כל כותב מכיר אותה, את אימת הדף הלבן, אבל איך מתגברים עליה? נניח שהחלטתם לכתוב רומן שמתרחש על רקע
תקופת המחתרות. אתם לא חייבים לדעת מראש כל פרט ופרט של מה שיקרה בסיפור. כל מה שאתם צריכים לדעת זה שאתם רוצים לכתוב סיפור אהבה, ושסיפור האהבה הזה הוא על מישהי שתעשה הכל למען האהבה.
שיעורי בית: אל תתחילו לכתוב את מה שהתכוונתם. במקום זאת, כתבו לעצמכם מכתב שמספר בדיוק על מה תרצו לכתוב, איזה דברים חשובים נראה לכם שצריך לספר, מה הייתם רוצים שהקוראים ירגישו, איך הייתם רוצים שהסיפור יסתיים.
"חשוב להעלות את כל זה על הכתב כדי שהמחברת או קובץ המחשב ייראו כבר מלאים יותר, כדי שלא יהיה עוד דף לבן", דברי צפור.
אימת הדף הריק. איור: עמוס אלנבוגן
"מאחורי כל סיפור שאנחנו מספרים מסתתר הסיפור האישי שלנו" אמר צפור, ומיד הודה ש"אם הייתי מספר את הסיפור שלי אחד לאחד, זה בטח היה משעמם נורא". בדיוק בגלל זה הוא ממליץ על שימוש בתחפושות: עלילות מומצאות שכל מטרתן לשמש תפאורה לדברים שאתם רוצים להגיד.
| שתפו אותנו |
|
| עשיתם שיעורי בית? |
|
בואו לפרסם את מה שכתבתם בפורום של לאשה, לקבל תגובות ולהגיב לאחרים |
|
|
|
|
שיעורי בית: לספר מקרה אחד מחייכם בדיוק כפי שהוא קרה. "מאוחר יותר, כשנתקדם, ניקח את הסיפורים האלה ונלביש אותם על דמויות אחרות".
איך מתארים בלי לשעמם נורא? התשובה: תארו כך שכל פרט יהיה חשוב וקשור לסיפור.
נסו לתאר את בית הקפה שלכם. צילום אילוסטרציה: גטי אימג' בנק
שיעורי בית: "קחו מחברת וצאו לבית קפה. נסו לתאר את בית הקפה שלכם. תארו את הרחוב בו הוא נמצא, בין אילו חנויות הוא נמצא וכמה שולחנות יש בו. תארו את המלצרים ואיך כל אחד מהם מתייחס ללקוחות... ואל תשכחו שהתיאור צריך לשקף איך אתם מרגישים באותו יום".
סיפור הוא תמיד הצצה לרגע אחד או לשורה של רגעים בחייו של הגיבור. כדי ליצור רגע משמעותי בחייו של הגיבור, אמר צפור, אתם צריכים קודם כל לחפש אותו אצלכם.
שיעורי בית: "בחרו רגע אמיתי שהיה קריטי בעבורכם. רגע באמת כואב, או מרגש, או רגע של החלטה קשה באמת, או גילוי שהשפיע על כל חייכם. אחר כך, בלי לספר לאף אחד, תוכלו לקחת את הרגע הזה ו'לתת' אותו לגיבור שלכם".
בשיעור החמישי של ציפור, המתפרסם השבוע בלאשה: כך תחליטו מי יהיה הגיבור שלכם.
