או להפך; גירוד השכבה העליונה של עוגת הבית, או להפך. מופרעות מנוסות יזמינו עוגה מצופה בקצפת, יקלפו את הציפוי וישפכו יוגורט במקום (אל תעייני ערך "במקום". זה לא זה).

הריון, נדמה לי שאני ב-

אכן אני בהריון, וממש בקרוב אלד חמישה בורקסים קטנטנים וחמודים, צאצאים בריאים לשושלת הענפה שאני טוחנת בהתמדה כבר חודשיים.

ו'

ותביא 20 כפיות

ככה כולם יוכלו לטעום מהמנה שלי, בזמן שאני אקפוץ לשירותים בדיוק כשהיא תגיע ואקווה מאוד שהיא תחוסל עד שאחזור.

ז'

זה בריא

אבל כשתגלי שזה גם גרם לך לעלות שלושה קילו, זה יעשה אותך חולה מעצבים.

זה דיאטטי

רק שאם אני אוכל 50 יחידות מזה ביום, אני בכל זאת אשמין. מצד שני, אם אף אחד לא ידע שאני אוכלת 50 יחידות מזה ביום, אני אראה כמי שמקפידה לשמור על המשקל. מצד שלישי, אם אני לא ארזה בקרוב, מישהו יתחיל לחשוד. מצד רביעי, יש לי לפחות חודש עד שההונאה תתגלה ויוגש כתב אישום.

ח'

חצי מכל דבר

שיטה שעובדת על העיקרון הוותיק שלפיו חצי זיון לא נחשב לזיון. בהתאם לכך - חצי עוגייה לא נחשב לעוגייה, חצי פיצה לא נחשב לפיצה וחצי מנה פלאפל לא נחשב לפלאפל. השיטה שוכללה בידי אימהות מבוגרות מהז'אנר הפולני המחמיר, והועברה לבנותיהן בעזרת המשפט "תשאירי את החצי השני לילדים הרעבים באפריקה" (ע"ע).

חילוף חומרים מהיר, אני לא אנורקטית פשוט יש לי-

אנורקטית.

ט'

טעימה באמצעות האחר

סובלימציה נשית קלאסית, שמתבטאת בכך שאת מפתה מישהו אחר לאכול את מה שאת לא מרשה לעצמך. נפוצה במיוחד בקרב אימהות ובנות, חברות טובות וזוגות נשואים - שם השיטה מקבלת טוויסט פסיבי-אגרסיבי: האישה צועקת על בעלה שהוא חייב להפסיק לאכול, בעוד היא מרוקנת לצלחתו את שאריות השניצל והצ'יפס שלה, ואף פורסת לו עוגה לקינוח.

י'

יהודייה לא זורקת אוכל

(ע"ע תרצת נפוצה).

יואו, כמה אכלתי

(שוב ע"ע).

יוגה, לפני

בן דודו הרחוק והאהוב של הטיעון "מחזור, לפני" (ע"ע). שיטת ניהול זמן גמישה ביותר, שבמסגרתה את תמיד לפני משהו ולכן אסור לך לאכול. הרגע סיימת שיעור? עכשיו את לפני השיעור הבא. זה לא נגמר אף פעם, וזאת בדיוק המטרה.

ילדים רעבים באפריקה

היו פעם קצת רעבים, ובשנים האחרונות גידלו תחת בזכות תרומות מזון שהגיעו מהאו"ם, מאנג'לינה ג'ולי ומילדות פראייריות של אימהות פולניות, שאוכלות רק "חצי מכל דבר" (ע"ע).

כ'

כמה?!

שיטה פסיכולוגית לא מתונה, שלפיה את עולה על המשקל מיד בתום ארוחת ערב בת חמש מנות. יוצרת זעזוע שמוביל לתוצאות קיצוניות, בדרך כלל צום.

ל'

לא ליד אנשים

כי הרי אין סיבה שמישהו יגלה שאת מכורה לשילובי מזון דוחים, כמו קוטג' עם אורז וריבה, או שאת מתיישבת מול הטלוויזיה ברגליים פשוקות ובולסת ישירות מהסיר, או שאת אוספת בידיים גרגרי תירס שנפלו לך מהצלחת על השטיח ודוחפת אותם לפה, כולל השערות של הכלב.

לא פעמיים

אם הברק לא מרשה לעצמו להכות פעמיים באותו מקום, אין סיבה שאת תרשי לעצמך לאכול קרואסון יותר מפעם אחת ביום. לא כולל "חצי מכל דבר" (ע"ע).

לביס השני יש בדיוק אותו טעם כמו לביס הראשון

מאיפה לך לדעת?

מ'

מה אני אזמין?

אני חייבת לאכול משהו, אבל מה? אולי פסטה? לא, חם מדי. סנדוויץ'? יותר מדי לחם. משהו מתוק? לא משביע וגם משמין. סלט? די, כמה אפשר. מרק? יש רק בטטה, ואני שונאת בטטה. אני אתחיל במיץ תפוזים ונראה. טוב, נראה לי שאני אלך על קיש. מה, נגמר הקיש? די, עד שמצאתי מה להזמין. אז חזה עוף. אבל אפשר את הרוטב בצד? אי אפשר? טוב, אז לא. האמת שאני לא הכי רעבה, סתם בא לי לנשנש משהו. בעצם, לא משנה. כבר איבדתי את התיאבון.

מוקצה

מאכל שצריכים להתקיים תנאים קיצוניים מאוד כדי שתיכנעי לו, מכיוון שאין שום תירוץ אחר שיצדיק את אכילתו. במילים אחרות, זה חייב להיות אחד הימים הכי איומים בחייך. בין אם מדובר בבורקס, כנאפה, קרמבו או סתם צ'יזבורגר שמנוני, המאכל המוקצה מעורר מיקס בלתי אפשרי של רגשות אשמה, הנאה חולנית, נוסטלגיה טיפשית ותחושת נקמה פיקטיבית במישהו, לא ברור מי. נצרך לעיתים נדירות ביותר, שאת כולן את זוכרת היטב מפני שביקשת למות מיד אחריהן.

מחזור, לפני

תירוץ-על נשי, העתיק ביותר בספר, שאינו אלא ניסיון נואש להשיג לגיטימציה לצריכה חופשית של פחמימות ושומנים רוויים. מעורר סדרת מחוות קבועות הן מצד המתרצת והן מצד חברותיה: המתרצת טוחנת שקית עוגיות עבאדי וטוענת שהיא במחזור בליווי חיוך מתנצל, המשדר לחברות שהיא מודעת לעליבות התירוץ; החברות מקבלות את התירוץ באמפתיה, אך בסתר ליבן בזות לה ומרגישות בעלות משמעת עצמית נעלה על חשבונה; המתרצת מסיימת את המחזור ושוקעת בצום קיזוזים, בעוד אחת החברות מחסלת חבילת גרנולה משפחתית, נתפסת - ומשתמשת בתירוץ בעצמה.

מחלות, המצאת

זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא יכולה. שיטה שממצבת אותך כברבור ויקטוריאני חיוור ופגיע שלוקה בכל מיני תחלואים נאים: רגישות לגלוטן (לחם ופסטה); לקטוז אינטולרנט (גלידות וגבינה צהובה); סוכרת (שוקולד וסוכריות); מעי רגיז (פירות); וירוס אפריקני מסתורי (בשר); בלוטת התריס (דגים). אם המאכל לא נופל לשום קטגוריה מנומקת, תמיד אפשר לשלוף שפעת או "דיכאון" (ע"ע).

מרוקו

(ע"ע תרצת נפוצה).

נ'

נוזלים, אגירת

שיטה, שלפיה את מקפידה לשתות בכל פעם שאת רעבה, מתוך תקווה לגלות שהיית רק צמאה. אם במקרה היית רעבה - אחרי שני ליטר דיאט קולה את כבר לא.

ס'

סיגריה לקינוח

כי אם משהו ימנע ממך להזמין קינוח, זה הסיגריה הזאת. בטח. ברור. אין שאלה בכלל.

ע'

עוד

עוד לא מצאנו הפרעה, אבל בטוח יש. פשוט הדחקנו אותה או בלענו אותה.

פ'

פולין

(ע"ע תרצת נפוצה).

פמיניסטית

בהמה עם אג'נדה.

פעילות גופנית ייעודית

התעמלות שמטרתה לתקן נזק קלורי נקודתי, ולא חלילה לשפר את סבולת הלב-ריאה שלך. ונדגים: סקס עם בעלך רק לשם שריפת הקלוריות של ארוחת הערב; הליכון קצוב להורדת קפה ברד; ניקוי נמרץ של הבית לטובת שריפת הנאצ'וס מהצהריים. עובד גם א-פריורית: ריצה אחרי הכלב בגינה תשרוף את ההמבורגר שאת עומדת לטחון בלילה.

פרופורציות

זה רק נראה לך מעט מדי אוכל. הנה, קחי את תחתית כוס התה הזעירה, זאת ממשחק "מסיבת התה האנגלית" של הילדה שלך, ותעבירי אליה את האורז. נכון שזה נראה לך המון?

צ'

צחצוח שיניים

פעולת חירום שנועדה למנוע התחזרות לילית מסוכנת. מבוססת על התקווה שאם תהיה לך תחושה רעננה ונקייה בפה, תאבדי את החשק לשאוב את חבילת הלואקר הנבזית שלוחשת לך מהמזווה. מלווה באמירה הנוגעת ללב "אבל כבר ציחצחתי שיניים". שזה, אגב, ממש טוב, כי הטעם של הוופלות רק יתחדד לך על הבלוטות כשתתנפלי עליהן בסוף.

ק'

קפה, צריכת הרבה-

אני? יותר מדי קפה? מה פתאום! פשוט יש לי המון אנרגיות! בא לי לקום! בא לי לשבת! בא לי לנקות את הבית! בא לי להוריד את הפסנתר השבור של השכנה מקומה ארבע למטה לבד! בא לי להביא לכולם במשרד צהריים! בא לי לשתות עוד המון קפה, כדי שאני אוכל להתרוצץ כמו חרגול מסומם כל היום ולשרוף המון קלוריות תוך כדי!

ר'

רק מרק

שיטת חשיבה פשוטה, הגורסת שאם זה נוזל, זה לא ממש אוכל. לכן כל מרק, או כל מאכל שמרוסק למרק - גם אם הוא היה פשטידת כרישה עם גבינת עיזים - מצטרף אוטומטית לעמודת הנוזלים בחישוב הקלורי של היום.

ש'

שעת השי"ן

שבע בערב. השעה שאחריה רצוי, מומלץ וכדאי לא לאכול דבר. כמובן שיש יוצאי דופן, למשל קפה. ואלכוהול. והבוטנים שליד האלכוהול. וגם ההמבורגר שאת טוחנת בחמש בבוקר, כי מה, כבר בוקר.

שלשול

אין לי מושג איך זה קרה. אכלתי רק 19 אפרסקים לא רחוצים/ שתיתי 23 שקיות שוקו/ אכלתי בכוונה גבינה מקולקלת/ נסעתי להודו ולא קיבלתי חיסון נגד טיפוס הבטן/ אכלתי צנצנת סחוג. זה לא שעשיתי את זה בכוונה.

שמנה, חברה

המקבילה האנושית למראה מרזה. נמצאת שם כדי לשנות את הפרופורציות לטובתך. חיסרון עיקרי: עלולה להצליח בדיאטה ולהיות יותר רזה ממך, מה שיהפוך אותך לשמנה, חברה.

שרינג

קפריזה מרקסיסטית במהותה שמתרחשת בכל פעם שאת מזמינה אגז בנדיקט. במסגרתה את מחליטה שהעולם חייב להפוך למקום שיתופי ושוויוני ממש ברגע זה. מלווה במשפטי המפתח הבאים: "בטח שאת יכולה לטעום", "מה זה, לא לקחת כלום", "בואי, אני אחתוך לך", "די, זה לא כזה ביס ענק", "אני גם ככה לא אגמור את זה", "בתיאבון מותק".

ת'

תחליפים, להתאהב ב-

שיטת שכנוע עצמי שמלווה דורות שלמים של שומרות משקל, ומבוססת על האמונה שטעם זה תכונה נרכשת ושסורבה זה בדיוק כמו גלידה.

תרצת נפוצה

סדרת תירוצים עלובים, שאת לא מאמינה לעצמך כשאת אומרת אותם - וזה בסדר, כי אף אחד אחר גם לא מאמין לך. נחלקת לשלושה ז'אנרים מרכזיים:

1. תרצת אתנית. "הסבתא הפולנייה/ מרוקאית שלי נורא נעלבת אם אני לא גומרת מהצלחת"; "הילדים לא אוכלים אם אני לא אוכלת איתם"; "בעלי אוהב אותי שמנה".

2. תרצת סביבתית. "זה לא בשבילי, זה לחברים"; "חבר שלי שף מקצועי"; "אנחנו מארחים המון"; "הבנות במשרד חולות על העוגיות האלה".

3. תרצת עלובה. "לא אכלתי כל היום"; "אני חייבת להכניס משהו לפה"; "זה בגלל הגלולות"; "יש לי נפילת סוכר"; "זה מהצהריים"; "אני אחרי אימון"; "אני לוקחת סטרואידים".