פרס במקום אולמרט
עם תובנה וסמכות של זקן השבט, הוא יביא שקט ויציבות, ירים את הכפפה הסורית ויחמיץ את המלחמה
לא פשוט לבוא ולהציע כאן לבחור בגבר בן 83 לתפקיד ראש הממשלה, אבל זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות: שמעון פרס לראשות הממשלה.
במצב שנוצר עכשיו במדינה - האכזבה הנוראה מהצוות המוביל אולמרט-פרץ והחשש הגדול מהאלטרנטיבה נתניהו-ליברמן - בחירה בפרס הנצחי היא הרע במיעוטו. אם קדימה חפצת חיים, המשימה הגדולה שלה עכשיו היא להחליף את ראש הממשלה. אולמרט כבר לא יביא את הסחורה. הוא עלול להטביע את כל מפלגתו איתו, ויעידו הסקרים.
אם אולמרט ילך, מי מבין אנשי מפלגת השלטון בא בחשבון? שני אנשים: ציפי לבני ושמעון פרס. שניהם לא אידיאלים - היא צעירה מדי לתפקיד, הוא קשיש מדי. אלא שבימים של אין ברירה, חובה לבחור. מבין שניהם, הייתי מעדיף לעת הזאת את פרס. הוא, כראש ממשלה זמני, עד לבחירות, יוכל לייצב את המערכת הפוליטית שזקוקה כל-כך לרגיעה. הוא יביא שקט. פרס הוא איש שלום, וגם בזקנתו, אם תהיה הזדמנות למשא ומתן, לא יחמיץ אותה. לעומת זאת, הוא חכם מספיק כדי להבין שאת המלחמה תמיד כדאי ואפשר להחמיץ. אילו היו שומעים לו, לא היינו מסתבכים במלחמת לבנון השנייה.
בכל מקרה, אולמרט צריך ללכת הביתה. אין לו יותר מה למכור לנו. בשבועיים האחרונים הוא שפך את ליבו בפני כל עיתון וערוץ במדינה. קראתי את מרבית הראיונות ושאלתי את עצמי: מה הוא בעצם אמר? היו שם דיבורים על רחוב כרמיה (מתוכניות המתאר ועד לקבלות), על השבויים (אלו שנשבע שלא נזוז מלבנון עד שנשחרר אותם), על המלחמה (צודקת ומוצדקת), על עמיר פרץ (שותף ראוי) ועל זה שגם היום הוא בטוח, לגמרי בטוח, שכל ההחלטות שלו היו חכמות ונבונות וראויות. אין לו חזון מדיני, אין לו תובנה של מה שקרה, אין ייסורי מצפון. כל כולו רק פיתול משפטי מתחכם, אבל בהחלט לא חכם.
לאריק שרון היה את דב וייסגלס לסוג דיבורים שכזה. אהוד אולמרט הוא הוייסגלס של עצמו. העניין הוא שהכיסא שמעליו נותר פנוי. ריק. מנהיגות אין כאן. חזון אין כאן. אמינות בוודאי ובוודאי שאין. אחרי שלל הראיונות האלה, לא רק שלא הייתי קונה מהאיש הזה מכונית משומשת - ונטיל של אופניים לא הייתי רוכש ממנו.
צריך להחליף את אולמרט בפרס וללכת למהלך מדיני גדול. סוריה מאותתת שהיא רוצה מו"מ. קשה להגזים בחשיבותו של מו"מ כזה עבורנו. סוריה, בת ברית של איראן מצד אחד וספקית הנשק של חיזבאללה מצד שני, היא חוליה מרכזית במה שאוהבים לכנות אצלנו "ציר הרשע". והנה היא, דווקא היא, באה ומצהירה - ולא פעם אחת אלא בסדרה של הצהרות, ולא מפי פקידים נמוכים אלא מפי הסוס עצמו - כי היא מעוניינת בשלום, וניתן להשיג את השלום הזה במהרה בימנו, אולי אפילו תוך חצי שנה.
אולמרט לא רוצה לשמוע על מו"מ עם סוריה. הוא מבין כנראה שראש ממשלה עם פופולריות של שבעה אחוזים לא יכול ללכת למהלך כל-כך דרמטי. שמעון פרס, עם סמכות של זקן השבט ועם תובנה שמהלך כזה עשוי להיות פאר היצירה המדינית הארוכה שלו, יכול בהחלט להרים את הכפפה הזאת.
בתוך "קדימה" מתחילים להבין שיש כאן בעיה. יו"ר הקואליציה כבר דיבר על היעדר המנהיגות של אולמרט. עכשיו נשאר רק לבצע. כי אם הם לא יעשו לעצמם ניקוי והחלפת ראש - יחליף אותם הציבור.
מומלצים
