מצור בדרך לאינתיפאדה שלישית
מדיניותה של ישראל ביחס לרשות מקרבת את קריסתה - והחלופה: גל חדש של אלימות
סיום השליטה באוכלוסיה הפלסטינית הוא אינטרס קיומי. על כך קיימת הסכמה רחבה מימין ומשמאל. ואולם, אינטרס זה עומד בפני סכנה ממשית, עקב השילוב שבין המבוי הסתום המדיני לבין המדיניות המביאה לשיתוקה של הרשות הפלסטינית. רגע האמת מתקרב. עלינו לבחור בין משמעות הכשרת הקרקע לכינונה של ממשלת האחדות הלאומית הפלסטינית - לבין תוצאות הכשלתה.
לראשונה זה 13 שנים אין ישראל רואה דרך לסיים את השליטה בפלסטינים. דרך המשא ומתן חסומה משום ש"אין שותף". מהלכים חד-צדדיים הוסרו אף הם מעל סדר היום לאחר ירי הקסאמים ומתקפת חיזבאללה מלבנון. סדר היום המדיני של ישראל מול הפלסטינים נקלע למבוי סתום.
במקביל, מאז ניצח החמאס בבחירות למועצה המחוקקת בינואר האחרון, גיבשה ישראל קואליציה בינלאומית שתובעת מן החמאס להכיר בישראל, לאשרר את ההסכמים הקיימים ולהפסיק את הטרור. מאחר שחמאס עומד במריו, פועלת ישראל להביא לשיתוק הרשות הפלסטינית באמצעים מנהליים וצבאיים שונים. על רקע המאבק האידיאולוגי, החוקתי והפוליטי בין הפתח לחמאס, מדיניות זו אכן מובילה לקריסה הולכת ומתפשטת ביכולתה של הרשות למשול.
תוצאה זו מנוגדת לאינטרס הישראלי. רשות פלסטינית, שמסוגלת לספק את צרכיה הבסיסיים של האוכלוסיה ואולי אף להפסיק את הירי לשטח ישראל - היא צורך ישראלי מובהק. אמירה זו נכונה אם תשוב ישראל לנתיב המו"מ או למהלך חד-צדדי, כפי שהיא נכונה אם צפויה לנו תקופת ביניים נוספת של קיפאון מדיני, במהלכה צריכה ישראל שקט ויציבות בזירה הפלסטינית.
יתרה מכך, השילוב בין היעדרו של סדר יום מדיני לבין מדיניות המביאה לשיתוק הרשות - אינו בר-קיימא. במוקדם או במאוחר תקרוס הרשות הפלסטינית לחלוטין, או תפורק על-ידי נבחריה. לחילופין, מדינות אירופה עשויות להציע תוכנית מדינית, שמטרתה למלא את החלל שיצרו ישראל וארצות-הברית ולהציל את הרשות. במקרה הגרוע ביותר תפרוץ אינתיפאדה שלישית, אשר תשאב את משאביה הצבאיים, האזרחיים והכלכליים של ישראל לבור שאין לו תחתית.
הגלולה שישראל צריכה לבלוע מרה: עליה לוותר על תביעות לגיטימיות וצודקות. המירב שלו יכולה ישראל לצפות הוא הפסקת אש, הודנה, המלווה בהכרה משתמעת של ממשלת חמאס בישראל ובהסכמים הקיימים. אין בעת הנוכחית כל דרך אחרת.
המבנה הפוליטי היחיד שעשוי להציל את הרשות הפלסטינית הוא ממשלת האחדות הפלסטינית, שעתידה לבוא אל העולם על יסוד "מסמך האסירים". זוהי ממשלה שמצעה מנוגד ל"מפת הדרכים" ואף למסמכי היסוד של תהליך אוסלו. ואולם, זוהי הממשלה היחידה שיש לה סיכוי כלשהו לייצב מחדש את המצב בגדה וברצועה, ולו באופן זמני.
זהו רגע אמת עבור ישראל: מצד אחד - תביעותינו הצודקות, ומצד שני - מחיריהן ומשמעותן ההיסטורית. מהות הביטחון הלאומי, בדומה לפוליטיקה, היא בחירה בין חלופות לא מושלמות. הגיע הרגע לבחור.
גידי גרינשטיין הוא מייסד ומנכ"ל מכון ראות
לפנייה לכתב/ת 
תפורק בידי נבחריה? הנשיא הפלסטיני, אבו-מאזן
צילום: איי אף פי
מומלצים
