נכנסים לנו לארנק

השבוע חתם שר התשתיות הלאומיות, בנימין (פואד) בן אליעזר, על צו המגביל את גובה ריבית הפיגורים שגובות חברות הגז. "מדובר בבשורה לצרכני הגז בישראל", אמר בן אליעזר, שהוסיף כי "שינוי זה נועד לעזור לאותם שכבות באוכלוסייה אשר מתקשות לעיתים לעמוד בקצב התשלומים החודשים ולמנוע מהחברות הגז גביית ריבית לא סבירה".

מדובר אכן בבשורה, אבל באיחור של כמה שנים טובות. חברות הגז, אם לא ידעתם, גבו ממי שפיגר בתשלומים ריבית של 0.5% בשבוע, שהיא 2% בחודש או 24% בשנה. וכפי שאמר השר, מדובר "בריבית לא סבירה". אבל אם כולם (חוץ מחברות הגז כמובן) סבורים שהיא לא סבירה, מדוע לקח כל כך הרבה שנים לחתום על הצו המגביל הזה? ומדוע בכלל אישרו לחברות לגבות ריבית חריגה שכזו? מי הגה את הסעיף המיוחד בחוק הגז שאיפשר להן לגבות אותה?

תשובות לשאלות אלו יימצאו מן הסתם בגלגלי הביורוקרטיה הממשלתיים, וביחסים בין אנשי משרד התשתיות לבכירי חברות הגז. אבל הרבה בזכות אדם אחד שהציק ולא הרפה, הצו תוקן לבסוף (והריבית תעמוד על 13.5% לשנה). מדובר ביו"ר רשות ההסתדרות לצרכנות, עו"ד ירון לוינסון, שניהל מאבק סיזיפי נגד הריבית הדרקונית שבישלו לצרכנים חברות הגז. הוא שלח מכתבים לשרי התשתיות, לבכירי המשרד, ולא ויתר עד שהמעוות תוקן. 

לוינסון יכול לסמן וי על ניצחון צרכני אחד, אבל העבודה שלו ושל הקולגות שלו עוד רבה בתחום הזה. כי יש עוד גופים רבים שגובים מהצרכנים, באישור הרשויות (ולעיתים מדובר ברשויות עצמן...), ריביות בלתי סבירות. כביש שש למשל, שגובה קנסות אסטרונומיים על אי תשלום בזמן;. העיריות שגובות כפלי קנסות על פיגור בתשלומי דו"חות; רשות השידור ששולחת מכתבי הרתעה מאיימים למפגרים בתשלום האגרה - מעבר לריביות החריגות שהיא גובה.   

הקלות שבה חודרות ספקיות שירות שונות לחשבון הבנק שלנו היא בלתי נסבלת. החתימה של בן אליעזר השבוע מהווה צעד קטנטן שאולי מראה על שינוי חשיבה. ארגוני הצרכנים צריכים לעלות על המומנטום ולהתחיל בלובינג בתחום זה בכל הגזרות.