לחוות שוב את הטראומה

"עמק הבכא" הוא כינוי שניתן לעמק ברוחב 4 ק"מ המשתרע מהר חרמונית ועד רכס הבוסטר שמצפון לקונייטרה. העמק קיבל את שמו לאחר מלחמת יום הכיפורים, במהלכה נערך בו קרב עקוב מדם עם הסורים, שב-6 באוקטובר 1973 בחרו בו כאחד משני אפיקי פריצה בדרכם לכבוש מחדש את רמת הגולן.

אביגדור קהלני היה אז סא"ל, מפקד גדוד הטנקים 77 של חטיבה 7. ב-9 באוקטובר נשלח לאזור עם קומץ טנקים לתגבר את הכוחות ולפקד על הכלים שעוד נותרו בעמק. באותה עת, הכוח הסורי שמנה פי 6 טנקים מהכוח הישראלי, הגיע למרחק של מטרים ספורים מכוחותינו, כאשר מספר המפקדים שנפצעו בעודם חשופים בצריח וכמות הטנקים הפגועים בקרב הכוחות, עלה מאוד. 

החיילים הנותרים היו על סף שבירה כאשר המח"ט יאנוש בן-גל הורה לקהלני לתפוס את הפיקוד על הקרב שבעמק הבכא. קהלני הוביל את טנקי גדוד 77 ככוח קדמי שנשא בעיקר נטל הבלימה. הוא נע בראש הכוח, כשהוא מסתער ראשון, משמיד ארבעה טנקים סוריים ותחת ארטילריה כבדה מארגן את הטנקים שהיו שייכים ליחידות שונות לכיבוש מחדש של העמדות שנתפסו על ידי הסורים. אומרים שאקט זה, עליו קיבל את עיטור הגבורה, סייע להדיפתם הסופית של הסורים מהרמה ושינה את מגמת הלחימה בה.

לאחר שנים של הרצאות, ראיונות וכתיבה במהלכן עסק בשחזור הקרב הקשה מנשוא, החליט קהלני לעשות מעשה וליצור סרט תיעודי שישחזר את המאורעות.

"כל פעם אני נקרא לספר על הקרב וכמוני גם הלוחמים", הוא מסביר, "ואין מראה חזק יותר מזה שמספרים רבים מספרים על חוויה גדולה במקום בו היא התחוללה. כוונתי היתה פחות להנציח את הקרב ויותר להעביר מסר לדורות הבאים שידעו ולא ישכחו את מה שעשינו".

שילבת בו קטעי ארכיון רבים.

"נכון. לקחתי קטעים מצילומים שערך הצבא הסורי בעזרת חיל המודיעין והשתמשתי גם בקטעי ארכיון חדשותיים וצבאיים ובקטעים מהתוכנית 'חיים שכאלה' שעשו עלי לפני 32 שנה, חיברתי את הכל ביחד ובנינו סיפור. ישבתי שעות עם העורך בחדר עריכה. לא עשיתי את זה מעולם אבל יש לי, מסתבר, את הקומן סנס לזה".  

במסגרת הצילומים, רבים מאלה שהשתתפו בלחימה חזרו לשדה הקרב. מפקדים ופקודים השתחלו לטנקים בני אותה תקופה שנזרעו בעמק, נזכרו בטי-62 האימתניים של הסורים ובסיוע האווירי הקלוש לו זכו וחיו מחדש את שאירע אז. 76 חיילים קיפחו את חייהם בקרב הזה. סיפור המלחמה המסופר בסרט לא פוסח על החללים. קהלני עצמו איבד במלחמה את אחיו עמנואל ואת גיסו.

"חשוב היה לי לתעד גם את המשפחות. לכן למשל אפשר בין היתר לצפות בשרה בשארי-קראוז מתארת את נפילת בנה אמיר ביום הראשון". 

לדבריו, הסרט למעשה מתמצת 18 ימים של לחימה ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, ומתמקד באופן מיוחד בקרבות הבלימה. "לשם שחזור לקחנו את הלוחמים אל תוך עמק הבכא, הכנסנו את כולם לתוך טנקים צנטוריונים שאתם לחמנו וראיינו אותם בתוך הטנקים, כך שנוצרה תפאורה אמיתית של מלחמה ולא מסך כחול בתוך אולפן. בכך, נתקבלה תחושה של פוסט טראומה: חוזרים לטראומה וחווים אותה שוב והצורך לספר ולספר עוד היה מאוד אותנטי. הרגשתי כאילו זה היה סרט שבו השחקן הוא האדם שעשה את המעשים גם במציאות".

עֹז 77, ערוץ 1, מוצאי יום כיפור, 20:15