"האיסלאם הוא דת שתומכת באלימות", הצהיר היושב על "הכס הקדוש", והוא צודק! כולנו יודעים שכל המסתייגים והמגנים למיניהם - אנשי הדת הנוצרית, מדינאים בעולם, אישי אקדמיה ודומיהם - כולם פשוט חוששים מחרב האיסלאם הנוקמת, ומשפיכת שמן על המדורה.
אינני מסכים לדברי הראשון-לציון, הרב שלמה עמאר, שאמר בשבוע שעבר בכנס בין-דתי בקזחסטן: "הנטייה בימים אלה בעולם לקשור אירועים עם ענייני הדת. את המלחמה של עם ישראל אסור לקשור לדת היהודית ולדת המוסלמית". אני משער כי מניעיו להכריז כך, כמניעיהם של מרבית המסתייגים, הוא החשש מפני הגברת הלהבות, ובריחה מן האמת מתוך תקווה שהיא לא תרדוף אחריהם.
ואני הקטן, ממעמקי שבתי בגוש עציון, עומד וזועק, ולצערי עלי להסתמך דווקא על ה...אפיפיור: העולם כולו בסכנה קיומית! אנו
| שאלה של השקפה |
|
| האפיפיור היה צריך לדעת / יובל בן-עמי |
|
בשיאה של מלחמת תרבויות, כל פגיעה זעירה בדוב המוסלמי הפצוע גוררת שאגה לא פרופורציונאלית. ומי כמונו אמור להבין |
| לטור המלא |
|
|
|
ההיטלריזם נבט בערוגות "תורת הגזע" ותפח על ברכי "אמונה" זו. העולם כולו התפתל והחריש מתוך תקווה כי "זה יעבור להם", וכי האידיאולוגיה המזינה את התבערה תתמסמס ותדעך. והתוצאות ידועות. ממש כך, האיסלאם הקיצוני קורא תיגר אידיאולוגי-דתי כנגד מחצית העולם, ו"העולם החופשי" מזדרז להפחית מערך הדברים ולשכנע את עצמנו כי "זה יעבור להם".
כאז כן עתה, העולם עלול להתעורר מאוחר מדי, ולהיווכח כי השלה את עצמו שיצליח לאלף את הנמר על-ידי שכנועו כי הוא רק חתול. הרהורים אלו מקבלים משנה תוקף בפרוס ראש השנה, בו אנו מתפללים: "היום הרת עולם... ועל המדינות בו ייאמר: איזו לחרב ואיזו לשלום, איזו לרעב ואיזו למגפה".
מנקודת המבט שלנו, הרי שנוח לעולם המערבי שלא לקרוא את המפה האמיתית, ולראות בטרור המוסלמי תגובה ל"כיבוש הישראלי" ולחימה כנגד עצם קיומה של מדינת ישראל בים אוכלוסייה מוסלמית. אנחנו נשלם את מחיר ההתכחשות להצהרת האפיפיור. עוד נצליח, חלילה, לשכנע את העולם הנאור כי אנחנו הסיבה לטרור הבינלאומי, ולא הדת המוסלמית, במופעה הקיצוני, השואף להגשים את פסוקה המפורסם: "דין מוחמד בסיף" (דת מוחמד בחרב).
אני קורא לכל אישי הרוח והתרבות בארץ ובעולם כולל רבנים, לכלי התקשורת בעולם החופשי, לשוחרי הדמוקרטיה וזכויות
האדם ולכל החפצים בחיים, לכולם אני קורא להצטרף להכרזת האפיפיור ולהישיר מבט אל המציאות המתרקמת והולכת לנגד עינינו: השד האיראני יצא מן הבקבוק, השד האפגאני-פקיסטני נחבא עמוק במחילות, השד החמאסי מתעצם והולך וחרב האיסלאם לא תיעצר בחוות שבעא או בקווי 67'.
למרות כל הפורענויות שספגנו מידי העולם הנוצרי במשך כל שנות גלותנו הארוכות, כולל האנטישמיות הנאצית שהיא תולדת הדת הנוצרית, אף-על-פי-כן אני סבור כי יש מקום לחבור לכוהניה כדי להלחם באויב המשותף: האיסלאם הקיצוני.
