שתף קטע נבחר

השיבו לעצמכם את הסמכות ההורית!

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, קורא להורים להשיב לעצמם את הסמכות ההורית, לא בדרך של עריצות, אלא בדרך של מנהיגות. זה אולי נשמע קצת כמו דיקטטורה, אבל אחרת ממש בקרוב הילדים עלולים להפוך להיות המנהלים שלכם. אם זה לא כבר קרה...

 

ברגעים הטובים עם הילדים, כשהם משחקים זה עם זה בנעימות, אומרים משהו חכם במיוחד או סתם מתגלגלים מצחוק אגב קריאת סיפור לפני השינה, אנחנו טופחים לעצמנו על השכם וחשים, ולו לרגע, שעשינו עבודה טובה. ברגעים המתסכלים, כשהם חוטפים צעצוע מחבר שבא לבקר, רוקעים ברגליהם בזעם בתגובה לכישלון במשחק הדוקים או במבחן או עונים בפעם האלף "לא בא לי‭,"‬ אנחנו שואלים את עצמנו: איפה טעינו?

 

ההורות, תפקיד מורכב מאוד, תובעני ומתגמל כאחד, בנויה משילוב של "הצלחות" ו"טעויות‭."‬ פעם בכמה שנים צץ מודל הורות חדש שמנסה, ולעיתים מצליח, להיות מורה נבוכים. הדימויים החברתיים להורות "רצויה‭,"‬ מסביר הפסיכולוג חיים עמית בספרו החדש "הורים כמנהיגים" (הוצאת "מודן‭,("‬ משתנים בהתאם לצרכי התקופה והתהליכים המתרחשים בחברה. אם בעבר היו עריצים (בעיקר האבות) ומלאכים (בעיקר האימהות) ואחר כך, בהשראת הפסיכולוגיה של פרויד, סוג של מדענים (ובעקבות זאת הפכנו להורים מתירנים‭,(‬ מציע היום עמית דימוי חדש — ההורה כמנהיג. לא מפקד, הוא מדגיש, אלא מנהיג - דימוי המאזן בין גישה סמכותית מדי לגישה רכה מדי.

 

"מצד אחד‭,"‬ כותב עמית, "המשפחה היא ארגון הזקוק למנהיגות ככל הארגונים האחרים. אם הורים לא ינהיגו את משפחתם, יעשו זאת ילדיהם במקומם. על ההורים להבין שמשפחה אינה דמוקרטיה אמיתית. הילדים אינם בוחרים את הוריהם וזכותם וחובתם של ההורים לקבוע חוקים וגבולות. חשוב שההורים יקשיבו לילדיהם, ילמדו את צרכיהם ויבינו את מצוקותיהם, בלי לוותר על ראייתם המערכתית את צרכי המשפחה כולה. עם זאת, הורים אינם צריכים לנהל את משפחתם כדיקטטורה, שכן המחיר שכל בני המשפחה ישלמו על כך יהיה כבד ביותר. הורים יכולים וצריכים להנהיג את משפחותיהם בדרכים חכמות, מאוזנות ומתחשבות. חשוב שהורים יבינו, שכדי לדעת לאן להנהיג את משפחתם, עליהם להקשיב רוב קשב לא רק לעצמם, אלא גם, ואולי בעיקר, לילדיהם. חשוב שהורים יזכרו שכדי לדעת כיצד להנהיג בהצלחה את משפחתם, ילדיהם צריכים לסמוך עליהם ולהאמין בהם‭."‬

 

מעמד ההורה

הכל מתחיל מהניסיון להחזיר להורים את תפקידם ומעמדם כמבוגרים אחראים וקובעים במשפחה. הילדים, מגיל צעיר מאוד, תוהים ומעלים סימני שאלה אפילו בדבר ביצוע התנהגויות פשוטות ושכיחות, כצחצוח שיניים או פינוי כלי האוכל מהשולחן. ההורים, קצרי נשימה במירוץ החיים האינסופי, מוצאים עצמם לא פעם חסרי אונים וכושלים נוכח ההתנגדויות הנחרצות של ילדיהם.

 

"ילדים בכל גיל זקוקים להורה בטוח בעצמו‭,"‬ מסביר עמית. "הורה חלש, שאינו מצליח לקיים את סמכותו, מחליש את ילדיו. כיוון שילדים אינם מסוגלים כיום לשמוע 'לא', להמתין למשהו שהם רוצים או להפסיק לעסוק במשהו שהם אוהבים, נחלשת יכולתם לדחות סיפוקים. הורים הנכנעים לילדיהם מחזקים את נטיותיהם התוקפניות הטבעיות, העלולות להתפתח בעתיד אף לאלימות. החוזק הנפשי של ילדים מתפתח דרך התמודדויות עם קשיים ולא בוויתור על התמודדות. גם כשילדים כועסים על הוריהם ה׳לא נחמדים׳, ה׳לא טובים׳, שדורשים מהם דרישות לא נעימות, הם יודעים כעבור זמן להעריך את ההורים ואף להודות להם‭."‬

 

אם בעבר, במשפחה המסורתית, הכוח רוכז כולו בידי ההורים, עד כדי סמכות מוגזמת שהתבטאה גם בהכאת הילדים, היום נותרו ההורים, לדעת עמית, עם מעט מדי סמכויות. הם שואפים להיות ביחסי חברות עם ילדיהם ואינם מודעים לכך שקרבת היתר מונעת מהם, בשם החברות, לגלות פנים תקיפות וסמכותיות יותר כלפי הילדים - להציב גבולות, להעניש לפעמים, לדרוש ולומר "לא" כשצריך.

 

חשיבה אסטרטגית

הורות היא עבודה והיא צריכה להתחיל בחשיבה אסטרטגית, כלומר, במאמץ שיטתי ועקבי לקביעת מטרות ויעדים למשפחה, תוך הסתכלות על העתיד. לעיתים זה קורה באופן ספונטני, למשל, כשמחליטים איפה יישן התינוק הרך בחודשים שלאחר לידתו, האם לאפשר לילדה לראות טלנובלה אווילית או האם לקנות לילד ספרים כדי להרגילו לקריאה. במקרים אחרים, חשיבה כזאת מתרחשת בשיחות רציניות בין ההורים על הדברים שחשובים להם במשפחה, בעזרת האזנה להרצאות בנושאי הורות או בהתייעצות עם אנשי מקצוע. החשיבה האסטרטגית חיונית בעיקר בארבעה מצבים: בתחילת הדרך - לפני לידת הילד או בסמוך לה, במצבי שינוי ומעבר, כהערכת מצב תקופתית או כאמצעי לפתרון בעיות.

 

עמית מציע לעצור מדי פעם ולחשוב לאן הולכים כמשפחה, להגדיר את הערכים המרכזיים במשפחה ואת המטרות העיקריות שלכם ושל הילדים, לקחת זמן לחשיבה, לבנות חזון משפחתי ובעיקר לזכור כל הזמן לאן הולכים. רק כך יהיה קל יחסית להגיע לשם.

 

אלמנט חשוב נוסף בביסוס המנהיגות ההורית הוא הדוגמה האישית - החל מכיבוי הטלוויזיה בסופה של תוכנית שרצינו לצפות בה, במקום להמשיך ולבהות, ועד שיתוף הילדים במחשבותיהם ובתחושותיהם של ההורים. זה לא פשוט. גם אנחנו לא מושלמים, גם אנחנו מוותרים לעצמנו פעמים רבות, גם אנחנו חסרי סבלנות לעתים וגם אנחנו מתקשים לראות את עצמנו, אבל כדאי לנסות.

 

למשל, במקום לשאול כשנכנסים הביתה "איך היה‭,"?‬ "מה אכלת‭,"?‬ "למה הכלים לא במדיח‭,"?‬ כדאי לתרגל שאלות כמו "איך הרגשת היום עם החברים שלך בגן?", ‬"האם למדת היום משהו מעניין בבית־הספר‭,"?‬ "איך הסתדרת היום עם ארוחת הצהריים‭."?‬

 

הצבת גבולות

הצבת גבולות היא, כצפוי, עניין מרכזי במנהיגות ההורית. "הצבת גבולות במשפחה מתרחשת כאשר הורים קובעים חוקים וכללים, מבהירים את המותר ואת האסור, מפקחים ומענישים בהתאם למטרותיהם החינוכיות‭,"‬ כותב עמית. הגבולות, הוא מסביר, חשובים לילדים בכל גיל, כיוון שהם מסייעים להם לארגן את עולמם הפנימי, מגינים עליהם מפני הדחפים התוקפניים, מפתחים את כושרם לדחות סיפוקים ותורמים לשכלול כישוריהם החברתיים, טיפוח עצמאותם וחיזוק תחושת השייכות שלהם. להורים חשובים הגבולות הן לצורך מילוי תפקידם והן לרווחתם האישית. למשל, הזכות ליהנות מעיסוקים אישיים או משינה רגועה באמצעות שעת השכבה סבירה של הילד.

 

הצבת גבולות יעילה תלויה במידת הנחישות המופגנת, בעקביות, בהתמקדות, בבהירות הגבולות ובענייניות. "הנהגה הורית יעילה מחייבת התמקדות בגבולות המעטים החיוניים ולא ברבים הטפלים‭,"‬ מסביר עמית. "לא הכל חשוב באותה מידה, ולא על הכל אפשר להילחם באותה עוצמה. עדיף להחליט על אילו גבולות אנחנו לא מתפשרים ולוותר על כל השאר. כשלא מוצבים בפני הילד הרבה איסורים, הוא לומד לכבד את המעט שיש".‬

 

חיזוקים חיוביים

אפשר להשתמש לפעמים גם בשכר ועונש. כדי שחיזוקים חיוביים יפעלו ביעילות, מציע עמית לשמור על כמה עקרונות:

  • החיזוקים צריכים להיות מדוייקים וספציפיים על מעשים ופעולות.
  • הם חייבים להיות מיידים.
  • יש להעניק אותם על פעולות פשוטות ולא רק על הישגים גדולים.
  • כדאי לחזק גם את המובן מאליו בהתנהגות הילד, למשל, "כמה נעים לי לראות אתכם משחקים יפה יחד‭,"‬ כשמשתרר שקט נפלא בחדר הילדים.
  • כדאי להשתמש בגורם ההפתעה.
  • אין להשתמש ברגשות בסיסיים של אהבה ותמיכה כמחזקים.

 

עונשים

כדי שעונשים יעזרו ולא יזיקו, עליהם להינתן לאחר שיקול דעת יסודי ולא כתגובה אימפולסיבית, במהלכה פורק המבוגר את זעמו. כאן ממליץ עמית להקפיד על העקרונות הבאים:

  • ליידע מראש את הילד על העונש ולהסבירו.
  • לתת עונש הגיוני ולא שרירותי.
  • עדיף להעניש על ידי מניעה ולא באמצעות חיזוק שלילי.
  • עונש יעיל בגיל הצעיר הוא "פסק זמן‭,"‬ כלומר, בידוד הילד לכמה דקות בחדרו או בחדר אחר.
  • אין לאיים בעונשים שאי אפשר לעמוד בהם.
  • יש להימנע ממתן עונש גופני — זה יעביר לילד מסר בלתי רצוי, לפיו שימוש בכוח פיזי הוא דרך לטיפול בכעסים ולפתרון בעיות.

 

תקשורת דיאלוגית

לפי עמית, חשוב מאוד לנהל "תקשורת דיאלוגית‭"‬ משמעותית עם הילדים. לעיתים היא איננה אפשרית (למשל, כשאנחנו מזרזים את הילדים לקום בבוקר) ולעיתים היא אינה רצויה וגם לא נחוצה (למשל, במצבים יומיומיים של העברת מידע, מתן הוראות וכו')‭.‬ כשיש בה צורך, רצוי שהיא תיעשה במלוא הקשב.

 

עמית ממליץ לפנות לדיאלוגים משמעותיים כאלה זמן (פיזית ורגשית)‭,‬ להתחשב בילדים בקביעת מועד השיחה, ליצור תנאי סביבה מתאימים, לשאול שאלות מדוייקות ולגלות סבלנות. לעיתים, הוא אומר, לוקח זמן להרגיל את הילדים לדרך חיים של תקשורת דיאלוגית. מרכיביה הם שלושה: הקשבה אמפתית, התבטאות אותנטית והידברות בעימות.

 

העצמת ילדים

כל אלה מתחברים, כמובן, עם הצורך בהעצמה בהורות - אימוץ התנהגות הורית המחזקת את בטחון הילד בעצמו וביכולותיו. ולא מדובר כאן על ביטויי אהבה. עמית מונה חמש דרכים בהן יכולים הורים להעצים את ילדיהם:

  • לסמוך עליהם.
  • לשתף אותם בתפקידים ובהתייעצויות.
  • לתת להם משוב חיובי על ההשקעה ועל המאמצים ולא על התוצאות ולעודד במיוחד את אלה שקשה להם, שמתאמצים ולא תמיד מצליחים.
  • למסגר מחדש, כלומר, לתת פרשנות חדשה, חיובית יותר, למצבים מזדמנים.
  • לשדר ציפיות מאתגרות, אך לא גבוהות מדי. חשיפת ילד לאתגרים תסייע לו לגלות את כישוריו ולהצליח, אולם תיסכול רב כתוצאה מלחץ מוגזם למצויינות ולהישגיות עלול להביס את הילד ולהנציח אצלו דימוי עצמי שלילי.

 

ואחרי כל זאת, מסכם עמית, מעשה המנהיגות ההורית יושלם כשההורים יצליחו לפעול בגמישות עם ילדיהם. לצורך כך, כדאי לזכור כי יש יותר מדרך פעולה אחת וכי לעיתים יש להתאים את דרכי הפעולה לנסיבות המשתנות במשפחה. לא פעם משמעות הדבר היא לעצור ופשוט לא לעשות.

 

כן, כן. "להורים קשה לעמוד מהצד‭,"‬ כותב עמית, "להכיל תסכולים וחרדות כשילדם מתקשה. הם רוצים למהר ולפתור עבורו בעיות, כדי להקל עליו ועל עצמם. לא תמיד זה ראוי. לעיתים, הפתרון הנכון הוא לא לעשות!"‭

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: סי די בנק
פעם אבות היו עריצים
צילום: סי די בנק
עטיפת הספר
"הורים כמנהיגים", מאת חיים עמית
עטיפת הספר
מומלצים