שריד: "החינוך פה בשלב ריסוק העצמות"

"זו תעודת הסיום של שרת החינוך הקודמת, לימור לבנת". כך אמר אמש (ג') שר החינוך לשעבר, יוסי שריד, בהתייחסו למצבה העגום של מערכת החינוך בישראל, בהשוואה למדינות העולם.

אתמול נחשף ב-ynet מחקר בינלאומי שערך ארגון המדינות המפותחות (OECD), שהעלה שורת נתונים קשים: ישראל שביעית מהסוף בממוצע שנות לימוד, הכיתות - מהצפופות בעולם, ההשקעה בהשכלה הגבוהה עומדת על חצי מאשר בארה"ב והמורים "מגרדים את התחתית" מבחינת דירוג השכר.

שריד לא הופתע מתוצאות המחקר. גם מספסלי האופוזיציה, בהיותו חבר ועדת החינוך, הוא נלחם נגד הקיצוצים בתקציב החינוך – 17 קיצוצים בגובה ארבעה מיליארד שקלים משנת 2001. "התוצאות העגומות במחקר אינן מפתיעות כי מקצצים בבשר החי. זה מזמן לא בשר קצוץ אלא טחון ואולי כבר הגענו לשלב של ריסוק עצמות במערכת החינוך".

שר החינוך לשעבר הסביר למה ישראל נמצאת בתחתית הדירוג. "בחינוך לא מתחוללים ניסים, לכן מן הפחות לא יכול לצמוח יותר. כשנתנו פחות שבע-שמונה שעות שבועיות וקיצצו ארבעה מיליארד שקל בבסיס התקציב, מה חשבו שתהיה התוצאה? אפילו בפיזיקה מאין לא צומח יש. לצערי אני לא רואה סימנים לשיפורים גדולים".

שריד מאשים שורה ארוכה של אנשי אקדמיה, שלטענתו טעו והטעו את הציבור. לדבריו, "הם מלעיטים את מקבלי החלטות באוצר באינפורמציה שגויה, מופרכת לחלוטין, שכביכול השקעה בחינוך בישראל מגבוהות בעולם. אבל ההשקעה צריכה להיבחן לפי תלמיד. הם הסבו נזקים איומים. זו הייתה המצאה של כמה מאנשי האוצר במזיד. כאשר אנשי הזדון נפגשים עם הטועים זהו מפגש גורלי. קשה להם לרדת מגגות וגם למגדל השן יש גג".

לגבי העתיד שריד אינו אופטימי, למרות כניסתה של שרת החינוך, יולי תמיר לתפקיד. "בסך הכל עומדת שנה קשה לחינוך. אני חושש מאד ששרת החינוך החדשה, שבוודאי מבחינת כישוריה עדיפה על קודמתה, עלולה למצוא את עצמה עד מהרה באותו מצב של הקודמת, כאשר לא היא מנהלת את החינוך אלא משרד האוצר".

ומה צריך לעשות שר חינוך שמקצצים לו בתקציב? לדברי שריד, עליו להתפטר מתפקידו. "בהיותי שר חינוך, כשרצו לקצץ לי 15 מיליון שקלים מתקציב המשרד, דפקתי על השולחן ואמרתי - גם קיצוץ של חמישה מיליון שקלים אני לא מוכן לקבל. הודעתי לראש הממשלה 'מחר בבוקר אתה גם שר החינוך וגם ראש הממשלה'. זו ההצעה שלי לכל שר שמחויב באופן מוחלט לעניין החינוך. אבל אלה הצעות צמחוניות. בחיזורי על פתחי האוצר הרבה ישועה אין".

"לא נלקחה בחשבון רמת החיים בישראל" 

אבל יש גם כאלה שאומרים שהנתונים לא משקפים נכונה את מערכת החינוך בישראל. ד"ר דן בן דוד, כלכלן וחוקר מצב העוני ופערי בחברה במערכת החינוך, טוען כי "ההשוואה שערך ארגון ה-OECD היא בעייתית, מפני שלא לקחו בחשבון רמת חיים, ההוצאה לתלמיד ביחס למחיר, כמו שער חליפין". מחישובים שערך בן דוד על ממצאי ה-OECD בהם השתמש בפרמטר של רמת חיים בישראל הוא קיבל כמה נתונים מעניינים.

מהחישובים שערך ד"ר בן דוד עולה שבבתי הספר העל יסודיים, אחרי שנים רבות שההוצאה לפי רמת חיים הייתה גבוהה מאוד ביחס למדינות אחרות, כיום היא זהה. לעומת זאת, בבתי ספר יסודיים הוצאה ציבורית לתלמיד, בשקלול עם הפרמטר שלא נלקח בחשבון, עדיין גבוהה ב-23% מהממוצע של ה-OECD.

נתון נוסף שעליו מצביע ד"ר בן דוד הוא שכר המורים. לאחר הוספת הפרמטר של רמת חיים, עולה שמורה מתחיל בישראל מרוויח פחות מ-36% מהממוצע במדינות האחרות, ובבתי ספר העל יסודיים 39% פחות. מורה ותיק, המלמד יותר מ-15 שנה, מרוויח בבתי ספר יסודיים 42% פחות מעמיתו בעולם, כאשר מורה בבתי הספר העל יסודי מרוויח 46% פחות מהממוצע במדינות שנבדקו במחקר.

לדברי בן דוד, יש שוני בחישוב המשכורות בין הארץ לעולם. "כסף בחינוך לא חסר. השאלה היא האם הוא מגיע למשכורות המורים?  אולי החשיבו במחקר את שכר הבסיס ולא לקחו בחשבון תוספות?".

"המשכורות נפגעו אנושות בגלל ניהול לקוי"

אורן יהי-שלום, מתנועת 'משמר החינוך', מאמין שלמרות ששכר המורים במחקר מצביע על משכורת מהנמוכות בעולם המערבי. לדבריו, מורה בישראל מרוויח פחות מ-75% משיעור ההכנסה לנפש (GDP), בעוד שעמיתו בדרום קוריאה מרוויח פי 2 מגובה ההכנסה לנפש.

יהי שלום תקף את ארגוני המורים. "צר לי מאוד לראות את התייחסות ארגוני המורים שצבעו את הנתונים בגוון לא מדויק. אני בעד השקעה בחינוך, אבל אסור לטייח נתוני יסוד עם נתוני הכסף. ישנו פער בין השקעה ישראלית, לרמת שכר של מורה ישראלי שאי אפשר להסבירו אלא בשערורייה ניהולית במערכת".

לגבי שכר המורים, שברובו אחיד, הוא אמר: "בישראל יש דין אחד למורה מעולה ולמורה גרוע. יש כאן בעיה. ברוב המדינות מערכת החינוך הפכה רפורמת עומק שקידמה מורים. צריך לתת סיבה לחברה צעירים להיות מורים".

נתון נוסף עליו הצביע יהי שלום, שפוגע לדבריו ברמת ההישגים, הוא הצפיפות בכיתות. "בישראל כ-32 תלמידים לומדים בממוצע בכיתה בבית הספר העל יסודי, מה שמציב את ישראל במקום ה-25 מבין 29 מדינות מתפתחות. ממוצע מספר התלמידים בבית ספר העל-יסודיים במדינות המפותחות הוא 24 תלמידים בכיתה".

לגבי השאלה האם יש השפעה למספר התלמידים בכיתה על רמת הלימודים? אמר יהי שלום: "יש מחלוקת מחקרית משמעותית בנושא הזה. המחקר הקיים לא מצביע כי כיתה קטנה יש בה יתרונות. בסינגפור למשל יש הרבה תלמידים בכיתה והם מצליחים".

עוד אומר יהי שלום, כי "בישראל יש בעיה ארגונית. יש מגזרים שבהם לומדים 15 תלמידים בכיתה, אבל באותה שכונה לומדים 40 תלמידים בכיתה. זו בעיה ישראלית בניהול ולא רק ההשקעה תקציבית. צריך סטנדרטים לכולם, לא משנה מאיזה מוצא התלמיד. בארצות הברית אין הפקרות ולא כל מי שרוצה מקים בית ספר פרטי".