חשבון הנפש של הרוח הישראלית
במקום שבו מדעי הרוח חיוורים וסובלים מתת-תזונה כפויה, לא יפרחו לאורך זמן גם מדעים אחרים
לפני עשרים שנה, בקיץ 1986, יצא לאור בארה"ב ספר עבה למדי, שעתיד היה לזעזע את יסודותיה של הקהילה האקדמית שם. כתב אותו פרופ' אלאן בלום, עד אז מומחה לקלאסיקה ולא מטיף בשער. שם הספר היה: "נעילתה של הרוח האמריקנית", ומסרו הביקורתי כוון לעבר הדמות הגרוטסקית, המעוותת, השטוחה והאנטי-ליבראלית שלבשו, לדעתו של בלום, חיי הרוח של אמריקה אחרי מהומות הסטודנטים בשנות השישים. הספר תורגם לעברית ויצא לאור תחת השם "דלדולה של הרוח באמריקה"; כותרת לא מוצלחת, שהתעלמה מתופעת ההסתגרות האוניברסיטאית עליה קונן בלום, ואותה ייחס להשפעה ההרסנית של הפוליטיקה על הקהילה האקדמית. אך ללקסיקון הישראלי הפנימי נכנס צירוף המילים "דלדול הרוח" במובן נוסף, כמבטא תהליך של רדידות רוחנית מתמשכת ולא-פוליטית.
אין כמו ערב יום הכיפורים תשס"ז כדי להשתמש במטבע לשון זה: ישראל חווה כעת את דלדולה של הרוח. דלדול במובן שבו השתמש גם - אך לא בעיקר - פרופ' אלאן בלום: השקיעה של לימודי הרוח באוניברסיטאות, לאו דווקא כתוצאה מפוליטיזציה אלא כתוצאה ממסחור וגיוס כספים רב על-ידי מחלקות ופקולטות, המלמדות מיומנויות תואמות-שוק ולא מדעים חופשיים כמו פילוסופיה, היסטוריה, בלשנות, סוציולוגיה, מדע המדינה ועוד.
"האוניברסיטה", כתב בלום בספרו, כשהוא מתייחס לשלהי שנות השבעים באמריקה, "נשלטת עתה כולה בידי מקצועות ההתמחות המעשיים", בשעה שלימודי הרוח הם "אותו חלק של האוניברסיטה הנתון בסכנה של ממש...הם סובלים מחוסר הכבוד של החברה הדמוקרטית למסורת העבר ומהדגשתה את התועלתיות". במקום אחר בחיבורו מכנה בלום את לימודי הרוח כ"אטלנטיס (היבשת האבודה מן האגדות) הכמעט-שקועה של האוניברסיטה". הוא כתב את ספרו, כך התוודה, כדי להתריע מפני "גסות הרוח של החברה, העלולה להכריע את הצמחים העדינים השמורים בחממה של האוניברסיטה" - הם לימודי הרוח. לספרו של בלום הייתה השפעה ציבורית כבירה על שיקום מעמדם של מדעי הרוח ולימודי הרוח באוניברסיטאות של אמריקה. לאחר פרסומו הפנו הגדולות והחשובות שבהן משאבים יוצאי דופן להצלתה של אותה "אטלנטיס שקועה".
פרופ' בלום ייחס, כאמור, את דלדול הרוח באמריקה לנזקיה של "מהפכת הסטודנטים", אותה כינה "מיתוס הרסני". אצלנו לא התחוללה מהפכה כזו או קרובה לה. מה שקרה לאוניברסיטאות הישראליות לא בא כמענה לתזזית פתע בהשקפת העולם. זהו פרי של החלטות בעלות אופי כלכלי, מנהלתי ומנהיגותי, שדחקו בשיטתיות ואכזריות את רגליהם של לימודי הרוח מחזית האקדמיה הישראלית, מהטעם שלימודים אלו היו לא שימושיים, לא מועילים ואחר-כך, כתוצאה מהזנחה שיטית, גם לא מושכים די סטודנטים. תקציבי הפקולטות קוצצו באכזריות, התעסוקה האקדמית בהן צומצמה למינימום שבמינימום וגיוס התרומות ללימודי הרוח נעשה בלתי אפשרי. מתי לאחרונה נודע על תרומה כספית משמעותית של קרן פילנתרופית כלשהי לחוג לפילוסופיה? להיסטוריה? ללימודים קלאסיים? או אפילו ללימודי היהדות? כנראה מזמן-מזמן. אין לנשיאי האוניברסיטאות קושי לשכנע תורם עשיר להעביר עוד חמישה מיליון דולר למחקר של טכנולוגיות המזעור, או עשרה מיליון דולר לבניין חדש לפקולטה למדעי הניהול; יש להם קושי בלתי-עביר לשכנעו לתת את הכסף להעשרת לימודי הרוח לסוגיהם. בעצם, להצלתם.
תורמים יהודים לא מוצאים סיבה לתת כסף למלגות לסטודנטים החפצים למרות הכל להמשיך לתואר שני ושלישי בלימודי הרוח, ועוד פחות מכך לעודד מחקרים אקדמאיים בתחומים אלו. באין תקציבים אפילו לעוזרי הוראה, שלא לדבר על מרצים בעלי שיעור קומה עולמי, מתייבשים החוגים, בורחים המוחות המוכשרים, ננטשות הכיתות. ישראל נחשבת כיום (בצדק) ל"מעצמה של טכנולוגיית המידע", תואר כבוד שהוענק לה בשבוע שעבר בסקירה ממצה של ה"פורום הכלכלי העולמי". היא חדלה להיות גם מעצמה של לימודי הרוח; ומעצמה כזו אכן היינו, ולא מזמן
די להקשיב לשיח של סטודנטים כדי לגלות עד כמה נמוך בסולם ההעדפות שלהם צנחו לימודי הרוח. לא רק מפני שבמדורי הדרושים אין מודעות כמו "מפעל טכנולוגיה בינלאומי מחפש פילוסוף" או "בוא לבנק השקעות לעשות קריירה כהיסטוריון"; ביקושים כאלה לא היו גם לפני שלושים שנה. כוח המשיכה של לימודי הרוח מקורו בתהילה של מנהיגי הרוח ובסקרנות של הרוצים להידמות להם, לחוס בצל גדולתם, לשתות תורה מפיהם ולשאול בעצמם את כל השאלות. הדלדול של הרוח הוא אפוא דלדול ודילול של החשיבה הביקורתית והמאתגרת באשר היא. נכסי הרוח נשחקים לא פחות מנכסי החומר והמידע, אולי אף יותר. כשגורמים זרים מנתחים את הסיבה להצלחה המרשימה של ההיי-טק הישראלי, הם מפליגים בשבחה של תרבות החדשנות והיצירתיות. תרבות זו, מאין באה? מאילו זרעים צמחה ועל איזו תשתית התבססה? על לימודי הרוח. במקום שבו מדעי הרוח חיוורים וסובלים מתת-תזונה כפויה, לא יפרחו לאורך זמן גם מדעים אחרים. תרבות החיפוש תיפגע אנושות, ותחליף אותה תרבות החיקוי והקריירה. אלו לא חומרי בניין לעוצמה אוניברסיטאית.
בשיחותיו על פרשת השבוע ניתח פרופ' ישעיהו לייבוביץ' את הפסוקים מפרשת "ניצבים": "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך", והוסיף להם פירוש: "אמנם ניתן לאדם הצו הגדול לבחור, והוא גם נדרש לבחור, אולם לא ניתנה לו כל ערובה שהוא מסוגל לבחור". את סגולת הבחירה חייב אפוא האדם התבוני לרכוש לעצמו, וזו בעצם תכליתם של לימודי הרוח. ההשקעה הכספית הציבורית, הדרושה לשיקום לימודי הרוח הישראליים והבאתם-מחדש לרמה עולמית מובילה, קטנה יחסית, אולם תשואתה החברתית, הכלכלית והמדינית תהיה גבוהה ביותר. במידה רבה, זו הערובה לעתידנו.
עוד בבלוג: זה מתחיל בבנייה בלתי חוקית
לפנייה לכתב/ת 
מדעי הרוח סובלים מתת תזונה
צילום: סי די בנק
מומלצים
