ועדות בקצב הטוקבק
כשמופז עושה שריר והג'ינג'י מפגין בכיכר, פתאום "מצעד עורכי-הדין בצמרת צה"ל" נראה קצת פחות מאיים. ומה הלאה? סקר הסקרים על תקיפה באיראן?
אז מה, אולמרט? מסתבר שלא קל להיות ראש ממשלה. כל ההחלטות האלה שצריך לקבל, והלחץ, וסודות מדינה, והקואליציה, והביקורת. מה שלא תעשה הם לא ייצאו מרוצים, תמיד זה לא יספיק להם. והתקשורת? אלוהים, התקשורת. איך אפשר להשביע את הכלב הרעב הזה? רגע אחד אתה על הגובה, שנייה אחר-כך הם קורעים אותך לגזרים. מה בסך-הכל ביקשת? לחקור את המלחמה הזאת כמו שצריך, להפיק את הלקחים בזמן סביר ולחזור הביתה בשלום. גם זה לא טוב להם. הם רוצים שופט. תן להם שופט והסערה תישכך. אז הנה, נתת.
מה הצעד הבא, אולמרט? אולי בכל זאת ועדת חקירה ממלכתית? אולי כן תיתן יד למחול השדים נגד צה"ל? אולי דווקא יש יתרון בשיתוק לאומי? פתאום, כשמופז עושה שריר ופרץ מיישר קו, "מצעד עורכי-הדין בצמרת צה"ל" נראה קצת פחות מאיים. מול העורך-דין הג'ינג'י והמילואימניקים ששובתים רעב ומביאים כמה אומנים לכיכר, מה זה כבר התקפלות אחת קטנה? ואולי היו אלה דווקא הטוקבקים שהכריעו, שגרמו לך לגרוס את התוכנית המקורית?
איפה כל המילים היפות עכשיו, שבאמת נראה היה כי אתה מאמין בהן? מה השתנה בין "לא אהפוך את צה"ל לשק חבטות כדי לרצות אינטרסנטים פוליטיים" ל"מיניתי אנשים מצוינים והציבור מבין זאת" ל"הממשלה תתבקש לאשר את מועמדותו של השופט בדימוס וינוגרד"? מה קרה בין "הניצחון יקדם גם את ההתכנסות" לגניזתה הדרמטית של האג'נדה היחידה שהייתה לך בבחירות? הכל דיבורים, מילים. מילים שנמוגו באותה המהירות של "נחסל את חיזבאללה ונחזיר את החטופים". הכל אצלך מתפוגג בקצב מסיבת העיתונאים; ועדות מתחלפות כמו זוגות מבזקים.
כתבים ופרשנים, שמסקרים את לשכתך שנים רבות, לא זוכרים כדבר הזה. כן, כבר היו פה ראשי ממשלות שניזונו מהתקשורת והתאימו את עצמם לביקורת. מי לא ערך סקרים והתייעץ קצת עם עיתונאים? אפילו עם הטלפון היומיומי לראובן אדלר וקלמן גאייר הצלחנו לחיות בשלום. אבל קצת, קצת חוט שדרה בכל זאת היה שם, ואפילו היו כמה צעדים לא ממש פופוליסטיים. אצלך, יוק.
ומה הלאה? נאמר ששני שלישים מהציבור רוצים להחזיר את הגולן, אבל 60 אחוזים מתנים זאת בדבקה לאור הירח בינך לבין אסד. לא תרקוד? ומה יהיה עם הכור האיראני - ההפצצה תחכה לסקר הסקרים? עם כאלה איומים, עם כאלו הכרעות שעוד נכונו לך ולנו בשנה הקרובה - אלוהים שישמור.
ואני דווקא האמנתי בך, אולמרט. תמכתי בוועדות שלך, חשבתי שמי שהולך לעצרת בשבת שוגה שגיאה מרה. גם עכשיו אני לא רוצה שתתפטר, כי מותר לך לטעות, מבחינתי יש לך ארבע שנים תמימות לצורך כך - ואז נשפוט אותך, בקלפי. אבל בכל זאת, יש לי בקשה קטנה: תתנתק קצת מהשלט. קרא קצת פחות מאמרי מערכת. תפסיק לכמה שעות עם הטוקבקים. במקום לבדוק בכל דקה פנויה לאן נושבת הרוח, תיזום את כיוון הזרימה. נכון, רק חמור לא משנה דעה. אבל תלמד מאריק: לך עם האמת שלך, תוביל, תשכנע - ואולי גם החריפים שבמבקריך יישרו איתך קו.
לפנייה לכתב/ת 
לא עוזב את השלט: אולמרט
צילום: רויטרס
מומלצים
