במחקר שהחל לפני כעשור והגיע לשלביו הסופיים השנה, שקדו פרופ' יוסף שליין וגונתר מילר, מהמחלקה לפרזיטולוגיה במרכז קובין לחקר מחלות מדבקות וטרופיות בביה"ס לרפואה באוניברסיטה העברית, על אמצעי להדברת יתושים במקומות בהם קיימת תחלואה ממלריה.
להבדיל ממחקרים המפורסמים חדשות לבקרים בעולם האקדמי על מנת לזכות בהוקרה וקידום מקצועי, הפעם נראה כי למחקר הנוכחי ישנה חשיבות מעשית העלולה להוות כלי מצויין במלחמה נגד היתושים בעולם, כשהנשק העיקרי הוא חומר הדברה מתוק במיוחד.
"היתושים זקוקים לאספקה של מקור אנרגיה ובני האדם סובלים מכך, במיוחד כשנקבות היתושים רואות בנו כמקור אספקה למזון. נקבת היתוש זקוקה למנת דם שתעזור להבשלת ביציה ובלעדי הסוכרים היתושים לא יכולים לחיות, לעוף או לחזר", אומר פרופ' שליין ל-ynet. "בדרך כלל הם מקבלים את מנות הסוכר שלהם מצוף הפרחים, אך מסיבות שלא ידועות לנו, הם מעדיפים את הסוכרים שלהם רק מצמחים מסויימים".
יתוש ניזון מתמיסת סוכר בתוספת צבע מאכל צהוב שרוסס על ענפי העץ (צילום: גונתר מילר ויוסף שליין)
יתושים באיזורים מדבריים נאלצים להסתפק במקורות האנרגיה הקיימים וצריכים למצוא את דרכם אליהם לפי הריח. במדבר הפריחה היא מוגבלת ביותר ובניסוי שנערך על ידי החוקרים נבדקו מספר סוגים של צמחים על מנת לוודא מהו הצמח המועדף על היתושים. המחקר התבצע בנווה מדבר קטן באיזור הערבה ונמשך מספר שבועות.
"בניסיונות הראשונים שלנו בדקנו סוגים רבים של פרחים. שמנו מלכודות בשטח אחיד מבחינת המבנה, ובכל מלכודת הצמדנו פרח ממין מסוים, כך שיכולנו לראות לאיזו מלכודת הם נמשכים.
| אזור מחקר בדרום הארץ (צילומים: גונתר מילר ויוסף שליין) |
בסופו של דבר נותרנו עם שלושה מינים של פרחים שנתגלו כאטרקטיביים במיוחד. אחד מהם היה עץ השיטה, שפורח לאורך זמן גם בתקופות היובש הארוכות במדבר. ריססנו בשני מקומות קרובים את עצי השיטה ועקבנו במשך חודש אחר המתרחש בסביבת העצים", מתאר פרופ' שליין את מהלך הניסוי.
"מקום אחד שימש לביקורת בו ריססנו את העץ בסוכר שהכיל צבעי מאכל צהובים ואדומים, אך ללא קוטל חרקים. רק לאחר חודש של לכידות חוזרות, יכולנו לראות את השפעת הסוכר על אוכלוסיית היתושים. במקום השני בו ריססנו רק קוטל חרקים, נבדקה האוכלוסיה שנותרה במקום במשך חודש שלם".
היתושים נמשכים באופן טבעי לסוכר ותמיסת הריסוס בה השתמשו החוקרים הכילה 10% סוכר, אחוזים גבוהים מאוד של צבע מאכל והדבר עזר לחוקרים לסמן את היתושים. נראה כי למרות שהיתושים זיהו כי החומר שרוסס על העץ השיטה לא היה נקטר טבעי, הם אכלו את הסוכר הראשון שנקרה בדרכם וכך הצליחו החוקרים לסמן את בטן היתושים בנוזל צבעוני.
למרות סימון היתושים, התקשו החוקרים להפריד בין היתושים שאכלו את התמיסה ביום הראשון לאלה שאכלו את התמיסה ביום השני. כך שכמעט היה בלתי אפשר לדעת כמה יתושים מכלל היתושים בשדה ניזונו מן התמיסה. רק לאחר שמהלו החוקרים את הסוכר הצבעוני בקוטל החרקים, הם יכלו לאתר את היתושים המסומנים שמתו.
האם קוטל החרקים מסוכן לאדם ולבעלי חיים? "הספינוסאד (Spinosad) הינו קוטל די חדש המופק מחיידקים ובניגוד לקוטלי חרקים אחרים, הוא הורג אך ורק חרקים שאוכלים אותו.
יש לו רעילות נמוכה לציפורים וליונקים, אבל רק כמויות עצומות של הספינוסאד יכולות להרוג חרקים ויונקים.
קוטל החרקים קיבל היתר משלטונות הבריאות האמריקניים והוא לא מזיק לסביבה", מציין פרופ' שליין.
"היתרון הגדול שלו הוא שבדרך כלל באתרי דגירה של יתושים, מקובל לרסס את כל מקורות הדגירה של היתושים הצעירים והרעלים הורגים כל מה שיש שם. כיום הפיתרון הנוכחי הוא לרסס זאת על מספר עצים, זה חוסך כסף וגם חוסך בחיים של בעלי החיים בסביבה. רק היתושים שיאכלו את קוטל החרקים ימותו".
ארוחה מתוקה ואדומה (צילום: גונתר מילר ויוסף שליין)
באפריקה ישנם איזורים מדבריים גדולים שיש בהם קיימת השקייה חקלאית או מקורות מים קטנים, המהווים מקור טוב לגידול יתושים במים. העובדה שאין מקורות סוכר רבים במדבר יכולה להפוך את הריסוס לאפקטיבית ביותר.
למרות שהתמיסה קלה מאוד להכנה, היא אינה מיועדת לשימוש פרטי. אם אדם בישראל יחליט לרסס זאת על העץ שלו בחצר, הוא יהרוג את היתושים המקומיים, אבל עלול למשוך אליו את כל היתושים מהסביבה. תקוותו של פרופ' שליין היא כי גופים מקצועיים וממוסדים יקחו בעתיד את תוצאות המחקר צעד אחד קדימה, ליישום באיזורים יבשים בהם יש פריחה המהווה מרכזי אכילה ליתושים ובעזרת קוטל החרקים המתוק, לצמצם את העברת המחלות לאדם.
