השף המתפשט
ישראל אהרוני, קונצרן אוכל ומסעדנות, לא עוצר במטבח. הוא סיים לאחרונה עונה מוצלחת ב"השיר שלנו" ("פתאום ילדים פונים אליי ברחוב"), מתענג על עבודתו כדי.ג'יי ("אשתי היקרה רשמה אותי לקורס"), ומתמודד עם הפיתויים והשמועות שנלווים למקצוע ("את הסקס שלי אני מקבל בבית"). סיפורו של מארח (ובסוף יש גם מתכון)

אחרי שכיהן כטבח, מסעדן, עיתונאי, סופר, מנחה טלוויזיה ואפילו די.ג'יי, ישראל אהרוני הוסיף השנה את התואר "כוכבן טלנובלות" לכרטיס הביקור. כשהוא מגלם את אהרון אהרוני, רס"ר המטבח של הלהקה הצבאית בעונה השלישית של "השיר שלנו", השף צריך ללמוד להתמודד עם התגובות של הילדודס ברחוב. "זה מצחיק, פתאום ילדים בני אני לא יודע כמה פונים אליי בכל מקום. התופעה הזאת מדהימה אותי. בעיקרון, כל העסק הוא שעשוע מצחיק לגמרי בשבילי. אין לי מושג אפילו אם אעשה עוד עונה. עוד לא דיברו איתי בכלל".

 

איך הגעת לסדרה?

 

"פנו אליי, שאלו אם בסדר, אמרתי כן, בתנאי שישימו לי פאה נוכרית מצחיקה. אמרתי אם כבר, אז כבר. בגלל שהסדרה מצולמת רוחבית, אין לי באמת מושג מה קורה עם רוב הדמויות שם. יש משהו מאוד הזוי בפרויקט הזה מבחינתי. קשה לי להתייחס למה שאני עושה כקריירת משחק, זה יותר בשביל הכיף. יש לי הסכם עם טמירה ירדני וטדי הפקות, שהוא הסכם די נזיל וגמיש. הדבר המשותף היחיד שעשינו בינתיים, חוץ מ'השיר שלנו', זה 'אהרוני מבשל לחברים', אבל בעיקר אנחנו רוכבים על תוכניות לעתיד, כמו למשל שעשועון בנושא אוכל וערוץ אוכל אינטראקטיבי. אפשר לומר שיש הרבה דברים בקנה".

 


"לא להאמין איזו מהפכה האייפוד עשה בחיים שלי". אהרוני (צילום: אילון פז)

 

לא מעט דברים מתבשלים בתנור של אהרוני. חוץ מלהיות הסייד קיק של נינט טייב, הוא ממשיך להתעסק במרץ בשתי האהבות העיקריות שלו: בישול ונגינה. למשל, כחלק מעבודתו כספק ספרי הבישול של המדינה, הוא עמל בימים אלה על "פסטות, נודלס ומה שביניהם", ספר חדש שיעסוק, ובכן, באטריות. בשבוע שעבר, יום שלישי בצהריים, אהרוני, מצויד בסטייליסט ובזוג אסיסטנטים, מתרוצץ מצד לצד בסטודיו של הצלם נלי שפר, מתאים לימונים לצלחות, ממלא כוסות יין לאווירה ויורה לכל עבר משפטים בלתי אפשריים ("לא, לא, לא! המנה הזאת צריכה אור של בין ערביים! זה לגמרי מאבד פה את הפלפלים"). העבודה השוטפת נפסקת ברגע שעיניו נוחתות על האייפוד שנשלף מהתיק שלי. "מדהים, מדהים", הוא לוחש באהבה טכנולוגית עמוקה, ומיד קורא לגיל, הסטייליסט הצמוד. "גיל, ראית איזה מדהים? יש לאייפוד הזה מכשיר הקלטה!".

 

הנוכחות של הקופסה הלבנה גורמת לאהרוני לעלות על הדי.ג'יי, כובע שהוא חובש באהבה כבר שנתיים. "לא להאמין איזו מהפכה האייפוד הזה עשה בחיים שלי", הוא מספר. "מה היה לפני זה, דיסקים? עם כמה היית יכול ללכת בו זמנית? שישה אולי. אם אתה מופרע - עשרה. פה אני יכול ללכת עם 600 דיסקים בתיק, ואם אני רוצה שיר, אני ישר מביא אותו. אי אפשר בכלל לתפוס את זה".

 

הקטע של הנגינה התחיל עם האייפוד?

 

"אם להיות נאמנים לאמת ההיסטורית, אז הקטע של הדי.ג'יי התחיל אצלי אחרי הצבא, איפשהו בשנות ה-60. זה היה במועדון המאה ועשרים, שהיה בזמנו הכי מפואר והכי נחשב בחיפה, שם גרתי. שנה ומשהו הייתי דיסק ג'וקי שם, הבאתי חידושים וחסכתי כסף. החיבור החדש התחיל לפני למעלה משנתיים, כשאדי מאברקסס עשה חודש שבו הוא הזמין כל שבוע שף אחר לנגן. כמובן שנעניתי בשמחה. ניגנתי אז רפרטואר מהביטלס דרך לד זפלין, ג'תרו טאל, לו ריד, פי ג'יי הארווי, U2, רדיוהד וגם קצת מוזיקה אלקטרונית. ליום הולדתי ה-53 אשתי היקרה רשמה אותי לקורס די.ג'ייז במוזיקה פלוס. ארבעה חודשים, כל הטכניקה, זה היה מרתק".

 

היו שהרימו גבה, מה פתאום אהרוני מדג'ה?

 

"אני אף פעם לא מבין מה רוצים ממני כששואלים אותי את השאלה הזאת. אני הרי באופן רציף שומע מוזיקה מגיל אני לא יודע איזה. עיתונאי אחד שאל אותי פעם 'מה אתה עושה מאמצים כאלה גדולים להיראות צעיר?'. אני ממש ממש לא עושה מאמצים להיות צעיר. אני בן 55 ונורא גאה בזה. למה אנשים בני 50 צריכים, נניח, ללבוש בגדים אפורים ולא לשמוע מוזיקה אלקטרונית? ממתי מוזיקה מוגבלת? מוזיקה מעצם טבעה מיועדת לכל מי שמעוניין בה. לאנשים יש נטייה להיכנס לתוואי שנקבע מראש. איך צריך להתלבש, איך צריך להתנהג, כאלה. אפשר, אבל לא חייבים".

 

רביעי בלילה. הבר חמארה של מסעדת רפאל. אהרוני, עכשיו בלי הפלפלים ואור בין הערביים, רוכב על העמדה. אם יש משהו שהוא יודע לעשות, זה לארח. אחרי 25 שנה בבישול, אהרוני מפעיל את הקהל כשף מיומן. כיום אפשר לשמוע אותו באברקסס, בחמארה, במסיבות באומן 17, ב-TLV, בפורום בחיפה ובשאר אירועי ברנז'ה סוערים. הקהל, כפי שזה נראה בינתיים, מגרגר בהנאה.

 

אתה עושה סמים כשאתה מנגן?

 

"כדי.ג'יי בוודאי לא. כשאני די.ג'יי, אני אפילו לא מעלה על דעתי לשתות אלכוהול. בעבודה אני צריך להיות במלוא חושיי. יש פה את העניין של הקואורדינציה והטכניקה, הקשב לקהל, בניית הסט, שאני לא מעז לא להיות מרוכז כשאני עושה את זה".

 

מה עם סקס? יש פיתויים על הרחבה?

 

"אני נשוי כבר 20 שנים לאותה אשה. את הסקס שלי אני מקבל בבית".

 

אהרוני מסתובב בתחום הציבורי כבר למעלה מרבע מאה. אחרי הצבא הוא עבר שנתיים של לימודי אמנות בהולנד, ואז תקופה של לימודי בישול בטייוואן ("זה היה מחורפן לגמרי בזמנו"). כששב לארץ פתח את מסעדת ין יאנג (שחוגגת בימים אלה יומולדת 25), והפך לסלבריטי כמעט בין לילה. "זה מצחיק, התפרסמתי ממש איך שהתחלתי", הוא מספר. "אני חושב שהתרומה האמיתית שלי לקולינריה בארץ היא שהפכתי את המקצוע הזה לא רק למקצוע לגיטימי אלא למקצוע נחשק. פעם, לפני הרבה שנים, טבח היה כינוי גנאי, מישהו שהוא בתחתית הסולם החברתי. אני חושב שאני הפכתי את זה לאופציה ראויה".

 

איך אתה עם הפרסום?

 

"אני בסדר גמור. אני רואה לפעמים מפורסמים שזה באמת צרה, שמטרידים אותם ברמות קשות. אותי ממש לא מטרידים. מקסימום פונים אליי ברחוב, אבל אומרים דברים קצרים ונחמדים והולכים. 'אחלה מתכון', 'אמא שלי מתה עליך', כאלה. אני חי עם זה בשלום ובנחמדות, וזה נעים לי".

 

מה עם אשתך?

 

"אשתי לא אוהבת להיות חשופה, ואני מעדיף לדבר עליה כמה שפחות. אתה יכול לכתוב שהיא פסיכולוגית. תראה, יש לי אשה מדהימה. אנחנו נשואים 20 שנה. צריך להיות אשה מאוד מיוחדת כדי להיות נשואה לאדם כמוני. היא יכולה היתה באותה מידה להגיד 'מה אני תקועה עם הג'מוס בן ה-55 הזה, שכל היום יושב עם אוזניות ועושה בום בום בום'. אבל לא רק שהיא לא אומרת את זה, היא גם הולכת ומארגנת לי קורס די.ג'ייז, שזה מדהים בעיניי. אני מת עליה".

 

כמה ילדים יש לכם?

 

"שלושה".

 

אתם מרגישים בבית את הרכילות?

 

"ברור. נניח, כשרזיתי. הורדתי הרי 30 קילו, ואני לא יכול לתאר בכלל את עוצמת התגובות שזה עורר אצל אנשים. זה מדהים לראות איך 98 אחוז מהאנשים בגילאי 50 ומעלה שאלו אותי אם אני בריא. כל הטווח היה - סרטן, איידס, בולימיה, הרואין, הכל חוץ מהאפשרות שאולי אני מרזה כי אני אוכל פחות ועושה כל יום מכון כושר".

 

היה משהו שפגע באמת?

 

"לא, אבל יש דברים מעצבנים. הייתי לא מזמן עם בתי בת ה-16 בהופעה של דבנדרה בנהארט במועדון הבארבי. השבוע הראיתי לה קטע רכילות באינטרנט. היה כתוב שם 'אהרוני נצפה בהופעה עם ילדה בת 12, וכל הערב עגב עליה ולחש לה גסויות', משהו כזה. אמרתי לה 'תראי, ככה עובדת רכילות'. אפשר להיפגע מזה, ואפשר להבין שככה זה עובד. בתי, שיש לה חוש הומור, אמרה 'זה באמת נורא. מה, אני נראית בת 12?'".

 

כשהוא לא מתקלט, מצלם או מבשל, אהרוני טובל כאמור את מזלגותיו גם בטלוויזיה. עוד לא ידוע אם ישוב לעונה הרביעית של "השיר שלנו", אבל ספק אם נצליח להתחמק מהשף על המרקע: לא מזמן הוא סיים לצלם 60 פרקים של תוכניתו "אהרוני מבשל לחברים". במקביל, הוא סיים צילום כמה פרקים בחו"ל של "דרך האוכל עם גברי לוי", שצולמו במרוקו, בצרפת ועוד. תוסיפו לזה את שעשועון האוכל שעליו הוא עובד, וערוץ האוכל שנמצא בדיבורים, ותבינו קונצרן מהו.

 

מאיפה כל הרעיונות?

 

"כל הזמן שואלים אותי ואני לא מבין את השאלה הזאת. תראה, רק את החדר הזה, כמה רעיונות יש בו: לכתבות, למתכונים, מה שתרצה. בממוצע אני מוציא ספר אחד בשנה, והאמת, אני יכול להוציא שלושה. אין לי בעיה מבחינת רעיונות. הבעיה היא שהשוק לא ערוך לקלוט כמויות כאלה, אז אני מאט".

 

טלוויזיה, מסעדנות, כתיבה, תקלוט, למה כל כך הרבה עיסוקים?

 

"כי אני אובססיבי ואנרגטי, ואם אני לא עושה הרבה דברים אני משתעמם בקלות. גם באוכל זה ככה. אני הרי 25 שנה מתעסק באוכל וזה אף פעם לא היה רק פן אחד: זה התחיל בבישול, אחר כך כתיבה על אוכל, מחקר על אוכל, ספרים, טלוויזיה וכו'. אני תמיד חושב שצריך להרחיב את טווח החוויות למקסימום. על כל מה שאני עושה אני אומר 'זה לא במקום, זה בנוסף'. ובכל זאת, אני לא עסוק 24 שעות ביממה. למרבה הפלא, יש לי גם זמן לעצמי, למשפחתי, לבילויים, לחברים".

 

אתה מאושר?

 

"אתה יודע, בהתאם למגבלות החיים. אני חושב שהגעתי למקום בחיים שבו אני יכול לעשות בדיוק את הדברים שאני אוהב וגם להתפרנס מזה לא רע".

 

הצלחת להפוך את עצמך לאחד מנציגי העדה הנהנתנית בישראל.

 

"אני מסרב להתנצל על זה שאני עוסק בדברים של הנאה. למה צריך להתבייש בהנאות החיים? אני אוהב את המילה 'נהנתנות' כשהיא לא נאמרת בקונוטציה המעצבנת שלה. כולנו בסופו של דבר, רוצים ליהנות מהחיים. לא כולנו מצליחים למרבה הצער, אבל כולנו רוצים, כל אחד בדרכו. אני לא יכול לסבול את ההתחסדות המזויפת הזאת. אני זוכר שעם קום המדינה היו הרבה צרות ועוני, אז באמת אוכל, מוזיקה ונהנתנות בכלל היו מחוץ לתחום. אבל כשזה נמשך הרבה זמן, בקטע מתחסד וצדקני של 'והצנע לכת', זה כבר נהיה מעצבן. למה? למה רק סנדלים תנ"כיים ובגדי חאקי היו אופציה? די! אם כל העולם יכול ליהנות מחיים טובים, למה זה לא מגיע לנו?".

 

סל תרבות

דיסק: "גראונדינג" ו"סנטימנטל קוקינג" של Langoth"

מתברר שההרכב האוסטרי הזה הם אוהבי בישול, שנפגשים לאכול ולנגן. הם עושים מוזיקה ואוכל באותה רמת התלהבות".

 

סרט: "שודדי הקאריביים"

"למה? ג'וני דפ, ג'וני דפ, ג'וני דפ".

 

ספר: "הכיפה של ברונלסקי" מאת רוס קינג

"זה ספר מדהים בכמה רמות: סיפור מעניין, איך בנו את הכיפה של הדומו בפירנצה, והזדמנות נדירה להציץ לחיי היומיום בתקופה הזו".

 

טלוויזיה: "מרפי בראון"

"מכל הסדרות, לדעתי זו היתה הכי שנונה, חכמה, מצחיקה, משמעותית וערכית".

 

מחול: להקת בת שבע

"אפשר להכפיל בחזקת שתיים. הם נהדרים לדעתי".

 

מתכון פשוט לראש השנה:

תפוחים מזוגגים בדבש

 

מצרכים: שישה תפוחים קלופים, מחורצנים וחתוכים לארבעה.

60 גרם חמאה.

כפית קינמון.

2 כפות סוכר.

רבע כוס דבש.

שתי כפות מיץ לימון.

כף קליפת לימון מגורדת.

הכנה: שמים את כל החומרים, למעט התפוחים, במחבת רחבה. מביאים לרתיחה, מכניסים פנימה את רבעי התפוחים, מבשלים כעשר דקות תוך ערבוב מתמיד, עד שהתפוחים מתרככים מעט ונעשים מזוגגים.

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה השף המתפשט
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ראיון
    צילום: אילון פז
    "הקטע של הדי.ג'יי התחיל אצלי אחרי הצבא". ישראל אהרוני מדג'ה
    צילום: אילון פז
    7 לילות
    ynet ספיישל