קאיה מג'נטיס - בשם הסולר

אין ספור כתבות והרי מילים קראתם אצלנו, ובכל מקום אחר העוסק ברכב, על מהפיכת הדיזל העולמית בשנים האחרונות. בניגוד למצב ששרר אצלנו עד לפני זמן לא רב, בו מחיר מאד נמוך (ולא ריאלי) הפך את הנוזל השמנוני לאטרקטיבי כל-כך, בעולם התייחסו בעיקר לחיסכון בדלק ונוחות תפעול. ההבדלים בינינו לאירופה מבחינה זו, היו גדולים עוד יותר. שם תופס שוק רכבי הדיזל נתח גדל והולך בשוק הרכב הפרטי-משפחתי, אצלנו נותר חלקו זניח.

ולכך יש סיבה עיקרית - תיבת הילוכים. במרבית המותגים משודך הדיזל לתיבה ידנית ולא פופולארית אצלנו, וכאשר יש גרסה אוטומטית, היא בדרך כלל יקרה יחסית. אצלנו, "יקרה" משגר אותה החוצה מקבוצת חישוב שווי ערך רכב הרלוונטית, נטרול מציי רכב חשובים ו... סוף הסיפור.

קאיה מג'נטיס (צילומים: רועי צוקרמן)

אבל אולי יש פתרון, כמו שמעוניינת קאיה להציג. היצרנית הקוריאנית שעושה חיל בכל העולם, אינה מצליחה להמריא בארץ. מחירים בעייתיים, נחיתה מאוחרת של דגמים, תזמון כולל לא מוצלח וקרב קשה במיוחד מול חברת האם יונדאי. עד היום, הניסיונות להשתחרר מהבעיות לא צלח. עם המג'נטיס, אפרופו דיזל, היא עשויה להפתיע ולהצליח.

בזכות יתרון - המשפחתית הגדולה של קאיה מציעה גרסת דיזל-אוטומטי מעניינת שמשרתת בחברות מוניות, ומצליחה לשמור עליה בתוך גבולות קבוצה 4 לחישוב שווי ערך. אז איך היא על הכביש? 

המשפחה

המשפחתית הגדולה של קאיה ממוצבת למעשה מול הסונטה של החברה האם, והגיעה בעבר מדי פעם (בדורות קודמים) ארצה. אלא שהפעם העסק שונה. בסיס הגלגלים שלה מעט קצר מזה של יונדאי, מפסק הסרנים גדול יותר, מערך מתלים שונה והכי חשוב: בעוד הסונטה "נתקעה" כאן בגרסאות יקרות ופחות רלוונטיות (2.2 ו-3.0 ליטר), וחסרה את החשובות, קאיה מביאה עמה גרסאות "מקומיות".

המג'נטיס נראית אנונימית למדי על הכביש, עם שפע של השפעות משלל דגמים אחרים, החל בהונדה אקורד אמריקנית, כלה בפורד מונדיאו. ואם המראה הזה - שמכוון לארה"ב - אינו נרשם בצד הזכות, הרושם הגדול שהיא מותירה בהחלט חיובי עבור הקהל המקומי.

גם בתא הנוסעים לא נרשמות הפתעות. אין חדשנות, אין מקוריות, אבל יש איכות גבוהה ממה שאי פעם הכרתם בקאיה. אתם פשוט צריכים לקפוץ לסוכנות הקרובה למקום מגוריכם, כדי לחזות בקפיצת המדרגה האדירה שביצעו הקוריאנים מבחינה זו. הפלסטיק נעים, הנדסת האנוש ברורה, וגם אם רמת האבזור אינה עשירה (לא חישוקים קלים, לא בקרת אקלים), יש פרטים קטנים שנותנים הרגשה מושקעת, כמו תאורת מראות איפור נאה, או תמיכת בולם זעזועים למכסה המנוע, או שש כריות אוויר תקניות.

המחוונים, עם תצוגה קריסטלית בתחתית, מנסים ליצור מראה מודרני עם גוונים כחלחלים במרכז. זה נחמד, אבל סובל מסביבת מתגים מיושנים למראה. ציון לשבח ליבואן מגיע על התאמה נאה של מערכת שמע מקומית, שנראית כמעט כמו "מקורית".

לגימות בין לאומיות

יחסי ההעברה של תיבת ההילוכים אמנם ארוכים יחסית, אבל שפע המומנט מאפשר לנטרל בעיות זמינות-כוח שעלולות לצוץ. למעשה, היכולת טובה מכפי שרומז דף הנתונים - 11.7 שניות ל-100 קמ"ש, 200 קמ"ש מרביים. היא מפתיעה לטובה בכבישים הרריים ומצטיינת בתחושת רוגע. התיבה אינה חדה או זריזה במיוחד, וגם בתפעול ידני מעלה עצמאית הילוך (אך לא מורידה), אבל היא משלבת פעולה רכה ונינוחה.

צריכת הדלק, נקודה חשובה במיוחד, אינה מאכזבת. תנאי מבחן מאומצים הביאו לתוצאה של 10.7 ק"מ לליטר, ונהיגה יומיומית תביא אותה לאיזור ה-13 ק"מ לליטר לכל הפחות.

נימוסים קוריאנים

הפער הגדול בין המג'נטיס למיטב האירופי, באופן היסטורי, בולט בעיקר כאשר עוסקים בהתנהגות. האם המצב שונה כאן? התשובה היא לא. המג'נטיס מרגישה קלילה אמנם, מדויקת אפילו מהסונטה ובוודאי ממרבית הקוריאניות, אבל מול תוצרת אירופה-יפן התחושה מעט כבדה מדי, "אמריקנית" יחסית, עם כיול מתלים רך מדי וריסון תנודות מרכב לא מספק. לא מדובר כאן בדרישות ליכולת ספורטיבית חלילה, אלא דווקא כאלה המתייחסות לתחום הנוחות ונינוחות הנהיגה עם נוסעים.

לא רק שכבישים גליים מוציאים אותה משיווי משקל מוקדם מדי, הגה הכוח קל שלא לצורך וחסר תקשורת. מערכת הבלמים לא מרשימה אף היא. פעולתה סבירה מרבית הזמן, אך תחת עומס מתמשך היא מאבדת יכולת באופן מדאיג. אגב, עם כל כך הרבה מומנט לגלגלים הקדמיים, בקרת היציבות צריכה להיות סטנדרטית ולא רק אופציה בתשלום.

הסולר שעל הקיר

במחיר של 159,000 שקל חודרת קאיה לשוק הפרטי עם יתרון גדול שהיא חייבת לנצל: סוף סוף יש לה קלפים טובים בשוק שלנו, סוף סוף יש לה יתרון על יונדאי. סוף סוף יש למותג הקוריאני קלף מעניין במשחק המקומי. עכשיו נותר רק לראות כיצד יגיב הציבור לשינוי.