דיכטר לא יציל את הכדורגל
גם הוועדה החדשה לאלימות בספורט צפויה להתעלם משורש התופעה, ולכן מסקנותיה יעלו אבק במרתפים
בדיקה של הנוכחים בדיוני ועדות קודמות מעלה, כי בלטו בהיעדרם אלה שקרוב לוודאי לא יוזמנו לדיוני הוועדה הנוכחית: חוקרי מדעי החברה, אשר עשויים להאיר מגוון סוגיות באור מדעי. אילו הוזמנו בעבר, ואם יוזמנו בעתיד, היו אלה טוענים (בגיבוי ממצאים מרחבי העולם) כי אלימות בספורט בכלל ובכדורגל בפרט אינה תופעה הניתנת למיגור. מרבית התופעות החריגות ניתנות לכל היותר לשליטה ובקרה על-ידי תיאום נבון בין מספר גורמים, שמבינים את הקונקסט בו מתרחשת הפעילות הספורטיבית.
באין מחקר רציני על תופעת האלימות בספורט הישראלי (המחקר היחיד על אלימות בכדורגל הישראלי נערך לפני שני עשורים כמעט) ולמעשה, באין מחקר מעמיק על פרופיל אוהד הספורט הישראלי, בלתי אפשרי כמעט לדון בתופעה ובתהליכים הקשורים בה באופן מעמיק. כך למשל קשה למצוא בדיוני ועדות קודמות קולות המסבירים כי בתנאים מסוימים, התנהגות סוטה במגרשי הספורט מאפשרת פורקן של מתח, שהוא צורך חברתי, באופן מבוקר ומסודר. למעשה, לא רק שבאותה התנהגות אין נזק של ממש לסדר החברתי, אלא היא מטהרת ומייצבת את המערכת החברתית באופן שמונע את התפרצות האלימות במקומות אחרים, כמו במרכזי הערים, לדוגמה.
מודלים וניסיונות שליטה מרחבי העולם מלמדים כי כאשר אלפים, ולעיתים עשרות-אלפים, צופים באירוע ספורטיבי, התנהגותם במהלכו קשורה לגורמים רחבים הרבה יותר מהאירוע עצמו. אירועי ספורט אינם מתרחשים בוואקום חברתי, והצופים בהם מגיעים עם מטען תרבותי, חברתי, אתני, פוליטי ודתי המשפיע על התנהגותם. הם מביאים איתם את ההיסטוריה, הנושאים, המחלוקות והאידיאולוגיות של הקהילות בהן הם חיים. גם מידת החשיבות של הקבוצה אותה הם אוהדים והצלחתה מסמלות את הזהות המעמדית, לאומית, אתנית, קהילתית שלהם, ומשפיעה על התנהגותם.
רמת האלימות המובנית בענפי ספורט רבים מהווה גורם חשוב בהשפעתה על מידת האלימות של צופיה, אך גם גודל הקהל, הרכבו ותנאי הצפייה בו. כאמור, הבנה בסיסית במשתנים אלו צריכה לסייע באחת הבעיות המרכזיות של אירועי הספורט, שהיא אמצעי השליטה והניהול של המארגנים על הצופים בהם.
קריאה לבדיקה רחבה ומעמיקה, שיטתית יותר מזו המוצעת על-ידי מר דיכטר, של תופעת האלימות בקרב אוהדי הספורט הישראלי, מתבקשת
לאור אוזלת ידם של מועדוני ספורט שלא מסוגלים (או לא רוצים) לצאת כנגד אוהדים אלימים, הממלאים את קופותיהם המדולדלות ומהווים לעתים הצדקה מרכזית לקיומם. אך בעיקר הכרחית קריאה כזו נוכח גישה שטחית, הננקטת עד עתה על-ידי מארגני תחרויות הספורט. תוכניות לטווח ארוך בדמותן של פעולות חינוך מקיפות, חקיקה מסודרת ומפורטת לצד אכיפה חכמה ומתוקשרת, חייבות להיות משולבות בפעילות שיטתית של בעלי עניין, בעיקר שחקנים, מאמנים, מנהלים וראשי תעשיית הספורט. בהצלחה, כבר אמרנו?
ד"ר יאיר גלילי הוא סוציולוג במכללה למדעי הספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט
