"בבקשה בלי פרוג-רוק!"
בגיל 68, דיוויד אלן הוא עדיין אחת מהדמויות הפעילות ביותר בסצנה הפרוגרסיבית שהחלה בשנות השישים, ועכשיו הוא מגיע לישראל. "התחלתי להתעייף מרוק מפרוגרסיבי"
שלושת המוזיקאים פעילים תחת ההרכב "Brianville 3". ההרכב הוקם על ידי אלן ב-99' וכלל את המתופף פיפ פייל, שהלך לעולמו לפני כחודשיים, ואת המפיק והקלידן מארק קריימר. כעת אלן, הופר וקאטלר הם אלה שמרכיבים את ההרכב. "את יו הופר אני מכיר כבר המון שנים", אומר אלן ל-ynet, "והעובדה הזו נותנת לנו להיות מאוד חופשיים. יש לנו הרבה חופש על הבמה ובהופעה לא ממש נהיה מוכנים לשירים שאנחנו הולכים לנגן, פשוט ננסה לקרוא את הקהל ואז הבחירות ייעשו".
אפשר לומר שעברתם שינויים מהותיים במהלך השנים יחד.
"העולם כולו השתנה. כולנו התבגרנו, ממש כמו עצים. אנחנו שטים על הנהר למקומות חדשים ומסתגלים לתקופות זמן חדשות ולהשפעות שמכות בנו".
לפעמים בא לך לחזור 40 שנה אחורה?
"לא, לא ממש הייתי רוצה לשנות משהו בהווה. הטלת ספק בעצמך וביצירה שלך היא סתם בזבוז אנרגיה וזה יכול מאוד להפריע. לפעמים גם הדברים שאנשים אומרים עלייך יכולים להטיל בך ספק, לכן חשוב שתהיה לך סוג של הסחה כדי להתגבר על כך".
מה בעצם גורם לך להמשיך עוד ועוד?
"המוזיקה בעצמה. היא הדבר היחידי שמעניין אותנו, היא מקור התשוקה שלנו. בה אני מבלה שעות על גבי שעות בכל יום וחושב רק עליה. המוזיקה היא משהו שמתחיל בשלב מאוד מוקדם ולא מפסיקה להתפתח. זה כמו כל עיסוק אחר, לדוגמה, על מנת להיות שחקן כדורגל טוב, אתה צריך להתחיל לשחק בגיל מאוד מוקדם".
למרות ששחקני כדורגל מצליחים פורשים היום באמצע שנות השלושים.
"נכון וזמרים קלאסיים צריכים לפרוש בשנות החמישים לחייהם. כך שלכל תחום יש את העליות והירידות שלו. אבל מבחינתי תמיד הכי חשוב זה להמשיך ליצור".
בנוסף ליצירה אתה ממשיך לצרוך מוזיקה פופולרית?
"אני לא מקשיב להרבה מוזיקת פופ בימינו. פשוט נמאס לי מהאלמנטים של הבלוז אותם שומעים בכל מקום", הוא אומר ומדגים כמה תווים מגרונו, "האלמנטים כולם הצטמצמו וזה קצת משעמם אותי. ברגע שאני שומע מוזיקה פופולרית בלי הקטעים האלה, היא מייד פותחת לי את האוזניים. בזמן האחרון אני מקשיב הרבה למלחינים אמריקאים מתחילת המאה ה-19 והעשרים. במיוחד אלה מקליפורניה, היו שם כמה מלחינים משוגעים.יש מלחין משוגע ותיק בשם ג'ורג' אנתיל. לעתים קרובות הוא החזיק אקדח טעון על הפסנתר כשהוא ניגן בתזמורת, כי אנשים תמיד ניסו להרוג אותו. אני מעריץ את הבחור, הייתה לו תשוקה מדהימה למוזיקה מודרנית".
אתה עדיין מאזין לרוק פרוגרסיבי?
"לא ממש, התחלתי להתעייף ממנו. התעייפתי מהשפה המוזיקלית שבה השתמשו באותה תקופה. לפעמים זה היה מגיע לרמות של כאב", הוא צוחק, "הייתי אומר: 'בבקשה בלי פרוג-רוק, בבקשה!'. אחרי זה הייתי קורא בכל מקום ש'Gong' היא להקת פרוגרסיב רוק. זה נורא מצחיק".
היא לא?
"יש קושי רב להצמיד את הסגנון המתאים ללהקה".
אפרופו "Gong", אם במקרה יוצא לכם להיות באמסטרדם בחודש הבא, בתחילת נובמבר, הלהקה הוותיקה תגיע לשם ותערוך כנס ומופע בו ישתתפו כל החברים בלהקה לדורותיה. "זה הולך להיות הכנס הגדול ביותר של הלהקה", אומר אלן, "כל מי שעבד עם הלהקה וגם הרכבים צדדיים ומשותפים ישתפו פעולה. זה פשוט הולך להיות מפגש של מוזיקאים. בסופו של דבר אנחנו קהילה של מוזיקאים שניזונים אחד מהשני במשך כל כך הרבה שנים ואיכשהו הצלחנו שהכל יעבוד, בלי פשרות בכלל. בלי לעבוד בעבודות אחרות ולהרוויח מספיק כסף כדי לדאוג לעצמך ולסביבה שלך. זו הרגשה נפלאה ובמבט אחורה, זו הייתה אחת התקופות המאושרות ביותר בחיי".
