האם להפסיק לרדוף משתמשי מריחואנה?

"שמעתי שרוב הפוליטיקאים באיטליה משתמשים בסמים קלים. ומה קרה? הפרלמנט האיטלקי נפל? או שהוא מעופף מידי? והתשובה היא ממש לא. רוב האמריקנים, האירופים והקנדים מעשנים, האם החברה שלהם מעופפת ולא מתפקדת? ממש לא". כך אומר היום (ב') ל-ynet, פרופ' נחמן בן-יהודה מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, בעקבות קריאת הסנגוריה הציבורית להפסיק לרדוף את משתמשי המריחואנה ולהחריף את המאבק בסוחרי הסמים.

בן-יהודה ציין כי לפני שנת 1910 שימוש בסמים קלים היה חוקי בעולם. "הגיע הזמן לשנות בארץ את החשיבה ולצאת מהפרימיטיביות. מעבר לזה לכל הפליליזציה הזאת יש מספר השלכות: קודם כל הדבר מעסיק את הסנגוריה, המשטרה, בתי המשפט ועובדים סוציאלים. המשאבים האלה יקרים מאוד. ובכלל מה הנזק? לא יותר מידי, אז אדם מעשן, זה לא אומר שאחר כך הוא יאנוס, ירצח וישדוד. אין קשר בין תרבות הפנאי הזאת לבין אותם מעשים".

על החשש שמי שמתחיל לעשן סמים קלים יעבור במהלך הזמן להשתמש בסמים קשים, מגיב פרופ' בן-יהודה: "אם נלך עכשיו למרכז גמילה נגלה שהדברים לא נכונים. הקשר הוא לא ישיר, יכול להיות שחלק מהאנשים השתמשו בעברם בחשיש, אבל לא כל מי שעישן חשיש עבר להשתמש גם בהירואין. על המשקל הזה אפשר לטעון שמי ששתה כוס חלב בילדותו, התחיל לעשן חשיש. זה לא קשור, זה קשור לבקרה עצמית שלאנשים יש על עצמם, שהם לא מצליחים לשלוט על ההתנהגויות שלהם".

ומה הוא הפתרון לנגע הסמים בישראל? "אם נסתכל בנתונים של הרשות למלחמה בסמים נגלה שמידי שנה יותר ויותר אנשים משתמשים בסמים", אמר פרופ' בן-יהודה, "אז כנראה שהפיתרון של הענישה הוא לא הפיתרון הנכון. טיפול במשתמשים בסמים דורש טיפול ארוך יותר והפוליטיקאים לא אוהבים תהליכים ארוכים, כי הקדנציה שלהם קצרה. הפיתרון הוא במתן טיפול פסיכולוגי ושיכנוע לא להשתמש בסמים. הרי זה מופרך, להכניס אדם לכלא, להפגיש אותו עם טיפוסים קשים שרצחו, אנסו או שדדו".

אבל ברשות למלחמה בסמים חושבים אחרת. "התנהלות לא מקצועית ובורות עלולים להוביל בני נוער להשתמש בסמים", מאשים מנכ"ל הרשות למלחמה בסמים, חיים מסינג, את הסניגוריה הציבורית. "אסור שאנשים בתפקידי מפתח במגזר הציבורי יכתבו חוות דעת או ניירות עמדה מבלי לקבל תמונת מצב ונתונים מהגורם המקצועי".

מסינג פנה לשר המשפטים, מאיר שטרית, ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולפרקליט המדינה, ערן שנדר, לנקוט בצעדים מיידים לקביעת נוהל המחייב התייעצות עם הגורם המקצועי ולפרסם ברבים את עמדת המשרד באופן הברור ביותר.