אופטימיות יתרה

"רק היום, 30% פחות באותו המחיר". כך, לפי הממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת, יצחק קמחי, צריכה לכתוב חברה על מוצר שהיא מוכרת במידה שהכמות באריזה קטנה. קמחי, שפירסם השבוע הנחיות גילוי נאות ליצרנים וליבואנים של מוצרי צריכה, סובל כנראה מאופטימיות יתרה ושכח איפה אנחנו חיים.

אבל לפני הכל, קצת רקע: בשנים האחרונות חברות בארץ רבות העלו מחירים בדלת האחורית. דהיינו - הקטינו את כמות המוצר באריזות, בעוד שהמחיר נשאר אותו דבר. כמובן שהן לא טרחו ליידע את הצרכנים, ורק חדי העין שביניהם קלטו את השינוי, דיווחו למי שצריך לדווח, והתופעה נחשפה.

עורכי דין זריזים הגישו בקשות לתביעות ייצוגיות נגד החברות שנקטו בצעד זה, וגם משרד התמ"ת לא טמן ידו בצלחת והגיש כתב אישום נגד אחת החברות, גורי, שהורידה 250 גרם מאבקת הכביסה קולון ששיווקה. השבוע פורסם פסק הדין, ומסתבר שבית המשפט אכן חשב שמדובר בעבירות חמורות: על החברה הוטל קנס של 300 אלף שקל ועוד 50 אלף שקל למנכ"ל.

"מדובר במכת מדינה", אמרה במשפט התובעת מטעם משרד התמ"ת, עו"ד טלי קינן. היא צודקת. אבל אם משרד התמ"ת אכן סבור שמדובר במכת מדינה, מדוע הוגש כתב אישום נגד חברה אחת בלבד. אם אכן מדובר במכת מדינה, מדוע פירסם קמחי רק השבוע הנחיות בנושא ליצרניות ולמשווקות. ולמה, בעצם, הוא פירסם רק הנחיות ולא טרח יחד עם אנשי משרדו לתקן את חוק הגנת הצרכן. 

וכאן אני חוזר לנקודת ההתחלה: קמחי הנחה את החברות לגילוי נאות מול הצרכנים. קבלו ציטוט לדוגמה: 

"כאשר מעוניין יצרן/יבואן לקדם מכירתו של מוצר המכיל תוספת כמותית, משנה היצרן/היבואן את הכיתוב שעל גבי אריזת המוצר ומציין עובדה זו בהבלטה יתרה (למשל "30% חינם"). הוא הדין כאשר כמות המוצר הוקטנה. על כן, אין להסתפק בציון הכמות החדשה בלבד, אלא לכתוב למשל, "מכיל % ______ פחות מהכמות הרגילה" וזאת בהבלטה ובגודל אותיות דומה לאותיות שם המוצר".

נו, באמת. אם חוקי הגנת הצרכן נרמסים פה בגסות חדשות לבקרים, מה יגרום לכך שהנחיות של גוף חסר שיניים בדרך כלל ייושמו. חברות רוצות למכור ולהרוויח, ואם אפשר לעשות זאת גם בדרכים כשרות, אבל מסריחות, הן יעשו זאת בדיוק כפי שעשו זאת עם המוצרים שהתכווצו.

וכדי שהן יפסיקו לעשות זאת על חשבוננו באמצעות תעלולים שיווקיים שונים הן לא צריכות הנחיות. הן צריכות שירתיעו אותן. הן צריכות לדעת שהתעלולים הללו עלולים לעלות להן ביוקר. ולא, חברת גורי אחת לא מספיקה. צריך עוד, והרבה (ולא חסר). אחרת, הארנק של הצרכנים ימשיך להתכווץ יחד עם המוצרים.