האם מדיניות חדשה תביא לייבוש הביצות בארה"ב?

ב- 21 בפברואר 2006, ביומו הראשון כשופט עליון, התיישב סמואל אליטו באחד מתשעת הכיסאות גבוהי המשענת של בית המשפט העליון של ארה"ב, כדי לשמוע את הטיעונים שהועלו בתיקים רפאנוס נגד ארצות הברית וקראבלס נגד חיל ההנדסה של צבא ארה"ב. אף כי שני התיקים האלה לא זכו לפרסום רב, סביר להניח כי לתוצאותיהם תהיה השפעה גדולה מאוד.

בתיקים שנכרכו זה בזה מתבקשים השופטים (ובייחוד אליטו, שסומן כקול צף) לקבוע אם מותר לסוכנויות הממשל לקבוע את גורלן של האדמות ספוגות המים המשמשות גבול בין אדמות יבשות, שמותר לפתח אותן, לבין ביצות המוגנות בחוקה. פסיקה לזכות העותרים עלולה להעמיד את רוב בתי הגידול המימיים של ארה"ב בסכנה.

"המתח נובע מכך שההגנה על המגוון הביולוגי מצטיירת כרגולציה על נכסים פרטיים," מסכמת מרגרט סטרנד, עורכת דין מוושינגטון המתמחה בנושא הביצות. הדבר שם על כפות המאזניים שני כללים אמריקניים: שמירה על עקרונות הממשל הפדרלי מול הגנה על הסביבה. מקורו של המתח בחוק המים הנקיים שנקבע ב-1972 ומטיל על המשרד האמריקני לאיכות הסביבה את ההגנה על כל מקווי המים "שאפשר לשוט בהם", או כפי שהוגדר לאחר מכן כ"מים של ארה"ב", מפני הזרמה לא חוקית של שפכים.

בזמנו, ההגנה על הביצות הייתה רק נספח למאמץ הכולל להגן על המים בארה"ב, אך ההכרה בערכן האקולוגי של הביצות עודדה את בתי המשפט לשמר את כוחה הנרחב של הממשלה במשך 20 השנים הבאות. היה ביכולתם לעשות זאת מכיוון ש"כמעט כל דבר לח ודביק יכול להיחשב כמים של ארה"ב," אומר דון קאר, גם הוא עורך דין בוושינגטון.

לתמונה נכנסים ג'ון רפאנוס וג'ון קראבל, שני בעלי אדמות ממישיגן שלא זכו לקבל היתרי פיתוח, למרות שבין אדמותיהם לבין מקווה המים הקרוב ביותר מפרידים 30 קילומטרים או תעלת ניקוז, בהתאמה. במשך עשרות שנים של קרבות משפטיים עמדו העותרים בראש מסע צלב נגד הסמכות המשפטית של המשרד לאיכות הסביבה, שלפי דעתם מגיעה רחוק מדי.

באחת מהודעותיהם לתקשורת הסבירו כי השליטה הממשלתית מגיעה עד "לערוצי שיטפונות מדבריים מרוחקים, מהלך מאות קילומטרים ממקווי המים הקרובים ביותר שאפשר לשוט בהם," וזה, לדעתם, הרבה מעבר לכוונת הקונגרס שחוקק את החוק. במקום זאת, רפאנוס מנסה לגייס תומכים לצמצום תחום השיפוט הפדרלי ולהגבילו למים "שבאמת אפשר לשוט בהם" (כלומר, תעלות מסחריות) ולביצות הסמוכות אליהם. אך פרשנות כזו עלולה להותיר 90% משטחי הביצות המוגנות על פי חוק כשלל ליזמים, כך טוען ריצ'ארד לזרוס, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת ג'ורג'טאון.

אין זה סביר כי מדינות ארה"ב עצמן יספקו תחליף לאכיפה הפדרלית משום שרק למחצית מהן תכניות לשימור ביצות, כך מסביר ג'ון קוסלר, נשיא איגוד מפקחי הביצות במדינות. וכמו כן, "לחצים מקומיים לפיתוח הקרקע" מונעים קביעת תקנות מקומיות מחמירות, אומרת סטרנד. ניסיונו של קראבל הוא דוגמה מוצלחת: בעוד מדינת מישיגן אישרה את בקשתו לבניית יחידות דיור על אדמת המריבה, הפעיל הממשל הפדרלי את סמכותו וסירב למתן האישור.

אגנים בסכנת זיהום

הסתמכות על חוקי המדינות עלולה לגרום לבעיות גדולות אף יותר כשמדובר בזיהום במורד הזרם: הזרמת שפכים בגבול בין שתי מדינות שהתקנות שלהן שונות עלולה להמיט אסון על אגן ההיקוות כולו. "כל שעל (המזהמים) לעשות הוא (להשליך את הפסולת) רחוק למדי במעלה הזרם," הסביר השופט דייוויד סאוטר במהלך שמיעת הטיעונים שבעל-פה, "הזיהום יגיע בסוף למקווי מים שאפשר לשוט בהם."

אבל העותרים טוענים כי אדמותיהם פשוט מנותקות מכדי שיוכלו לגרום נזק כלשהו. כמו כן, תקדים בנושא נקבע בפסיקת בית המשפט העליון מ-2001, הקובעת כי ביצות "מבודדות מבחינה הידרולוגית" שייכות לתחום השיפוט של המדינה. גם תומכי השליטה הפדרלית, כמו רוברט פירס, שכיהן בעבר בחיל ההנדסה האמריקני והיה אחראי על אכיפת חוקי המשרד לאיכות הסביבה, סבורים כי לעתים קרובות הסירוב הממשלתי למתן אישורים אינו משיג את המטרה. לדברי פירס, ייתכן כי המדינות יוכלו למלא את החסר, אך הנצחת תכניות הממשלה היא "אובדן כלכלי עצום" ו"בזבוז" כספים שאותם היה אפשר לנצל למטרות אחרות.

אך לנוכח ההידרדרות המתמדת במצבן של הביצות הטבעיות, ייתכן כי כדאי לשלם את המחיר שגובה האי יעילות הממשלתית. "אי אפשר להגן על שלמותה הביולוגית של ארה"ב בלי להגן על מקווי המים האלה," מציינת סנדרה פוסטל, מנהלת פרויקט מדיניות המים העולמית. ואולי די להיזכר בהוריקן קתרינה, שכוחה התגבר באזור שבו ביצות הגנו בעבר על מערכת הסכרים, כדי לאמוד את העלויות לחברה.

אף על פי כן, מבקרי השיטה הפדרלית דבקים בתיק רפאנוס כהזדמנות להפחית את הכוח הפוליטי של הבירה וושינגטון. "התיק הזה אינו עוסק בשאלת אובדן הביצות או שימורן," אומר פירס, שכבר הסכים לטענה כי קיצוץ בסמכויות הממשל עלול לגרום לנזק סביבתי. "המטרה כאן היא להחזיר את הממשל הפדרלי למקום הקבוע לו מכוח החוקה. לדעתי זה יותר חשוב"/