שתף קטע נבחר

מלבנים את הדמיון: בעקבות כלי לחימה

אגדות עשויות מברזל מלובן. לא מאמינים? לכו לבקר נפח חרבות סמוראיות במושב צרופה, לצפות באוסף כלי נשק של פיראטים במוזיאון הימי ובכלי הלחימה של נפוליאון בנחשולים. לא רק ב"קיל ביל"

"אתה חושב שאמא שלך תכעס?" שאלתי את אחייני בן השבע. הוא הוריד את החרב שנתתי לו, ובפרצוף רציני השיב: "אני מקווה שלא". בתום ארוחת החג של ראש השנה, שלפתי מהמחסן את אוסף כלי הנשק שלי והעברתי אותו לאחייניי, שני זאטוטים שהארי פוטר פועם בעורקיהם.

 

 

כמו כל ילד "מבוכים ודרקונים", הבנתי בגיל מוקדם שעם כל הכבוד לדפי הספרים, מלאי עלילות הגבורה והכשפים, החומר ממנו באמת עשויות האגדות הוא ברזל, ברזל מלובן. חרבות, סכינים, גרזנים ואקדחים עיטרו את קירות ילדותי. השנה, בשמחה העברתי את המורשת המחודדת לדור הבא.

 

על דרך המקרה, הדרך הטובה ביותר לנוע בשבילי החיים, מספר ימים לאחר מכן, גונבה לאוזני השמועה אודות רודי צירלין, חרש חרבות. רודי מכין חרבות וסכינים כאן אצלנו, בישראל, במושב צרופה.

 

בין כותלי הנפחיה מרגישים כאילו חזרנו לזמנים הקסומים של האבירים, הנסיכות והמכשפים. האפלה, הלהבה וריח העשן רק מלבים את הדמיון. ורודי, מה לו ולאגדות? הוא פשוט מייצר חרבות וסכינים בהזמנות מיוחדות.

 

"אתה מצליח להתפרנס מזה?" שאלתי, אצבעותי מלטפות בתאווה סכין מדהימה בעיצובה. "בקושי", גיחך הנפח, "אבל זה מה שאני אוהב לעשות".

 

 

צלבנים, פיראטים וגברים אמיתיים

אחרי ביקור בנפחיה, חובה להמשיך בסיור האגדות, לנדוד בין תערוכות הנשק השונות בארץ ולראות את המוצר המוגמר. אפשר להתחיל בקיבוץ נחשולים, מרחק של כמה דקות נסיעה ממושב צרופה, למוזיאון "המזגגה" השוכן במבנה אבן ציורי ליד שפת הים (סמוך לחוף טנטורה). במוזיאון אפשר למצוא בין היתר מקבץ נאה של כלי נשק שנמשו מהים. "יש לנו אבני בליסטראות מלפני 2,300 שנה, אבני קלע מלפני 2,400-2,300 שנה, ראשי חיצים מלפני 2,500 שנה, תותחים של נפוליון וחרבות של צלבנים", מבטיחים במוזיאון.

 

 

עוד נסיעה קצרה, ומגיעים למוזיאון הימי בחיפה המגיש תערוכת פיראטים מרהיבה מלאה בכלי נשק. "אפשר למצוא אצלנו סוגים רבים של נשק קל שהתחבבו על יורדי הים, ולכן גם על הפיראטים", מספר לי אייל, ממדריכי המוזיאון. בתערוכה תמצאו מגוון עצום של נשקים, בעיקר מהמאות ה-17 עד ה-19. פטישים, סכינים, חרבות, צלצלים, פגיונות ואלות. נשקים קרים, חמים ומאולתרים, גאוות הפיראטים לדורותיהם.

 

 

ואם כבר אנו בנסיעה בעקבות אגדות, כדאי להצפין עד לתרשיחא, שם תמצאו חרשי סכינים בשוק העתיק, או להדרים מעט לעיר הקודש והקרבות, ירושלים, ושם תמצאו אולם לתצוגת כלי נשק איסלמים בתוך תצוגת הקבע שבמוזיאון לאומנות האיסלאם. במוזיאון תמצאו תצוגה של נשק המגיע אלינו מהמאות ה-16 עד לסופה של המאה ה-19 וכוללת: קסדות, פגיונות, חרבות, נשקים מעוטרים באבני חן, כסף ושנהב, מגיני חזה, מגיני זרוע מקושטים ועוד. "בעבר, הנשק היה התכשיט של הגבר", סיפר לנו חליל מהמוזיאון, "הגברים התפארו והתהדרו בהם".

 

 

אז אם יצא לכם לעצום עיניים, לשמוע צליל של חרב הפוגעת בחרב, ולהריח את הניחוח המיוחד של הזיעה המעורבבת בדם, זו ששטפה את זירות הקרב הקדומות, אתם חייבים לבקר בנפחייה בצרופה ובתערוכות הנשק. אולי אפילו תוכלו לרכוש מרודי תכשיט מעוטר, עבודת יד למהדרין. היום גם לבנות מותר.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמית מגל
מוזיאון המזגגה. כלי נשק מהים
צילום: עמית מגל
המוזיאון הימי. גאוות הפיראטים
מוזיאון האיסלאם. תכשיטי נשים דווקא
צילום: מוזיאון האיסלם בירושלים
צילום: אחווה
משחק תפקידים. כך זה התחיל
צילום: אחווה
מומלצים