שתף קטע נבחר

הפצצה והאג'נדה

מול העיסוק האובססיבי באיש ובפוליטיקאי, עניין אחד נדחק לשוליים: מה בעצם יעשה כבוד השר האסטרטגי?

איני חושב שזו הייתה כוונתו המקורית של אולמרט. אבל הספין שייצר שבועות האחרונים הצליח מעבר למשוער. איש כבר אינו שואל מה עושה הממשלה כדי לתקן את הקלקולים הרבים מספור שנתגלעו בצבא, בשירות הציבורי ובממסד השלטוני במהלך מלחמת לבנון השנייה. איש אינו מתריס כנגד השיטה המשונה, בלשון המעטה, המזכירה היאבקות בוץ המונית, שבה כל המעורבים במחדלי אותה מלחמה חוקרים ונחקרים בעת ובעונה אחת. מה שמבטיח שרק טיפות בודדות מהמפל האדיר של מסקנות תפקודיות ואישיות, שיפיקו תחקירים אלה, יזכו לתשומת לב ראויה וייושמו.

 

במקום לעסוק בעבר המעצבן, מתמכרים כעת בחדווה הפוליטיקאים והתקשורת לתוכנית הישרדות פוליטית חדשה בהפקת משרד ראש הממשלה ובכיכובם של אולמרט, ליברמן ופרץ. את תפקידי המשנה משחקים בכישרון ובהתלהבות חברי סיעות הכנסת של הנ"ל, המייצרים דרמות וכותרות חדשות לבקרים כדי שהסדרה לא תאבד חלילה רייטינג ומומנטום. את המהות ואותנו, האזרחים המודאגים, שכחו כרגיל בבית. כמו בסדרת ההישרדות הקודמת של הממשלה הזאת, זו שזיכתה את עמיר פרץ בתפקיד שר הביטחון, איש אינו מעלה לדיון רציני את השאלה, האם יש לליברמן הכישורים והניסיון הנדרשים לשר שיעסוק באיומים האסטרטגיים. איש אינו שואל אם בכלל צריך שר כזה, ואם מינויו לא ייצר חסם ביורוקרטי נוסף לאלה הקיימים כבר בתהליכי גיבוש המענה לאיום האיראני.

 

כבר שבועיים טוחנת התקשורת עד דק את צירופו של אביגדור ליברמן לממשלה. אין ניואנס באישיותו ובדעותיו ואין השלכה פוליטית אפשרית שלא הועלו לדיון ציבורי ונבחנו מכל היבט אפשרי. רק עניין אחד נדחק לשוליים: מה בפועל יעשה כבוד השר? אילו סמכויות ותחומי אחריות יהיו לו, ועל פי מה ישפטו אותו בוחריו בלכתם לקלפי? שלא תבינו לא נכון; עיני אינה צרה בעוד פוליטיקאי שיקבל לשכה וצוות יועצים ויאייש ואת המושב האחורי בוולבו ממשלתית. זה אמנם עולה מיליונים, אבל מי סופר שקלים כשהתמורה היא יציבות שלטונית לממשלה הרוצה לתפקד?

 

רק שהממשלה הזו בינתיים אינה מראה סימני תפקוד. בינתיים היא רק שורדת. מאחר שגם אני רוצה לשרוד - קיומית, לא פוליטית - חשוב לי לדעת איך יטופלו בממשלה הזו, בתקופה הקריטית הזו, אותם "איומים אסטרטגיים", המתקבצים כחשרת עבים קודרת באופק הלאומי. לא מדובר רק באיום אטומי איראני אלא גם במירוץ חימוש גרעיני, שייפתח כנראה באזורנו אם איראן תצליח להשיג את הפצצה; באיום הטילים והרקטות הסורי; ובגל האיסלאם הקיצוני, המאיים להציף את המזרח התיכון ומסכן משטרים במדינות שכנות לנו.

 

ייתכן שכל האיומים האלה או חלקם לא יתממשו, אבל מדינת ישראל חייבת להיות מוכנה לתרחיש הגרוע ביותר. לשם כך צריך שיהיה לה מענה רב-שכבתי מגוון, שאפשר יהיה להתאימו לכל מצב. המענה הזה צריך להתבסס על מודיעין שטח ומודיעין התרעתי מדייק ובזמן אמת אודות יעדים הנמצאים הרחק מגבולותינו; על סיכול מדיני וגיוס תמיכה והגנה בזירה הבינלאומית; על מערכת התרעה ומערכת ליירוט טילי קרקע-קרקע ורקטות מכל הסוגים, כמו גם כלי טיס מכל הסוגים; על יכולות ותוכניות מבצע צבאיות ל"מכה מקדימה" ו"מכה שנייה"; על היערכות העורף לספיגה ועל יכולת של המערכת השלטונית לקבל החלטות גורליות בזמן קצר ביותר. איך בדיוק אמור השר החדש לקדם את כל אלה בסדר הקדימויות הנכון?

 

כיום מרוכזים רוב מרכיבי המענה במערכת הביטחון שעליה מופקד שר הביטחון; ראש הממשלה אחראי לנושא המודיעיני והקשרים המדיניים בדרג גבוה; ואילו שרת החוץ מטפלת בהיבטים המדיניים וההסברתיים. קשה להניח שמישהו מהשלושה מתכוון לוותר על חלק מסמכויותיו לטובת ליברמן, לכן נועד לו - במקרה הטוב - תפקיד של יועץ לממשלה ולעומד בראשה. מעין יועץ-על לביטחון לאומי שיפעיל את המועצה לביטחון לאומי.

 

האם ליברמן חסר הרקע הביטחוני והבנה מעמיקה של האזור הוא הבחירה הטובה ביותר לתפקיד החשוב הזה? האם האיש, שגישתו היא התקפית במוצהר, לא יפעיל את מנופי השפעתו הפוליטיים באופן שיגרום למדינה להזניח את האמצעים ההגנתיים והמדיניים, שעשויים להיות מועילים יותר? האם מי שיצר לעצמו תדמית של זולל ערבים לתיאבון, הוא האיש שישכנע את מצרים, ירדן, מדינות המפרץ וגם וושינגטון לשתף פעולה עם ישראל בהדיפת האיום?

 

לשבחו של ליברמן ייאמר שהוא מודע לכובד הסוגיות ומתייחס ברצינות לתפקיד שקיבל עליו. המשימה הראשונה שהציב לעצמו היא ללמוד את הנושא, ובינתיים הוא נזהר מאוד שלא לשחרר הצהרות. "עדיף לעשות ולא לדבר", הוא אומר. אבל כשיגמור ללמוד, הוא מתכוון לטפל תחילה בקביעת תהליכים מסודרים לקבלת החלטות בממשלה ובקבינט בנושא האיומים האסטרטגיים. במקביל ינסה לתאם בין הגורמים השונים העוסקים בנושא, כדי לקבוע סדר עדיפויות הן בהגדרת האיומים והן בבניית המענה. שתי מטרות ראויות, ואם אכן יתמקד בהשגתם ויצליח - נצא כולנו נשכרים. אבל פוליטיקאי הוא פוליטיקאי, והניסיון מוכיח שהכוונות הטובות והזהירות של תחילת הדרך נשכחות בהמשכה לטובת האג'נדה המקורית. וזו של ליברמן אינה מבשרת טוב.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים