שתף קטע נבחר

אני מתכבדת להציג את אמנת נוגה

כמה טורים נשיים בערוץ יחסים תרמו לחיזוק ההנחה שהמין הנשי חלש. בעקבות קריאת אחת הטוקבקיסטיות להפסיק לתאר את הנשים כעדר שהדבר היחיד המעניין אותו הם גברים ודייטינג, קבלו התחייבות ו-8 עיקרים

קראתי לא מזמן בטוקבקים לאחת הרשימות בערוץ יחסים תגובה של קרן מתל אביב. קרן קראה לכותבות הטורים בערוץ להפסיק לצייר את הנשים כעדר שהדבר היחידי שמעניין אותן זה גברים ודייטינג ולחדול לשייך להן באופן אוטומטי תכונות לא ממש מדליקות, כגון מרירות והתבכיינות.

 

אכן, טורים של כמה כותבות בערוץ הזה תרמו לתמונה בלתי מחמיאה במיוחד, שרק חיזקה את ההנחה שהמין הנשי הוא אכן חלש. היו גם כמה טורים של גברים מתבכיינים, אז החלטתי להרים את הכפפה שנזרקה במיאוס ובכעס אל החלל הווירטואלי.

 

טור זה יוצא מנקודת הנחה שגברים ונשים הם יצורים שונים, שלמרות זאת בדרך כלל אינם רוצים, או יכולים, להסתדר אלה בלי אלה. נקודת המוצא הבסיסית שלי היא נשית, מעצם היותי אשה. אני רוצה לחשוב שאני מבינה גם בגברים (הייתי בסביבתם זמן רב למדי), אבל מפאת הכבוד שאני רוחשת להם, אפנה להם את הבמה אם וכאשר יחליטו לעלות עליה.

 

אז ככה: אני מתחייבת בזאת שכל עוד אכתוב בנושא יחסים לא אצייר את הנשים כעם פאסיבי, בכיין, תלותי, נזקק, חלש, לחוץ ועצבני. וכאן מגיע המלכוד: אני אשקר.

 

כן. יש גם נשים שהן מרירות, חלשות, מתלוננות, פאסיביות, מתבכיינות, תלותיות, קשוחות, מחכות לטלפון, נכנסות לסרטים, לא יודעות איך לדחות מחזרים בנימוס, היסטריות, מלחיצות ועוד. יש כאלה. אבל אני בוחרת לשקר למען מטרה טובה וחשובה, שהופכת את השקר למוצדק.

 

זייפו, עד שתצליחו באמת

למעשה, השקר מתבסס על טכניקה של דמיון מודרך שאומרת שמחשבה, ובמקרה זה כתיבה, יוצרת מציאות. או באנגלית: fake it till you make it. זייפו, עד שתצליחו באמת. אני מייפה את המציאות, בונה אותה כמו שהייתי רוצה שתהיה, בתקווה שכך גם שאר הנשים רוצות (פנייה נרגשת לאלוהי הטוקבקים: תעשי שכן!).

 

ככל שאצייר תמונה יותר יפה על גברים ונשים, כך זה יחלחל יותר לתת המודע הקולקטיבי ויפסיק לחזק את המצב הקיים כרגע (והוא לא נחמד, המצב). כך שלפני שתספיקו להגיד ג'יידייט, הפנטזיה הזו תהפוך למציאות.

 

צילום: ויז'ואל/פוטוס
אשה ביצ'ית פרקול (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
אצייר את האשה כחזקה, עצמאית, אקטיבית, יוזמת, אסרטיבית, ובאותה הנשימה גם סקסית ורכה. אשתדל לכתוב רק סיפורי הצלחה ושמחת בית השואבה. ואם זה נשמע לכם כמו סדנה להעצמה נשית, זה לא. יש לי את כל הכוונה להפוך את המילים היפות האלה למעשים. לצורך זה חיברתי את מה שאני מכנה אמנת נוגה.

 

עיקרי האמנה

 

המטרה: לקרב בין גברים לנשים ולשפר את מערכות היחסים ביניהם.

האמצעי: הנשים יהפכו לאסרטיביות בכל הנוגע לחיי המין והאהבה שלהן.

תאריך ביצוע: המאה ה21, במהרה בימינו.

 

ולהלן הדרכים (ודיר בלאק לכנות אותם כללים):

 

1.

בסיום כל דייט, מוצלח או פחות, אני מתחייבת ליצור קשר עם הבחור תוך לא יותר מיממה אחת ולתאר באוזניו בצורה שלא תשתמע לשני פנים מה חשבתי עליו ועל הדייט, תוך השמטת קטעים פחות מלבבים ומה אני מצפה מההמשך, וכל זאת עם חיוך של ביטחון על השפתיים.

 

2.

אם ארגיש צורך להתקשר לחברה טובה שלי (ואחרי שאוודא שאכן התקשרתי לחברה הכי טובה שלי) ולקלל את הבחור שהכרתי, את אמו ואת כל השבט שאליו הוא משתייך, אני מתחייבת להתאפק ובמקום זאת להירגע עם כוס יין / דיסק טוב/ קומדיה רעננה או כל אמצעי אחר שירומם את רוחי.

 

3.

אם קרה המופלא מכל ובמהלך הדייט הרגשתי משיכה מינית עזה לבחור ותקף אותי חשק עז לשכב איתו עכשיו ולא דקה אחת אחרי, אני מתחייבת לבטא בדרכים נשיות את רצוני זה בפניו, בכמה תנאים: שאני שלמה עם ההחלטה, שאני לא שתויה יותר מדי, ושאני לא מושפעת מטרנד זה או אחר.

 

4.

אם קרה המופלא עוד יותר ובמהלך הדייט הרגשתי שהבחור יכול להתאים לאהבה/ זוגיות/ קשר, אבטא את רצוני זה בדרכים ישירות או עקיפות (מה שמתאים לאישיותי המלבבת) ולא אגרום לו לנחש. אני מודעת לכך שגברים אינם קוראי מחשבות.

 

5.

אני מתחייבת לא להיות מושפעת מהחברה, מהמשפחה, מהסביבה, משעון זה או אחר, ולהישמע רק לצווי ליבי או גופי, בקשרים שאני יוצרת עם המין הגברי.

 

6.

אני מתחייבת לא להתעלל בגופי, לא לכנות אותו במילים לא יפות, לאהוב ולטפח אותו, לא להשוות אותו לשום דוגמנית, ולהשתדל להרגיש נשית, נאה וסקסית. תמיד אצא מנקודת ההנחה שאני צודקת והראי לא.

אני מתחייבת ללמוד איך ואיפה הגוף שלי גורם לי עונג ולהראות זאת בעדינות ובסבלנות לגבר שאיתי, תוך התחייבות לא לוותר על זכותי לעונג.

זיוף מותר רק במקרי חירום קיצוניים מאוד.

 

7.

אני מודעת לכך שאני ורק אני אחראית לאושר שלי, קיימת בזכות עצמי, ולא בזכות גבר שבחיי או לא בחיי.

 

8.

אני אכבד את המרחב האישי ואת הפרטיות ("ספייס") של הגבר שאיתי, מתוך רצון שהוא יכבד את שלי במידה הנדרשת לנו.

 

אני יודעת שהנטייה האנושית היא להתלונן: קודם לעבר מקורות הסבל, ורק אחר כך לעונג. נראה כאילו מלחמה גוברת על אהבה. אני לא מתיימרת להפוך פה את היוצרות, אלא לאזן קצת ביניהן. אם זה נשמע לכם מעופף מדי, ילדותי, פנטזיונרי - אתם צודקים. אבל תתפלאו כמה אפשר להשיג עם קצת דימיון ומחשבה חופשית. אתן מוזמנות להציע סעיפים נוספים, שאולי יתווספו לאמנה.

 

אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה הוורודה והמבושמת ויחבר את אמנת מאדים המקבילה. בפנטזיה שלי אני רואה את טקס החתימות מלווה במסיבה על הים בלילה, עם מוזיקה שמחה, יין משובח, ו.....המממ. נעצור כאן.

 

האתר של המשחק

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נו, אתן חותמות?
נו, אתן חותמות?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים