מופז מחפש מלוכה, אולמרט מחפש מוצא
שר התחבורה מתחיל להגות בכס ראש הממשלה, ומשוכנע שהוא יכול היה לנהל את המלחמה טוב יותר. הוא גם אומר זאת בכנסים סגורים. מנגד, ראש הממשלה אולמרט מתקשה לעמוד בגל החקירות, הבדיקות וחוסר האמון הציבורי שסובב אותו. וגם מילה אחת על התקציב ועל יגאל הורביץ המנוח
שר התחבורה שאול מופז הוא איש חשאי, לכן לא יצהיר בראש חוצות שאין כמוהו להיות ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. אבל הוא באמת ובתמים מאמין שהוא ראוי. לכן מקבל מופז בקורת רוח את רעידת האדמה הפוקדת בימים אלה את כסאו של אולמרט.
אם מופז לא היה נחוש לרשת את הכסא הרועד, הוא לא היה סופג בשתיקה רועמת את מה שמכנים אנשיו "הקומבינה של אולמרט". הוא לא ישכח ולא יסלח לראש הממשלה הזה, אשר שלח אותו מאיגרא רמה של בניין משרד הביטחון, אל הבירא עמיקתא של משרד התחבורה. מופז, למי שלא יודע, הוא רץ לריצות ארוכות. סיבולת הלב שלו, עדיין, טובה מאוד.
אין לתמוה לכן, על דבריו ביום שלישי בערב בפני 40 מורי נהיגה בחצר סגורה בעומר, כפי שדיווחה עליהם ב-ynet ענת ברשקובסקי: "ועדת החקירה צריכה לבדוק את הממשלה ואת המדינאים", אמר. כלומר, כשמופז חושב שעיתונאים לא שומעים אותו, הוא אומר שצריך לבדוק את התנהלות ראש הממשלה ולא יזיק אם בדרך ייפגע גם שר הביטחון עמיר פרץ. החקירה כבר תמצא שאולמרט התנהל שלא כראוי במלחמה הזאת, שהוא פישל, שהוא צריך ללכת הביתה. אז נפתחים עבור מופז שוב הסיכויים.
אולמרט רתח על הדברים, אך אפילו לא הרים לשר התחבורה שלו טלפון. מזמן אין כבר אינטימיות בין השניים. נכון שאולמרט האזרח מעריך את ידיעותיו ונסיונו של מר ביטחון ועשה בהם שימוש במלחמה. אבל היחסים ביניהם קורקטיים עד קרים. על פני השטח, מופז גיבה את אולמרט במלחמה, למעט בהצבעה נגד הפסקת האש. מתחת לפני השטח, היורה רותחת. מופז מכין את עצמו לפוטש.
בימים אלה, כשכל החפץ חיים פוליטיים מסתכל היטב סביב, ומחפש את המועמד הראוי הבא, צובר מופז נקודות. הוא שומע את המתחנפים, משרים דרך חברי כנסת מקדימה ועד לאזרחים, שאומרים לו שאם היה יושב בכס שר הביטחון במלחמה הרי שהיינו יוצאים מלבנון עטורים זרי דפנה. הוא מעריך מאוד את נסיונו שלו כרמטכ"ל, כשר ביטחון, כמר ביטחון, שישרת את עם ישראל המחפש בימים אלה את הביטחון העצמי שנעלם. הוא מאמין שבעבודה נכונה יזכה ויגיע, במהרה בימינו אמן, אל הכס המיוחל.
אלא ששאול, בניגוד למלך שעל שמו נקרא, מחפש את המלוכה ועלול למצוא אתונות. אף אחד לא שוכח לו את הזיגזוג המביך מהליכוד לקדימה. לא ישכחו לו גם את שתיקתו אל מול כשלי המלחמה בלבנון. יהיו גם מי שיטרחו להזכיר לו את שש השנים הרעות שבהן הזדיין החיזבאללה בכל רקטות המשחית, והוא כרמטכ"ל וכשר ביטחון לא עשה דבר. אבל מופז מאמין בעצמו, ואל לקטני האמונה לקלקל. כבר שנו חז"ל: "איש באמונתו יחיה".
אגב, בתגובה לפנייתנו נמסר מלשכתו שאין מופז עוסק בסוגיות הללו בימים אלה. "ראש ממשלת ישראל הוא אהוד אולמרט ומופז הוא שר התחבורה", כך נמסר.
האופניים של אולמרט
ראש הממשלה אולמרט היה רוצה מאוד שהימים הרעים הללו יהיו מאחוריו. כאן היועץ המשפטי גודם לו שתיים מחמש אצבעות בוועדת הבדיקה שהקים כדי להמנע מוועדת חקירה ממלכתית. שם מבקר המדינה בודק לו את הבית בכרמייה 8 בירושלים. לא רחוק משם ממליץ מבקר המדינה על בדיקה פלילית של המינויים הפוליטיים שעשה על פי החשד בהיותו שר התמ"ת. ובלשכתו שלו הוא מקבל ביום רביעי השבוע את אליפז בלואה, אביו של נדב ז"ל שנהרג בלבנון, הקורא לו בפניו, בלא להשפיל מבט, ללמוד מבגין ז"ל ולהתפטר.כל 30 שנות נסיונו בפוליטיקה לא הכינו אותו לעמוד בפני הגל הזה, המאיים להטביע אותו חי. הוא מסתכל סביב ולא מבין מה רוצה ממנו העולם. הוא, ציוני שורשי בנו של ציוני שורשי, אשר הקדיש ימיו ולילותיו לעם ישראל, נחשב על ידי חלקים בעם הזה כלא ראוי. הוא אינו מקבל את הטענות שפישל, שבזבז את האשראי הרב שנתן לו הציבור במלחמה יקרה בדם, יקרה בפגיעות נפשיות ויקרה בכסף, בלא תוחלת ותועלת. הוא עומד על שלו, שאם רק יאמר "ניצחנו", שאם רק ישקם את הצפון, יחזיר לו העם את המנדט שאבד.
השבוע הירהר אחד הפוליטיקאים הבכירים בדימוי של מי שאיבד את השליטה באופניו במדרון תלול. "הוא מאמין שאם רק יצליח להמשיך ולדווש, תמנע התרסקותו אל התהום", אמר. "מה שהוא אינו זוכר הוא שמדינת ישראל אינה אופניים, ולחלק מהעם הזה לפחות, שלא לומר רובו, נמאס שרוכבים עליו כל הדרך לתהום".
משוגעים רדו מהגג
אולמרט רוצה צפון חדש, כי זה ראוי וכי זה ימנף את קדימה קדימה. פרץ רוצה את צה"ל מוכן לעימות מול איראן ובנותיה, כי בכל זאת הוא עדיין שר הביטחון. שמעון פרס התעורר מסיוט לבנון השני כשהוא מבין שצריך עכשיו טכנולוגיות-על למערכת הביטחון. תמיר רוצה חינוך איכותי, כי בשביל זה היא באה לכאן. ישי רוצה רווחה, כי אחרת בשביל מה ש"ס? בן-יזרי רוצה תרופות כי הקשישים שלחו אותו. מופז רוצה תשתיות תחבורה, כי דבקות במשימה היא חלק מההרגלים שהביא מהצבא.
והירשזון? הירשזון רוצה לשמור על הקופה בתקציב 2007. לפי מה שמספרים העמיתים המאוכזבים, חזר שר האוצר והסביר להם בהאי לישנא: "רציתי תקציב חברתי, אבל מה לעשות והייתה לנו מלחמה באמצע? הצרכים השתנו. עכשיו צריך להחזיר את ישראל לצמיחה, כי מחר תבואו ותטענו שאין פרנסה, אין מקומות עבודה והאבטלה שוב משתוללת. הרי אם נשחרר עכשיו את המאות מיליונים שאתם רוצים, מחר ישלמו על זה השכבות החלשות", ביקש מהם.
הוא הדף בנועם את שרי העבודה, ש"ס והגמלאים, שנזכרו פתאום שנבחרו תחת הדגל החברתי וחוששים מנקמת הבוחר. הוא הדף את הקולגות מקדימה, שרוצים הישגים עכשיו, כי מי יודע מה יוליד יום הבוחר שיבוא, אולי, אחרי החגים. השר שמר בקנאות על האוצר הטמון במרתפיו, ושלח אותם בידיים ריקות חזרה אל הוולוו. הוא יודע, כנראה, שמנעמי השררה, נחשבים אצלם יותר מסיכון כסאותיהם בגין עוד תקציב המדינה.
"משוגעים, רדו מהגג", רצה לומר להם, כמאמר מי שהיה פעם חברו למפלגה, שר האוצר יגאל הורוביץ, אבל לא אמר. יש דברים שהוא שומר לעצמו.
מופז ואולמרט. ניצוצות?
צילום: גיל יוחנן
הירשזון. הכל השתנה אחרי המלחמה
צילום: שאול גולן
הורביץ ז"ל. רדו מהגג
צילום: לע"מ
מומלצים
