עלילות אלכסנדר והבולדוג
במקום לשתף פעולה ולצאת בעונש נסבל, הוא הפך עבריין מבוקש למען יראו וייראו
מה, אתם עוד לא יודעים איפה זה נמיביה? בושה וחרפה. בתוך שבוע ימים היא הפכה למדינה הכי מפורסמת בישראל. כל ילד יודע שהיא באפריקה, בין..., נו איך קוראים לה, לבין..., נו, איך קוראים לה. לא חשוב, נמיביה היא ארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות. עובדה: אליה נמלט מיודענו יעקב ("KOBY" במסמכי התביעה האמריקנית) אלכסנדר.
אלכסנדר, אזרח ישראלי, המייסד, המפתח ולשעבר היו"ר של חברת הטכנולוגיה "קומברס", הואשם על-ידי רשויות החוק האמריקניות בכמה עשרות עבירות על חוקי ניירות הערך וחוקי החברות. כמקובל, הוא התבקש להגיע לפגישת היכרות עם בלשי האף-בי-איי, אך העדיף, בעודו בסערת רגשות, להסתלק מאמריקה. תחילה קפץ לישראל. לשווא: האמריקנים לא כיבדו את פרטיותו, הכריזו עליו עבריין נמלט ואף החלו לגשש אצל משטרת ישראל. בתגובה כעוסה ארז קובי אלכסנדר את חפציו, משך מקצת חסכונותיו ונחת במדינה קטנה לחופי מערב אפריקה ושמה נמיביה. שם קיווה לנהל חיי פנסיונר, משקיע, איש חברה מקובל ונדבן לבן; לדבריו, כבר העביר מיליוני דולרים מכספו לעניי נמיביה השחורים. איזה מסכנים, יא-אללה!
ואולם, החוקרים האמריקנים מהתביעה הכללית והבולשת הפדראלית החליטו, בניגוד לכללי נימוס אלמנטאריים, להפריע את מנוחתו של אלכסנדר גם במקום שהותו השלישי, בפאתי בירת נמיביה. אלכסנדר נעצר שם על-ידי המשטרה המקומית, במענה לבקשת הסגרה אמריקנית מאולתרת שהגיעה, ככל הנראה, בפקס לקוי משהו. כשהובא להארכת המעצר, שוחרר בערבות; השופט המקומי גילה סימפתיה והשתכנע שקובי לא יברח. אלכסנדר חיבק את בני משפחתו, החליף רשמים עם התקשורת ופנה לביתו האפריקני החדש. בית נאה, לכל הדעות. לאמריקנים הנבוכים נותר חודש ימים להשיג את ההסגרה.
אני לא רוצה לקלקל את חגיגה שלאחר השחרור הזמני בערבות, אבל לא הייתי מזדרז לשבח את מערכת המשפט של נמיביה ולא הייתי מהמר על דחיית הבקשה האמריקנית להסגרת אלכסנדר. כתב האישום נגדו מחזיק קרוב לחמישים עמודים. הוא מפורט, הוא משתרע על פני תקופה של שנים והוא מציג את אלכסנדר כעבריין מועד, החותם ביודעין על מסמכים שקריים, מרמה את ציבור המשקיעים ואת הדירקטורים בחברה שהוא עומד בראשה, מוליך שולל את רשויות המס, מקים קרנות סודיות לחלוקת טובות הנאה ועוסק בכפייתיות בתיארוך-בדיעבד של אופציות.
אותו "תיארוך-בדיעבד" הוא פשע כלכלי שנחשף בעבודת מחקר של פרופסורים למימון; הם תהו הכיצד מצליחות חברות טכנולוגיה להקצות לעובדיהן הבכירים אופציות לקניית מניות במחיר השוק - דווקא בימים שבהם מחירי השוק של המניות הכי-הכי נמוכים. מתברר שלא הופעלה כאן גאוניות של חיזוי: האופציות חלוקו מתי שחולקו, אבל תאריכי הרישום שלהן נבחרו בדיעבד כדי להעניק את הרווח הכי גדול למקבליהן. זו תרמית הגורמת נזק למשקיעים ומהווה (לכאורה, לכאורה) עבירה חדשה ומסקרנת על החוק.
אילו נשאר אלכסנדר בניו-יורק, אילו שיתף פעולה עם חוקריו, אילו היכה על חטא, חשף את שיטותיו וגייס להגנתו צבא של עורכי-דין יוקרתיים, היה זוכה למשפט מתוקשר בפני חבר מושבעים אוהד ויוצא עם עונש נסבל. כיום אלכסנדר הוא עבריין נמלט, ורשויות החוק האמריקניות נכנסו לאמביציה לתפוס אותו. למען יראו וייראו.
הבה נזכיר: מנהל הכספים של חברת האנרגיה פושטת הרגל "אנרון", המואשם בעבירות כלכליות לאין שיעור כבדות מאלו של אלכסנדר, יישב בכלא האמריקני לכל היותר עוד שנה וחצי עד שנתיים. למה? כי שיתף פעולה, כי התנהג למופת עם חוקריו. לעומתו נידונה מרתה סטיוארט, היועצת המפורסמת לניהול בית ומשפחה, לחצי שנת מאסר לא על עבירות כלכליות כלשהן - היא זוכתה מכולן! - אלא אך ורק על ניסיון לשבש את הליכי החקירה. זה בדיוק מה שהאמריקנים שונאים, עוד מימי המאפיה.
נמיביה היא מדינה הנשלטת על-ידי "תנועת העם המרכסיסטית לשחרור מערב אפריקה" (המקבלת 85% מקולות הבוחרים) והצדק בה מרכסיסטי, כלומר חומרני, אינטרסנטי ופוליטי. שליטיה אולי מחבבים בסתר ליבם את היהודים ומעריכים את קהילת העסקים היהודית-ישראלית בארצם, אך לא יסתכסכו עם אמריקה כדי להציל את קובי שלנו; לא כדאי להם. לא משתלם להם. מכאן עצתי למר אלכסנדר: צא מאפריקה וחזור לניו-יורק. הסגר את עצמך, במסגרת עסקה טיעון או בלי עסקת טיעון, כי הבולדוג האמריקני לא ירפה ממך בחיים.
לפנייה לכתב/ת 
למען יראו וייראו: אלכסנדר
צילום: צדוק יחזקאלי
מומלצים
