נס יום הכיפורים של מאט ברנסטין

יותר מ-82 אלף צופים התכנסו באיצטדיון ה'וויסקונסין באדג'רס' בעיר מדיסון כדי לצפות במשחק הביתי של קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת וויסקונסין מול פן סטייט. מיליונים אחרים רותקו למסך הטלוויזיה באותו ערב סתווי של מוצאי שבת, שכן המשחק החשוב מליגת המכללות האמריקנית הועבר בשידור כלל ארצי על ידי רשת ESPN. השחקנים ומאמנם המהולל בארי אלברז היו דרוכים לקראת המשחק החשוב הראשון של העונה. ההתרגשות והנחישות היתה רבה אצל כולם. כמעט כולם, זאת אומרת. למאט ברנסטין למשל היו דברים אחרים על הראש באותו סוף שבוע, בו חל יום כיפור.

זהו סיפורו המדהים של נער יהודי עקשן, שלא הסכים לוותר על היום הקדוש ביותר לעמו, והיה מוכן לעשות הרבה כדי ללכת בדרכו ועל פי אמונתו, ובסופו של דבר הרוויח בגדול משני העולמות - גם שמר על יום כיפור וגם זכה לשחק. היום שהתחיל בצום הסתיים במשחק חייו מול ארצות הברית כולה.

ברנסטין. קודם כל יום כיפור (צילום: BadgerNation.com)

ברנסטין, ילד טוב למשפחה יהודית מהעיר סקארסדייל שבניו יורק, היה בן 21 לפני שנתיים ב-25 בספטמבר 2004. השחקן גדול המימדים (שוקל כ-120 ק"ג) כיכב במדי אוניברסיטת וויסקונסין מעמדת הפול-בק ונחשב לאחד הטובים מתפקידו בליגת המכללות כולה. הוא היה אחד הגורמים המשמעותיים למאזן המושלם של הבאדג'רס אחרי שלושה משחקים באותה עונה, אולם עם התקרבות המשחק הרביעי מול פן סטייט התייצב ברנסטין במשרד של מאמנו ואמר לו כי אין בכוונתו לוותר על יום כיפור וכי הוא נחוש לצום במהלכו. למאמן המופתע לא נותר אלא לאשר לו לעשות כן.

"זאת לא היתה החלטה קשה בשבילי, ידעתי מה אני צריך לעשות", נזכר ברנסטין בראיון ל-ynet לרגל יום הכיפורים הקרב ובא, "הלכתי למאמן ואמרתי לו שאני מתכוון להיות עם משפחתי ולצום במהלך יום כיפור. אני לא חושב שהיתה לו בעיה עם זה, כי לפני כן החמצתי אימון בגלל ראש השנה. הוא פשוט אמר לי: 'תעשה את מה שאתה צריך לעשות'. עם הגעת הוריי לוויסקונסין לרגל החג הצטרפתי אליהם, בילינו ביחד בחיק המשפחה והלכנו לבית הכנסת ביום שבת".

בעוד שמאט ואחיו הצעיר אלכס (גם הוא סטודנט בקמפוס של וויסקונסין במדיסון) חברו להוריהם שהגיעו העירה מניו יורק, כינס המאמן אלברז את יתר שחקני הקבוצה במלון מקומי, כהרגלו בקודש לפני כל משחק, והטיל עליהם סגר יציאות. בו בזמן שאלברז תידרך את הקבוצה לקראת המשחק החשוב והראה להם קלטות וידאו במלון, התכבד מאט בנשיאת ספר התורה בבית הכנסת. "הוא הרים אותו כאילו היה קיסם", סיפרה מאוחר יותר הרבה הרפורמית, אנדראה סטיינברגר.

ברנסטין. זרח לקראת השקיעה (David Stluka, UW-Madison Athletics)

"כל שחשבתי עליו במהלך אותו סוף שבוע היה המשפחה שלי ורוח החג", אומר ברנסטין, שאינו מגדיר עצמי כיהודי דתי, אך מודה כי הוא מקפיד לחגוג את חגי ישראל ואמר כי למד בצעירותו בבית ספר יהודי בעירו. "לא ממש התעסקתי במשחק עצמו, בטח לא כשהייתי בבית הכנסת".

- החברים לקבוצה לא כעסו?

"לא נראה לי, אף אחד לא אמר לי כלום. הם ידעו שמעולם לא החמצתי משחק לפני כן ולדעתי הם הבינו אותי, כי גם כנוצרים מאמינים רבים מהם הולכים לשיעורי דת בקמפוס".

למרות המחויבות האישית שהקדיש להתייחדותו עם האל ביום כיפור והצום שכפה על עצמו, ברנסטין לא הסכים לוותר גם על המשחק שנפתח מעט לפני השקיעה, ב-16:45. ברנסטין התחיל את הצום כשעה מוקדם יותר ביום שישי וסיים אותו כשעה מוקדם יותר בשבת, עם פתיחת המשחק. הכל כדי שיספיק לקחת בכל זאת חלק בהתמודדות. ואכן, ברנסטין התייצב למשחק, אך לא ערך חימום עם יתר שחקני הקבוצה. "שברתי את הצום עם כמה חתיכות הודו בחדר ההלבשה, ממש לפני תחילת המשחק", מספר ברנסטין, שלוורידיו הוחדרה אינפוזיה כדי להשיב לו מעט נוזלים לקראת המשחק. "זה היה מוזר".

דודו אוואט. למד מברנסטין? (צילום: דיאריו אס)

ואז התחיל המשחק. ברנסטין החלש צפה מהקווים בחבריו על המגרש, בעוד הוא מנסה להתאושש מהצום. כשהרגיש מוכן, הכניסו אלברז למגרש. "הרגשתי חלש בהתחלה, היה לי מאוד קשה במחצית הראשונה", סיפר ברנסטין שבהפסקה הופתע לגלות כי המאמן החליט להסב אותו בלית ברירה לתפקיד הראנינג-בק, נושא הכדור העיקרי של הקבוצה. "השחקנים המובילים שלנו נפצעו והוא אמר שאני אצטרך לשאת את הכדור. אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום הרגשתי טוב יותר, עבדתי על אדרנלין והוא נתן לי את הכוח עד הסיום".

ועוד איזה סיום. כשלוש שעות אחרי ששבר את הצום עם אותן פיסות ספורות של הודו, חגג ברנסטין עם חבריו ניצחון גדול 3:16 של וויסקונסין, ששמר על מאזנה המושלם. מדהימה הרבה יותר היא העובדה, שכראנינג-בק נשא את הכדור לא פחות מ-27 פעמים במחצית השנייה, במהלכה צבר 123 יארדים - הישג מרשים אפילו למשחק מלא. "אני חושב שהכל היה לטובה, מוזר ככל שיהיה. זה היה משחק טוב בשבילי ואני מניח שגם הסיפור מאחוריו הסב הרבה תשומת לב כלפי".

ברנסטין בפעולה מול פן סטייט (David Stluka, UW-Madison Athletics)

תשומת הלב בוודאי לא הזיקה כשברנסטין סיים את לימודיו השנה וזומן למחנה האימונים של דטרויט ליונס מליגת ה-NFL המקצוענית. "לצערי נפצעתי בקרסול במהלך מחנה האימונים, ונחתכתי מהקבוצה. בימים אלה אני לא ממש עושה שום דבר, וממתין עד להחלמת הפציעה, אבל לא ויתרתי עדיין. אני מכוון ל-NFL".

- ומה יקרה אם תהיה במצב דומה כשחקן מקצוען?

"אני לא ממש יודע מה הייתי עושה במצב כזה, אבל אם זה היה תלוי בי נראה לי שהייתי מקבל את אותה החלטה".

כמקצוען, ברור כי החלטה להחמיץ משחק של קבוצתך היא קשה ופחות מתקבלת על הדעת מאשר במכללות. ספורטאים יהודים רבים העדיפו לוותר על החג ולמלא את חובתם לקבוצה. נדירים המקרים בהם מתעקשים על החג, כמו שחקן הבייסבול האגדי של הלוס אנג'לס דודג'רס, סנדי קופאקס, שסירב להשתתף במשחק אליפות מול מינסוטה טווינס ב-1965. כוכב הבייסבול, שון גרין, נמנע בדרך כלל ממשחקי יום כיפור וסירב לעשות כן גם ב-2004, אולם לבסוף נאלץ להתפשר ודווקא כיכב בערב החג באחד משני משחקים שנערכו באותו סוף שבוע.

שון גרין במדי הדודג'רס. שיחק בערב החג, נעדר למחרת (רויטרס)

"היתה בזה השראה עבורי, אבל יותר מהכל, היה לי פשוט חשוב להיות עם משפחתי ביום הזה ואין לי שום חרטות על כך", מסכם ברנסטין. "אני גאה ביהדותי ומקווה שאני משמש דוגמה גם לאחרים. זה נחמד לדעת שיש רבים שרוצים להיות כמוך".

- זה נראה כמו נס. האם היתה פה התערבות אלוהית?

"אני לא חושב שזה היה פרס על מה שעשיתי, כי רוב רובם של היהודים צמו גם כן. בסך הכל הייתי האחד שהיה לו במקרה משחק פוטבול באותו יום, אבל איני מרגיש שונה מכל אחד אחר בקהילה היהודית. אני כן חושב שלאלוהים היה חלק ביום המיוחד הזה בשבילי".

- יש סיכוי שנראה אותך בישראל?

"מעולם לא הייתי בישראל, אבל זה משהו שאני רוצה לעשות כל חיי. בשלב הזה יש לי כל כך הרבה התחייבויות, אבל הייתי הורג בשביל להיות שם".