בחזרה לחיבוק של הקהל
"לא היה לי מושג שזו תהיה הצלחה", אומרת קורין אלאל על האלבום "אנטארקטיקה" שהכניס אותה ללב המיינסטרים. 17 שנה לאחר יציאתו היא תבצע את כל שיריו בפסטיבל הפסנתר
רגע לפני שהיא עולה לבמה, חוזרת אלאל לנקודת ההתחלה, נזכרת בחיבוק הראשון של הקהל, באלבום הזהב שהגיע כחודש בלבד אחרי שהאלבום נחת בחנויות. "לא היה לי מושג שזו תהיה הצלחה", היא אומרת "אחרי שני תקליטים שנאבקו על חייהם על המדף, שום דבר לא היה לי ברור מאליו אבל כן, זה תקליט שהראה לי צ'יק צ'אק את שמחת החיים שלו".
האלבום, שהפיקה ועיבדה מוזיקאלית יהודית רביץ, כולל שמונה שירים בלבד ובאופן יוצא דופן לכל אחד מהם, מ"אנטארקטיקה" ו"הטבעת נפלה" ועד ל"ארץ קטנה עם שפם" ו"שיר לשירה", מקום של כבוד בפנתאון הזמר הישראלי. "אני לא יודעת להגיד למה דווקא התקליט הזה הצליח למכור. אולי בגלל שהשירים שבו הם מקבץ של סיפורי Cartoons כלומר בכולם יש דמויות מצוירות שפתאום התחילו לחיות לי בראש. אם הייתי יודעת לצייר Cartoons, הייתי עושה מהם סרט מצויר", היא מהרהרת בקול ומוסיפה, "כשאני מלחינה אני רואה ציור. שירים שאני לא רואה להם ציור אני לא יכולה להלחין".
"אנטארקטיקה", היתה נקודת מפנה בשביל אלאל לא רק במונחים של הצלחה. "זה תקליט שמחפש את המקום השמח, מחפש אהבה", היא אומרת, "ברוב השירים שבו יש אור. גם כשהם קשים כמו 'אנטארקטיקה' הם מסתכלים על הדברים בחיוך מקבל. השיר היחיד ששונה הוא 'בקרוב', זה השיר העצוב ביותר שכתבתי, שיר שמדבר עליי. כשאהוד מנור נתן לי את המילים העצובות האלה, הייתי אמורה להיות במקום אחר אבל המילים האלה הן אני. היום אני שמחה שאני כבר לא במקום הזה. יהיה מעניין לחזור אל השיר בהופעה. אגב, זה השיר היחיד שאני לא חושבת שהייתי יכולה לצייר לו קומיקס".
בלי כל הרוקנרול הזה
אין ספק שהחיבור עם יהודית רביץ השפיע משמעותית על כיווני האלבום. "צריך להתייחס למה שקדם ל'אנטארקטיקה' וזה 'מותק' ו'פירות אסורים' שהביאו סאונד אחר, אנרגיה מאוד חזקה ושירים מאוד בוטים וישירים", אומרת אלאל, "הייתי מאוד כועסת ועצבנית בתקליטים האלה וכשהתחלנו לעבוד על 'אנטארקטיקה' יהודית אמרה שצריך לתת מקום לשירים ולא להעמיס עליהם את כל הרוקנרול הזה. היא ממש דאגה ששום דבר לא יפריע להם בשביל שאפשר יהיה להלביש את השיר הכי יפה ולאפשר לו לחיות בנפרד מאתנו". כשקורין אלאל מדברת על שירים היא מייחסת להם תכונות אנושיות. "ברגע ששיר יוצא לעולם הוא כבר לא שלך", היא אומרת, "לכן הוא צריך להיות חזק בשביל לשרוד עם כל השירים האחרים שהוא פוגש בדרך. שירים בשבילי זה כמו ישויות, הרגע שבו הם נוצרים זה רגע של אור. זה מפחיד כשהאור נאבד. זה מזכיר לי שכשהייתי קטנה בטוניס היה לי סיוט חוזר שבא גנב, נעמד ליד המיטה שלי ומקרין במקרנה שלו את החלומות שלי. שגונבים לי את החלום".
העבודה המשותפת של אלאל ורביץ, שהכירו כבר בשירותן הצבאי במסגרת צוות הווי של חיל הנדסה, היתה לחלוטין לא ברורה מאליה. אלאל, שיזמה את ההצטלבות, החליטה שהגיע הזמן לשלב כוחות. רביץ לא היתה בטוחה. "זה נראה לי טבעי שנעבוד ביחד, הרגשתי שהגיע הזמן אבל עכשיו תוך חזרות על המופע התברר לי שיהודית בכלל לא ידעה אם היא רוצה לעשות את זה. לאט לאט הבאתי את כל הכלים שלי אליה הביתה – גיטרה, מכשיר הקלטה ארבעה ערוצים, גיטרה בס – הצטברו דברים ואיכשהו הבית הפך לאולפן אז התחלנו לעבוד. השאלה היתה איך חוצים את הנהר הזה ביחד ויוצאים ממנו בשלום. בסוף זה עבד".
"הבנתי שלשיר אקטואליה זה לא נכון"
אז מה היה שם בשנת 1989 שהצליח לייצר מקבץ כזה נדיר של שירים שהם אבני דרך? הרבה מזל ולא פחות כשרון. "נקודה אחת מאוד חשובה שלדעתי עשתה הרבה", אומרת אלאל, ספק בצחוק ספק ברצינות, "זה שנפטרתי מה-ר' הדוחה ופשוט התחלתי לשיר כמו שמדברים". כשאלאל אומרת ר' היא מתכוונת לאותה הגייה ארכאית של ר' לשונית שהיתה נהוגה עד לפני כעשרים שנה בתחנות הרדיו. "לא העזתי להמרות את פי ה-ר' עד שיום אחד שמעתי איזה מומחה שדיבר ברדיו ואמר שלמעט זוהר ארגוב ושושנה דמארי, כל הזמרים והלהקות בארץ לא שרים נכון. הוא אמר שזה איום נוראי למדינת ישראל שנמצאת בדרך לאבדון. אמרתי לעצמי שאם המומחה ישמע אותי שרה רק עם ר' בלי ה-ח' וה-ע' הוא בטוח יגיד שאני שרה לא נכון אז בשביל מה אני מתאמצת? זה היה היום שבו נפרדתי מה-ר' והתחלתי לשיר כמו בנאדם".ובכל זאת, אם מנסים לפענח את הסוד של "אנטארקטיקה" ייתכן שתשובה חלקית אפשר למצוא בתכנים. אם ב"פירות אסורים" עוררה עליה אלאל את חמתם של רבים כששרה על מוות מיותר של ילדים במלחמת לבנון ("מלחמה" מאת מירי פייגנבלום), באלבום הבא החליטה להימנע ממלחמות. "נורא אהבתי את השיר שמירי כתבה לי אבל מהביקורות הבנתי שבארץ שלנו לשיר על מלחמה זה לא נכון, שלשיר אקטואליה זה לא נכון. אז יצאתי לחפש מילים". את "זן נדיר" היא מצאה במקרה, כשהופיעה בפסטיבל ילדים עם אראלה בר שביקשה ממנה להלחין את המילים של מאיר גולדברג. "הלכתי לחפש את האיש הזה. הוא אמר שהוא ייתן לי את השירים אם אני אסכים להפיק את האלבום שלו, הבטחתי וקיבלתי שתי מחברות שמתוכן בחרתי שלושה שירים. מאיר היה ההתחלה של אנטארקטיקה".
"בעצם אף פעם לא שאלתי אותו על מי נכתב 'הטבעת נפלה'", היא מספרת על גולדברג. "הדהים אותי שהוא בחר לדבר על הכלום הזה שנשאר, החור של הטבעת. עד היום אני מחפשת תיאורים כאלה שאתה לא מבין איך הם באים, שהם קרן אור כזו שפתאום מאירה אותך. 'התעשייה האבירית' היה אחד השירים שבחרתי מהמחברת של מאיר והוא פשוט לקח אותי לתקופה הגותית שבה היו נוסעים מיבשה ליבשה בספינות גדולות. זה החזיר אותי להיסטוריה של אז, לתקופה הפיאודלית, תקופה אחרת שבה בן אדם היה עוד יותר אפס ממה שאנחנו היום. זה בעצם על אדם שרוצה לעבוד ולא נותנים לו. זה שיר מרגש. ז'אק פרבר, אגב, נכנס פנימה כי הוא נורא התאים לי לראייה המצויירת של כל השירים האחרים. זו הפעם הראשונה שהלחנתי בצרפתית אבל השיר הזה פשוט היה בין כל השירים האלה שהולחנו בשבועיים וכששיר נולד בתוך סיטואציה, מתייחסים אליו".
כל שירי האלבום הולחנו בשבועיים?
"ככה יצא. היו את השירים של מאיר ואצל חנה גולדברג מצאתי את 'אנטארקטיקה' והכל נהיה ביחד. יש תקופות פוריות שכאלה שנעות סביב הרצון שלי לחפש משהו או לשבת על משהו שמתבשל בתוכי. זה קורה לי גם בזמן האחרון עם שירים אחרים".
האמהות שינתה משהו בכתיבה? היא תמריץ?
"האמהות שינתה הרבה דברים. קודם כל אני עסוקה בלעבוד עוד יותר מבעבר. קודם, הזמן שלי היה פתוח, הייתי לוקחת את הזמן. היום הוא מתוקצב ולכן מאוד ממוקד. אני מספיקה פי מיליון מפעם. אני עובדת על ארבעה פרויקטים במקביל. אני בעצם סוללה של ארבעה אנשים שונים וזה כיף גדול. יש שירים כמו 'פרח' שלא הייתי מלחינה אם עומר לא היה נולד, לא הייתי מסתכלת בכלל על משהו שצריך להיוולד ואיך הוא משמח כי לא הייתי יודעת. כשאת קוראת טקסט כזה ואת אמא, החיבור מיידי. אני חושבת שזווית הראייה שלי גדלה, היום יש דברים נוספים שיכולים לגעת לי ברגש אבל החיפוש אחרי המילים הוא הכי קשה, הרבה יותר מהמוזיקה כי הם נקודת ההתחלה. כשיש לי אותן, יש לי הכל. בעצם הכל יושב על זה ומתחיל לזרום משם".
עומר יודע במה אמא שלו עובדת?
"הוא יודע שאני מופיעה, שאני עומדת עם גיטרה ושאני מקליטה. הוא מבין שאני במוזיקה והוא רואה את הוואן שבא לקחת אותי להופעות".
הוא מהווה השראה?
"בטוח שהוא השראה למשהו, אני לא יודעת למה. החיפוש הוא פנימה, זה שלי עם עצמי ולא מתחלק עם הסביבה. החוץ יכול לצבוע כאן נקודה או שם נקודה, אבל הוא לא לב הדבר".
מה מתבשל למופע?
"לא יודעת. מה שיהיה זה הרגע עצמו. העיבודים לפסנתר ובס עושים משהו חדש לגמרי ממה שיש בתקליט. המפגש הכי מעניין בשבילי הוא עם אלונה טוראל וזה הדבר החדש, בשבילי היא תמיד היתה הכי טובה ולנגן איתה לא באולפן אלא על הבמה זה משהו מיוחד. אני הולכת לבצע בערב שני שירים חדשים של אגי משעול שאלונה הלחינה. קוראים להם 'יום שני' ו'מי יברכך' והם בעצם קו ההפרדה בין 'אנטארקטיקה' שיסגור את הערב לחלק הראשון שיורכב מכל מיני שירים. הבסיסט יורי אורון ינגן איתי ויהודית תתארח לקראת הסוף. אני חושבת שבגלל שהשירים האלה כל כך מוכרים ויש להם כזה מקום במוח, אני מנסה לבוא אליהם פשוט, לנגן אותם כמו שאני מרגישה ברגע המסוים שהם מתנגנים".
