הפקולטה למדעי ההתנדבות

"אני חושב שאני מייצג את כל מי שסובב אותי", מעיד מאור זיו, 28, סטודנט בפקולטה לחקלאות ברחובות שלקח חלק בפרויקט ההתנדבות "סטודנטים מובילים צפונה". "הגענו לקרית-שמונה מתוך רצון טוב ובמטרה לעזור גרידא. מה שקיבלנו בחזרה, אחרי העבודה הקשה ומעבר להכרת התודה של התושבים וילדיהם, טמון בכך שפגשנו סטודנטים שקורצו מהחומר האנושי הטוב ביותר. אני מרגיש שאני כאן כדי לעשות משהו חשוב שהתגמול עליו הוא לאו דווקא בתחום החומרי, ושהצלחנו לשנות מעט מהסטיגמה שלנו".

האמת? צודק, וכמותו צודקים כ-500 הסטודנטים הישראלים והמיובאים שהקדישו את ימי חול המועד סוכות כדי להתנדב לערכת משימות ביישובי הצפון: חלק מהם הצטרפו לאנשי עמותת הסטודנטים "איילים" ועסקו בשיפוץ וצביעת חדרי מדרגות, שיקום מדרכות, עבודות ניקיון ושתילת גינות באחת משכונות קרית-שמונה; חבריהם נטעו, גזמו עצים שרופים ופרצו שבילים ביערות שניזוקו מנפילת קטיושות; אחרים ניקו וצבעו מקלטים ציבוריים בקרית-שמונה; קבוצות נוספות הדריכו תושבים במרכזי הזכויות שמפעילה עמותת "ידיד" בחיפה, חצור, צפת, עפולה, שפרעם ונצרת; ומתנדבים אחרים חלקו עם ילדי הצפון את חוויות המלחמה וחנכו אותם בקייטנה.

"אישית חוויתי חוויה מדהימה מכל הבחינות", מתמוגג אלירן זרד, 25, סטודנט באוניברסיטת בן-גוריון שהדריך ילדי בית-ספר יסודי בקייטנה. "נפלא היה לראות כל-כך הרבה אנשים שעוזבים הכל ובאים לשבוע שלם כדי לתרום את חלקם לבניית המדינה - מה שלא ממש מקובל בדור שלנו. הפעילות בקייטנה היתה אדירה והשמחה על פני הילדים שווה הכל. למדתי שיש הרבה אנשים טובים בארץ, בניגוד לדימוי המקובל של הסטודנטים, ואני כבר מחכה לסיבוב הבא".  

מסיידים, מנקים, שותלים ומשפכטלים

מה שזרד מכנה "הדימוי המקובל של הסטודנטים", כך נדמה, מעסיק מאוד את משתתפי הפרויקט. מאשימים אותם שהם אדישים, טופלים עליהם עיסוק קדחתני בעצמם בלבד, מקטרגים שדווקא למי שאמורים להצעיד את ישראל קדימה בעשורים הממשמשים לא אכפת ממנה כלל. והנה, מאות סטונדטים דווקא נענו בזריזות לפנייה להעפיל צפונה לשבוע התנדבות מרוכז - מי ליום אחד, מי לכמה ימים - לנו באוהלים שהוקמו בבריכה העירונית של קרית-שמונה, עדרו, ניכשו, צבעו, ניקו, הדריכו, שתלו, שפיכטלו, סיידו, לימדו ובעיקר חלקו תחושת משמעות.

"הפרויקט הוא ההוכחה לכך שהסטודנטים בישראל יכולים לעשות שינוי", אומר היוזם אבנר וורנר, 27, סטודנט למשפטים באוניברסיטה העברית. "המלחמה תפסה אותנו לקראת סיום שנת הלימודים, רבים מאיתנו גויסו לצבא ואחרים נשארו

להתמודד עם המבחנים ושאר המטלות הסטודנטיאליות. אחרי שהיא הסתיימה היה לנו חשוב להירתם לפעילות התנדבותית רחבה ומרוכזת למען התושבים. וזה מה שעשינו".

הלהט של וורנר, שבאחד הימים שאחרי המלחמה הגיע למשרדי עמותת "רוח טובה" וביקש להיעזר בה לגיוס הסטודנטים בשנית, הפעם לטובת אנשי הצפון, הוא שחולל את הפרויקט. אנשי העמותה נענו לבקשה, ואירחו במשך חודש שלם את וורנר וחבריו שעסקו בתכנון משימות ההתנדבות, בציוות המשתתפים וביצירת קשר עם אנשי שטח ביישובי הצפון. בהמשך גם נמצא מימון ליוזמה המתהווה, שתרמו קבוצת אריסון (בנק הפועלים והקרן המשפחתית על-שם תד אריסון) ו"הסוכנות היהודית".

"ההשתתפות בפרויקט פתחה לי את העיניים", מכריזה יטבת בר-אל, 27, סטודנטית באוניברסיטה העברית. "לא כל הסטודנטים אדישים וחלק גדול מהתוצאה הסופית הוא תוצר של העבודה המשותפת, של אווירת הביחד". "באתי לתת מעצמי וקיבלתי הרבה יותר", מוסיפה נעמה אלישר, 22 סטודנטית בטכניון. "באופן אישי חשבתי שיש מעט מדי אנשים שרוצים לתת, ובפרויקט גיליתי שיש הרבה יותר אנשים שמאמינים שניתן לעשות שינוי". ואילו אופיר יחזקאלי, 27, סטודנט במרכז הבינתחומי ומי שריכז את שיקום המקלטים מסכם: "כמו במילות השיר 'פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש כי הוא עם', חשוב שאנשים יבינו שלפעמים נדרש רק אדם אחד עם רעיון טוב כדי לסחוף אחריו מאות אנשים נוספים".